מדוע עדי־יהוה אינם חוגגים ימי הולדת?
בתור עדי־יהוה איננו חוגגים ימי הולדת מכיוון שאנו מאמינים שמנהג זה אינו רצוי בעיני אלוהים. המקרא אומנם אינו אוסר מפורשות לחגוג ימי הולדת, אך הוא עוזר לנו לנתח את מאפייניו העיקריים של המנהג ולהבין מהי השקפתו של אלוהים בנושא. נדון כעת בארבעה מהמאפיינים ונראה אילו עקרונות מקראיים נוגעים להם.
לחגיגות ימי הולדת יש שורשים פגאניים. לדברי לקסיקון העוסק בסיפורי עם, מיתולוגיה ואגדות (Funk & Wagnalls Standard Dictionary of Folklore, Mythology, and Legend), מקורו של מנהג זה באמונה שביום הולדתו של האדם ”לרוחות וכוחות רעים יש הזדמנות לתקוף אותו”, ו”נוכחותם של חברים והבעת משאלות טובות מגנות עליו”. בספר מסורת ימי ההולדת (The Lore of Birthdays) נאמר שבימי קדם רישום יום ההולדת ”היה הכרחי לקביעת ההורוסקופ” על בסיס ”האסטרולוגיה המיסטית”. הספר מוסיף: ”על־פי אמונות עממיות, לנרות יום הולדת יש יכולת מאגית מיוחדת להגשים משאלות”.
אולם המקרא מגנה כישוף, הגדת עתידות, עיסוק בספיריטיזם וכדומה (דברים י״ח:14; גלטים ה׳:19–21). למעשה, אחת הסיבות שאלוהים גזר עונש על בבל הקדומה היא שתושביה עסקו באסטרולוגיה, סוג של הגדת עתידות (ישעיהו מ״ז:11–15). עדי־יהוה אינם מתעמקים יתר על המידה בשורשיו של כל מנהג ומנהג, אך כאשר כתבי־הקודש מספקים הנחיות כל כך ברורות, איננו מתעלמים מהן.
המשיחיים הקדומים לא חגגו ימי הולדת. באנציקלופדיית וורלד בוק כתוב: ”הם ראו בחגיגות ימי הולדת מנהג אלילי”. המקרא מלמד שעל כל המשיחיים ללכת על־פי המתכונת שהתוו השליחים ואחרים שלמדו ישירות מישוע (תסלוניקים ב׳. ג׳:6).
המאורע היחיד שהמשיחיים מצווים לקיים אינו קשור ללידה, אלא למוות — מותו של ישוע (לוקס כ״ב:17–20). אין זה צריך להפתיענו, שכן במקרא כתוב: ”טוב... יום המוות מיום היוולדו” (קהלת ז׳:1). לאורך כל חייו עלי אדמות עשה לעצמו ישוע שם טוב בעיני אלוהים, ולכן יום מותו חשוב יותר מיום לידתו (עברים א׳:4).
במקרא לא מוזכר אף משרת אלוהים שחגג יום הולדת. לא מדובר בהשמטה, שהרי מוזכרות בו שתי חגיגות יום הולדת של אנשים שלא שירתו את אלוהים. שני המאורעות מוצגים באור שלילי (בראשית מ׳:20–22; מרקוס ו׳:21–29).
האם ילדיהם של עדי־יהוה מרגישים מקופחים כי הם לא חוגגים ימי הולדת?
כמו כל הורה טוב, גם הורים מקרב עדי־יהוה מביעים את אהבתם לילדיהם במהלך כל השנה, נותנים להם מתנות ועורכים מפגשים מהנים. הם משתדלים לחקות את דוגמתו המושלמת של אלוהים, הנותן דברים טובים לילדיו ללא סיבה מיוחדת (מתי ז׳:11). ילדיהם של עדי־יהוה אינם מרגישים מקופחים, כפי שניתן לראות מדבריהם של כמה מהם:
”הרבה יותר כיף לקבל מתנה כשאתה בכלל לא מצפה לזה” (תמי, בת 12).
”אומנם אני לא מקבל מתנות ביום ההולדת שלי, אבל ההורים שלי קונים לי מתנות בימים אחרים. זה דווקא מוצא חן בעיניי, כי ככה הם מפתיעים אותי” (גרגורי, בן 11).
אריק בן ה־6 אמר לאמו של חבר לכיתה: ”את באמת חושבת שעשר דקות, כמה עוגיות ושיר זו מסיבה? את צריכה לבוא אליי הביתה ולראות מה זו מסיבה אמיתית!”