20 אָמְרָה נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ:‏ ”‏יְבָרֵךְ אוֹתוֹ יְהֹוָה,‏ אֲשֶׁר לֹא עָזַב אֶת חַסְדּוֹ כְּלַפֵּי הַחַיִּים וְהַמֵּתִים”‏.‏+ וְנָעֳמִי הוֹסִיפָה:‏ ”‏הָאִישׁ הוּא קְרוֹבֵנוּ,‏+ אֶחָד מִגּוֹאֲלֵינוּ”‏.‏*‏+

4 לָכֵן חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעָלַי לְסַפֵּר לְךָ עַל כָּךְ וְלוֹמַר לְךָ,‏ ’‏קְנֵה אוֹתָהּ מוּל הַתּוֹשָׁבִים וּמוּל זִקְנֵי עַמִּי.‏+ אִם תִּגְאַל אוֹתָהּ,‏ גְּאַל.‏ אַךְ אִם לֹא תִּגְאַל אוֹתָהּ,‏ אֱמֹר לִי וְאֵדַע,‏ כִּי לְךָ הַזְּכוּת לִגְאֹל אוֹתָהּ,‏ וַאֲנִי הַבָּא אַחֲרֶיךָ’‏”‏.‏ וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”‏אֲנִי מוּכָן לִגְאֹל אוֹתָהּ”‏.‏+ 5 אָמַר בֹּעַז:‏ ”‏בַּיּוֹם שֶׁתִּקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מִנָּעֳמִי עָלֶיךָ גַּם לִקְנוֹתוֹ מֵאֵת רוּת הַמּוֹאָבִיָּה,‏ אֵשֶׁת הַמֵּת,‏ כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת שֵׁם הַמֵּת אֶל נַחֲלָתוֹ”‏.‏+ 6 אָמַר הַגּוֹאֵל:‏ ”‏אֵינֶנִּי יָכוֹל לִגְאֹל אוֹתָהּ,‏ פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי.‏ גְּאַל לְךָ אוֹתָהּ בְּאֶמְצָעוּת זְכוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁלִּי,‏ כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִגְאֹל אוֹתָהּ”‏.‏