45 וּבַאֲשֶׁר לַמְּצֹרָע אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע,‏ יֵשׁ לִקְרֹעַ אֶת בְּגָדָיו,‏ וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָּרוּעַ וְעָלָיו לְכַסּוֹת אֶת שְׂפָמוֹ וְלִקְרֹא,‏ ’‏טָמֵא,‏ טָמֵא!‏’‏ 46 הוּא יִהְיֶה טָמֵא כָּל עוֹד מַחֲלָתוֹ בּוֹ.‏ טָמֵא הוּא,‏ וְלָכֵן יָגוּר בְּמָקוֹם מְבֻדָּד.‏ מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ יִהְיֶה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.‏+