22 וְעֵלִי הָיָה זָקֵן מְאוֹד,‏ אַךְ הוּא שָׁמַע עַל כָּל מָה שֶׁעוֹשִׂים בָּנָיו+ לְכָל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּךְ שֶׁהֵם שׁוֹכְבִים עִם הַנָּשִׁים הַמְּשָׁרְתוֹת בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד.‏+ 23 הוּא נָהַג לוֹמַר לָהֶם:‏ ”‏לָמָּה אַתֶּם מַמְשִׁיכִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה?‏ כִּי הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ עֲלֵיכֶם מִכָּל הָעָם רָעִים הֵם.‏ 24 לֹא,‏ בָּנַי;‏ הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ,‏ הָעוֹבֶרֶת בְּקֶרֶב עַם יְהֹוָה,‏ אֵינָהּ טוֹבָה.‏ 25 אִם יֶחְטָא אִישׁ לְאִישׁ אַחֵר,‏ יוּכַל מִישֶׁהוּ לַעֲתֹר לִיהֹוָה בַּעֲדוֹ;‏* אַךְ אִם לִיהֹוָה יֶחְטָא אִישׁ,‏+ מִי יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ?‏”‏ אוּלָם הֵם סֵרְבוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲבִיהֶם,‏ כִּי יְהֹוָה הֶחְלִיט לַהֲמִיתָם.‏+

ח כַּאֲשֶׁר הִזְדַּקֵּן שְׁמוּאֵל,‏ מִנָּה אֶת בָּנָיו כְּשׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל.‏ 2 שֵׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר הָיָה יוֹאֵל,‏ וְשֵׁם בְּנוֹ הַשֵּׁנִי הָיָה אֲבִיָּה;‏+ הֵם הָיוּ שׁוֹפְטִים בִּבְאֵר שֶׁבַע.‏ 3 אַךְ בָּנָיו לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכָיו;‏ הֵם נָטוּ לִרְדֹּף אַחַר בֶּצַע,‏+ לָקְחוּ שֹׁחַד+ וְהִטּוּ מִשְׁפָּט.‏+

14 מִיָּד אָמַר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם:‏ ”‏קוּמוּ וְנִבְרַח,‏+ כִּי אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יִמָּלֵט מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם!‏ מַהֲרוּ,‏ פֶּן יַשִּׂיג אוֹתָנוּ בִּמְהִירוּת וְיָמִיט אָסוֹן עָלֵינוּ וְיַכֶּה אֶת הָעִיר בַּחֶרֶב!‏”‏+