17 כַּאֲשֶׁר רָאָה יוֹסֵף שֶׁאָבִיו שָׂם אֶת יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם,‏ הָיָה הַדָּבָר רַע בְּעֵינָיו,‏ וְלָכֵן נִסָּה לֶאֱחֹז בְּיַד אָבִיו כְּדֵי לְהַעֲבִירָהּ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה.‏

19 אַךְ אָבִיו סֵרֵב וְאָמַר:‏ ”‏אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת,‏ בְּנִי,‏ אֲנִי יוֹדֵעַ.‏ גַּם הוּא יִהְיֶה לְעַם,‏ וְגַם הוּא יִהְיֶה גָּדוֹל.‏ וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטָן יִהְיֶה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ,‏+ וְזַרְעוֹ* יִהְיֶה שָׁקוּל לְאֻמּוֹת שְׁלֵמוֹת”‏.‏*‏+