2 אַבְשָׁלוֹם נָהַג לְהַשְׁכִּים וְלַעֲמֹד בְּצַד הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל שַׁעַר הָעִיר.‏+ וּבְכָל עֵת שֶׁהָיָה לְמִישֶׁהוּ רִיב אֲשֶׁר יֵשׁ לַהֲבִיאוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ לְמִשְׁפָּט,‏+ קָרָא לוֹ אַבְשָׁלוֹם וְאָמַר:‏ ”‏מֵאֵיזוֹ עִיר אַתָּה?‏”‏ וְהוּא הָיָה אוֹמֵר:‏ ”‏מֵאֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדְּךָ”‏.‏ 3 אַבְשָׁלוֹם הָיָה אוֹמֵר אֵלָיו:‏ ”‏רְאֵה,‏ טַעֲנוֹתֶיךָ צוֹדְקוֹת וּרְאוּיוֹת,‏ אַךְ אֵין אִישׁ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת עִנְיָנְךָ”‏.‏ 4 וְאַבְשָׁלוֹם הָיָה אוֹמֵר:‏ ”‏לוּ רַק הָיִיתִי אֲנִי מִתְמַנֶּה לְשׁוֹפֵט בָּאָרֶץ!‏ אָז יָכוֹל הָיָה לָבוֹא אֵלַי כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ רִיב אוֹ מִשְׁפָּט,‏ וְהָיִיתִי דּוֹאֵג שֶׁיֵּעָשֶׂה עִמּוֹ צֶדֶק”‏.‏