א2
מאפייני מהדורה זו
תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש היווניים יצא לאור באנגלית ב־1950, והמהדורה השלמה של תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש יצאה לאור ב־1961. מאז אותה העת, עשרות מיליוני קוראים בלמעלה מ־210 שפות הפיקו תועלת מתרגום מדויק וקריא זה של כתבי־הקודש משפות המקור.
אולם במהלך חצי המאה שחלפה מאז, השפות השתנו. הוועדה הנוכחית של תרגום עולם חדש של המקרא הכירה בצורך להסתגל לשינויים הללו על מנת למצוא מסילות אל ליבו של הקורא בן זמננו. משום כך תרגום זה משקף עקרונות מסוימים הנוגעים לסגנון ולאוצר המילים, וזאת לשם השגת היעדים הבאים:
שימוש בשפה עכשווית וברורה. מילים רבות בעברית המקראית שינו את משמעותן לאורך הדורות, וכיום הוראתן אחרת. לדוגמה, המילה ”מזימה” משמעה כיום תחבולה לביצוע דבר רע. אולם בהקשרה המקראי הוראתה היא כושר חשיבה או מחשבה שרוצים לבצעה (איוב מ״ב:2; משלי ג׳:21). המילה המקראית ”החרים” משמעה להקדיש דבר מה, או אף להקדישו כדבר המיועד להשמדה, ולכן היא תורגמה במשמעות זו (ויקרא כ״ז:28; יהושע ח׳:26). דוגמאות נוספות למילים מקראיות שהחליפו את משמעותן ותורגמו לפי הוראתן המודרנית הן כינור (”נבל”), חמושים (”במערך קרבי”) ופתגם (”צו”; ”גזר דין”) (בראשית ל״א:27; שמות י״ג:18; אסתר א׳:20; קהלת ח׳:11).
כמו כן, במקרים רבים נעשה מאמץ לשמר את השורש של המילה העברית המקורית עד כמה שאפשר, וזאת מבלי לסלף את המשמעות או להקשות על הקורא (ירמיהו י״ב:1, ”שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד”, ובתרגום: ”מדוע הבוגדים שלווים?”; ישעיהו ח׳:22, ”צוּקָה”, ובתרגום: ”מצוקה”; דניאל ט׳:27, ”מְשֹׁמֵם”, ובתרגום: ”גורם לשממה”). במקרים שבהם המילה העברית המקורית עדיין נמצאת בשימוש אך אולי אינה מספיק ברורה לקורא הממוצע, נוספה הערת שוליים למען הסר ספק (מלכים א׳. ה׳:17, ”אבני גזית”; תהלים ב׳:9, ”שֵׁבֶט”; ישעיהו י״ז:6, ”עוללות”).
ביטויים עבריים מוכרים בדרך כלל הושארו כמו שהם בגוף הטקסט, כאשר מובנם המקורי נותר בעינו ועדיין רווח בשימוש (בראשית ב׳:18, ”עזר כנגדו”; שמות ג׳:5, ”שַׁל נעליך מעל רגליך”; מלכים א׳. י״ח:21, ’לפסוח על שתי הסעיפים’; מלכים א׳. כ״א:19, ”הרצחת וגם ירשת?”; משלי ל״א:10, ”אשת חיל מי ימצא?”).
הבהרת מונחים מקראיים. להבדיל מתרגומים אחרים של כתבי־הקודש היווניים לשפה העברית, תרגום זה אינו משתמש במילה צלב ובנגזרותיה, אלא במונח המדויק יותר ”עמוד הוקעה” ובצורות שונות של הפועל ”הוקיע” כתרגום של המילה היוונית סְטָאוְרוֹס ונגזרותיה, וזאת לפי משמעותה ביוונית הקלאסית — עמוד עץ או מוט אנכי (מתי י׳:38; לוקס כ״ד:20). בנוסף לכך, המונח ”מסירות לאלוהים” (במקום ”חסידות”, המופיע במספר תרגומים אחרים) נבחר כדי לבטא בצורה ברורה יותר את משמעות המונח שמופיע בכתבי־הקודש היווניים (טימותיאוס א׳. ד׳:8; פטרוס ב׳. א׳:6). המילה העברית ”נשמה” תורגמה לפי מובנה המקורי — תהליך הנשימה או יצור נושם, אם אדם ואם בהמה — על מנת להבהיר שלא מדובר באיזשהו יסוד רוחני הממשיך להתקיים אחרי מות הגוף (בראשית ז׳:22; דברים כ׳:16; ישעיהו ב׳:22).
בתלות בהקשרן, המילה העברית נפש ומקבילתה היוונית פְּסִיכֶה משמען (1) האדם, (2) חיי האדם, (3) יצורים חיים, (4) תאווה או תיאבון של אדם, ובמקרים מסוימים (5) אפילו אדם מת. אולם מכיוון שהשימוש במילה ”נפש” במובנים הללו אינו רווח מאוד בעברית, הוחלט לתרגם את המילים הללו בהתאם לכוונתן, ובדרך כלל בתוספת הערת השוליים ”או ’נפש’”. (ראה לדוגמה, בראשית א׳:20; ב׳:7; ויקרא י״ט:28; תהלים ג׳:2; משלי ט״ז:26; מתי ו׳:25.) עם זאת, במספר הקשרים פיוטיים או מוכרים מאוד, המילה ”נפש” הושארה בגוף הטקסט בצירוף הערת שוליים המפנה את הקורא למונחון או המציעה אפשרות תרגום אחרת (דברים ו׳:5; תהלים קל״א:2; משלי ב׳:10; מתי כ״ב:37).
בדומה לכך המילה ”כליות” הושארה בגוף הטקסט כשהכוונה לאיבר הממשי בגוף. אך כאשר היא נושאת משמעות ציורית בפסוקים כגון תהלים ז׳:9, כ״ו:2 וההתגלות ב׳:23, מופיע בגוף הטקסט או בהערת שוליים הרעיון ”הרגשות העמוקים ביותר” או ”המחשבות הכמוסות ביותר”.
למילה ”לב” בעברית וביוונית משמעות מילולית וסמלית, ולכן היא בדרך כלל הושארה בגוף הטקסט. אולם במספר הקשרים שבהם המובן לא היה ברור, היא תורגמה בצורה מפורשת יותר. לדוגמה, בספר משלי מופיע במקור הצירוף ”חסר לב”, והוא תורגם כ”חסר תבונה” בצירוף הערת שוליים המציינת את לשון נוסח המסורה (משלי ו׳:32; ז׳:7). מילים אחרות, כמו ”חֵלֶב”, ”בשר” ו”קרן” תורגמו במתכונת דומה, בהתאם להקשרן (בראשית מ״ה:18; קהלת ה׳:6; איוב ט״ז:15). חלק מן המילים הללו נידונות במונחון.
הבלטת משמעות הפעלים. לעיתים נוספו מילות עזר כדי לציין אם הפועל העברי המקורי הוא בצורתו המושלמת או הלא־מושלמת. לדוגמה, הפעולה הממושכת שפעמים רבות מובעת במקור בפעלים לא־מושלמים מבוטאת לעיתים באמצעות המילים ”המשיך”, ”נהיה” וכיוצא באלה. הדגש המובע פעמים רבות במקור בפעלים מושלמים מובא לידי ביטוי בתוספות כגון ”לבטח”, ”ללא ספק”, ”אכן” וכדומה. במהדורה זו מופיעים מונחי עזר כגון ”שוב ושוב”, ”נהג” ו”תוסיף” בהקשרים מסוימים המצדיקים מתן ביטוי לפעולה ממושכת (בראשית ג׳:9; ל״ד:1; משלי ב׳:4). עם זאת, כדי להקל על הקריאה, מילות העזר הללו לא נוספו כאשר הן לא היו הכרחיות להבהרת המשמעות המקורית.
כל העריכות בטקסט המקראי נעשו בליווי תפילות, בזהירות רבה ותוך כבוד עמוק כלפי עבודתה האיכותית של ועדת תרגום עולם חדש המקורית.
מאפיינים נוספים של מהדורה זו:
מהדורה זו של המקרא מכילה מספר מוגבל של הערות שוליים. רוב ההערות מתחלקות לקטגוריות הבאות:
”או” דרך נוספת לתרגם את הטקסט העברי, הארמי או היווני במסגרת אותו רעיון כללי (בראשית א׳:2, הערת שוליים ל”רוח”; יהושע א׳:8, ”להגות בו”).
”או אולי” דרך נוספת לתרגם את הטקסט באופן שיבטא רעיון כללי קביל אך שונה (בראשית כ״א:6, ”יצחק עימי”; זכריה י״ד:21, ”כנעני”).
”מילולית” תרגום מילה במילה מארמית או יוונית, או המשמעות הבסיסית של ביטוי בשפה המקורית (דניאל ה׳:12, ”לפתור בעיות סבוכות”).
”נה״מ” המילה או הביטוי כלשונם בנוסח המסורה (שמואל א׳. א׳:5, ”לא נתן לה ילדים”; מלכים ב׳. י״ז:14, ”נותרו עקשנים כאבותיהם”).
משמעות וחומר רקע פירושם של שמות (בראשית ג׳:17, ”אדם”; שמות ב׳:22, ”גרשום”); פרטים לגבי משקולות ומידות (בראשית ו׳:15, ”אמה”); קודמן של כינוי גוף (בראשית ל״ח:5, ”הוא”); מידע מועיל בנספחים ובמונחון (בראשית ל״ז:35, ”השאול”; מתי ה׳:22, ”גיהינום”).
החלק ”מבוא לדבר־אלוהים” שבתחילת המהדורה מכיל סקירה כללית של הנושאים המרכזיים שמלמד המקרא. בסוף הטקסט המקראי ניתן למצוא את המאפיינים ”טבלת ספרי המקרא”, ”מפתח מילים” ו”מונחון”. המונחון מסייע לקורא להבין מונחים נבחרים בהתאם לשימושם במקרא. נספח א כולל את החלקים הבאים: ”עקרונות תרגום המקרא”, ”מאפייני מהדורה זו”, ”כיצד הגיע המקרא לידינו”, ”שם אלוהים בכתבי־הקודש העבריים”, ”שם אלוהים בכתבי־הקודש היווניים”, ”טבלה: נביאים ומלכים ביהודה וישראל”, וכן ”מאורעות מרכזיים בחייו של ישוע עלי אדמות”. נספח ב מכיל מפות, טבלאות ומידע שימושי נוסף לתלמידי מקרא המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם.
בגוף הטקסט המקראי מופיע התוכן של כל ספר בראשי פרקים, לצד הפסוקים המתאימים, כדי לספק לקורא סקירה כללית של הספר. העמודה בצידי כל עמוד מכילה את ההפניות הצולבות הרלוונטיות ביותר, המפנות לפסוקים קשורים.