איוב
יז ”רוּחִי נִשְׁבְּרָה, יָמַי כָּבוּ;
בֵּית הַקְּבָרוֹת מְצַפֶּה לִי.+
3 קַבֵּל נָא אֶת עֶרְבוֹנִי, וּשְׁמֹר אוֹתוֹ עִמְּךָ.
מִי עוֹד יִלְחַץ יָדִי וְיִתְחַיֵּב בַּעֲבוּרִי?+
5 הוּא יַצִּיעַ לַחְלֹק עִם רֵעָיו,
בְּשָׁעָה שֶׁעֵינֵי יְלָדָיו כָּלוֹת.*
6 הָפַךְ הוּא אוֹתִי לְמֻשָּׂא לְלַעַג* בָּעַמִּים,+
וְנִהְיֵיתִי אָדָם אֲשֶׁר יוֹרְקִים בְּפָנָיו.+
7 כָּהוּ מִיִּסּוּרִים עֵינַי,+
וְכָל גַּפַּי כַּצֵּל הֵן.
8 יְשָׁרִים מַבִּיטִים עַל כָּךְ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת,
וְהַחַף מִפֶּשַׁע מֻטְרָד בְּשֶׁל הָרָשָׁע.*
10 אוּלָם בּוֹאוּ נָא כֻּלְּכֶם וְחִזְרוּ עַל טִעוּנֵיכֶם,
כִּי לֹא מָצָאתִי חָכָם בָּכֶם.+
12 הֵם הוֹפְכִים לַיְלָה לְיוֹם,
וְאוֹמְרִים, ’הָאוֹר וַדַּאי קָרוֹב כִּי חָשׁוּךְ כָּעֵת’.
14 אֶקְרָא לַבּוֹר*+ וְאֹמַר, ’אָבִי אַתָּה!’
לָרִמָּה אֹמַר, ’אִמִּי וַאֲחוֹתִי!’
15 אַיֵּה אֵפוֹא תִּקְוָתִי?+
אֶת תִּקְוָתִי מִי יִרְאֶה?