האם המקרא עולה בקנה אחד עם המדע?
תשובת המקרא
כן. אף שהמקרא אינו ספר מדע, הוא מדייק כאשר הוא דן בנושאים מדעיים. תן דעתך לכמה דוגמאות הממחישות שהמקרא עולה בקנה אחד עם המדע ושיש בו עובדות מדעיות השונות מאוד מהתפיסות שרווחו בימי כתיבתו.
ליקום הייתה התחלה (בראשית א׳:1). לעומת זאת, על־פי מיתוסים קדומים רבים היקום לא נברא, אלא התגבש מתוך כאוס קיים. הבבלים האמינו שהיקום בא לידי קיום על־ידי אלים שהגיחו משני אוקיינוסים. על־פי אגדות אחרות, היקום בקע מתוך ביצה ענקית.
היקום נשלט על־ידי חוקי טבע עקביים ורציונאליים ולא על־ידי אלים הפכפכים (איוב ל״ח:33; ירמיהו ל״ג:25). על־פי מיתוסים מרחבי העולם, בני האדם חסרי ישע אל מול האלים הבלתי צפויים והאכזריים.
כדור הארץ מרחף בחלל (איוב כ״ו:7). עמים רבים בימי קדם האמינו שהעולם שטוח ושהוא נישא על כתפיו של ענק או ניצב על גבה של חיה, למשל בופלו או צב.
המים של הימים והאוקיינוסים מתאדים ובהמשך יורדים חזרה על הארץ בצורת גשם, שלג או ברד. כך מתהווים נהרות ומעיינות (איוב ל״ו:27, 28; קהלת א׳:7; ישעיהו נ״ה:10; עמוס ט׳:6). היוונים הקדומים האמינו שמי הנהרות נובעים מאוקיינוס תת־קרקעי, ותפיסה זו רווחה עד המאה ה־18.
הרים מתרוממים ושוקעים, וההרים של ימינו היו בעבר מתחת לאוקיינוס (תהלים ק״ד:6, 8). בניגוד לכך, על־פי כמה מיתוסים, ההרים נוצרו על־ידי האלים, ומאז צורתם לא השתנתה.
שמירה על היגיינה מגנה על הבריאות. התורה שניתנה לעם ישראל כללה הנחיות לפיהן יש להתרחץ לאחר שנוגעים בגופה, לבודד את מי שחולים במחלות מידבקות ולקבור צואת אדם באזור מרוחק (ויקרא י״א:28; י״ג:1–5; דברים כ״ג:13). לעומת זאת, על־פי אחת משיטות הריפוי המצריות מאותה תקופה היה צריך למרוח על פצע פתוח תערובת שהכילה צואת אדם.
האם יש במקרא אי־דיוקים מדעיים?
כאשר בוחנים היטב את המקרא, מוצאים שהתשובה לכך היא לא. להלן מספר תפיסות מוטעות רווחות באשר לדיוקו המדעי של המקרא:
מיתוס: המקרא אומר שהיקום נוצר בשישה ימים בני 24 שעות.
עובדה: על־פי המקרא, אלוהים ברא את היקום במועד בלתי ידוע בעבר הרחוק (בראשית א׳:1). כמו כן, ימי הבריאה המוזכרים בפרק א׳ בספר בראשית היו פרקי זמן בלתי מוגדרים. למעשה, גם כל תקופת בריאת השמיים והארץ מכונה במקרא ”יום” (בראשית ב׳:4).
מיתוס: המקרא אומר שהצמחייה נוצרה לפני בריאת השמש, החיונית לתהליך הפוטוסינתזה (בראשית א׳:11, 16).
עובדה: המקרא מציין ש”השמיים” — הכוללים את שלל הכוכבים לרבות השמש — נבראו לפני הצמחייה (בראשית א׳:1). מן השמש הגיע אור מפוזר אל פני השטח של כדור הארץ במהלך ה”יום” הראשון, או תקופת הבריאה הראשונה. אחרי כן האטמוספרה התבהרה בהדרגה עד ”יום” הבריאה השלישי, ואז האור היה חזק דיו כדי לאפשר את תהליך הפוטוסינתזה (בראשית א׳:3–5, 12, 13). רק בשלב מאוחר יותר ניתן היה להבחין בבירור בשמש מפני השטח של כדור הארץ (בראשית א׳:16).
מיתוס: המקרא אומר שהשמש חגה סביב כדור הארץ.
עובדה: בקהלת א׳:5 נאמר: ”וזרח השמש, ובא [שקע] השמש, ואל מקומו שואף [חוזר במהירות]”. אולם המילים הללו פשוט מתארות את תנועת השמש מנקודת מבטו של מי שנמצא בכדור הארץ. גם בימינו משתמשים בביטויים ”שקיעת החמה” ו”זריחת החמה” אף־על־פי שידוע לכול שהארץ חגה סביב השמש.
מיתוס: במקרא נאמר שכדור הארץ שטוח.
עובדה: המקרא משתמש במילים ”קצה העולם” כשהכוונה היא למקום הרחוק ביותר בעולם; הצהרה זו אינה רומזת על כך שכדור הארץ שטוח או שיש לו קצה (מעשי השליחים א׳:8). בדומה לכך, הביטוי ”ארבע כנפות [פינות] הארץ” הוא מטבע לשון וכוונתו לכדור הארץ כולו; ביטוי נוסף בעל משמעות דומה הרווח כיום הוא ”ארבע רוחות השמיים” (ישעיהו י״א:12; לוקס י״ג:29).
מיתוס: המקרא אומר שהיחס בין היקף המעגל לקוטרו הוא שלוש, אך הערך הנכון הוא פַּי (π), או 1416.3 בקירוב.
עובדה: על־פי מלכים א׳. ז׳:23 ודברי הימים ב׳. ד׳:2, קוטרו של ’הים המוצק’ היה 10 אמות ו”קו שלושים באמה יסוב אותו סביב”. ייתכן שהמידות הללו פשוט היו הערכים המעוגלים הקרובים ביותר. כמו כן, ייתכן שההיקף מתייחס לחלקו הפנימי של הים המוצק, ואילו הקוטר לחלקו החיצוני.