יום־דין גרעיני – האם המקרא מנבא עליו?
כלל וכלל לא! נהפוך הוא: במקרא נאמר, ”יסד ארץ על מכוניה, בל תימוט עולם ועד.” וכמו־כן, ”דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.” — תהלים ק״ד:5; קהלת א׳:4; ראה גם תהלים קי״ט:90.
אך, יש שישאלו: ’האין המקרא מדבר על ”קץ” העולם ומציין שכדור־הארץ ייאכל ב”אש”? הם יצביעו על פסוקים, כגון, דניאל י״א:27; צפניה א׳:18; ג׳:8. אמת, אך המקרא גם מבאר את משמעות הביטויים הללו, תוך התייחסות למבול שבימי נוח כדוגמה כיצד ניתן לטהר את כדור־הארץ מכל הגורמים השליליים, בלא השמדה מוחלטת של הכול.
למה מתכוון המקרא
’קץ העולם’ על־פי המקרא, משמעו, סוף תקופה, קץ סדר־דברים מסוים. קודמת לו תקופה הקרויה ”עת קץ”, שמאפיינים אותה מצוקות, אלימות ומעשי שחיתות. במקביל לתקופה שקדמה למבול. השאלה הנשאלת היא, מה בעצם נמחה בסוף אותה תקופה? המקרא מציין במפורש שהרשעים הם שנמחו, בהתעלמם מן האזהרה שנתן נוח לבני־דורו ובדחותם את אמצעי ההצלה שהוצע להם.
כך הקיץ הקץ על סדר־דברים מלא־חמס. עולם הרשעים דאז טבע במבול. אך, ברור שכדור־הארץ עצמו לא הושמד. אנו עדיין חיים וקיימים עליו. וכאז כן היום, ”העולם” הרשע הוא שיבוא לקיצו, על־ידי השמדת הרשעים.
מה, אם כן, באשר לפסוקים המציינים כי הארץ תישרף באש? כאמור, בצפניה ג׳:8 נאמר: ”כי באש קנאתי תיאכל כל הארץ.” האם ”הארץ” במקרא משמעה תמיד האדמה? לא, שכן פסוקים אחרים אומרים, למשל: ”ויהי כל הארץ שפה אחת.” וכמובן, ”שירו ליהוה כל הארץ.” (בראשית י״א:1; תהלים צ״ו:1) למי היתה שפה אחת ומי שר? ברור שבני־האדם.
אם כן, כשהמקרא מציין ש”הארץ” תיאכל באש, הוא מתכוון לקיצה של חברת אנשים רעים. שים־לב, כיצד מבהירה זאת נבואת צפניה, באמרה: ”באש קנאתו תיאכל כל הארץ, כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ.” (צפניה א׳:18) אנו למדים מן ההקשר, במיוחד של צפניה ב׳:3, כי ”יושבי הארץ” שיימחו מעליה יהיו אנשים שיתנגדו ליהוה, אשר לא ינהגו בענווה ובצדק. — השווה משלי ב׳:21, 22.
השמדה מידי אלהים, או מידי בני־אדם?
המבול בימי נוח, שהוכח כעובדה היסטורית,a לא אירע באקראי. יתר על כן: לבני־האדם לא היתה יד בהתרחשותו. יד אלהים היא שהיתה בדבר. מה גם שההשמדה היתה בררנית, שכן הצדיקים לא מתו עם הרשעים.
אך, מדוע הביא אלהים את המבול? אילו תנאים מחרידים באו לקיצם עימו? מדוע ניצלו ממנו נוח ובני־ביתו? לשאלות אלה יש חשיבות מכרעת לגבינו, משום שאנו מתקרבים אל העת בה שוב יפעל אלהים.
עולם מלא־חמס נמחה
על העולם בימי נוח נאמר, ”ותישחת הארץ לפני האלהים, ותימלא הארץ חמס,” כלומר, היא נתמלאה במעשי נבלה, הרג ורצח. אין הכתוב מוסר פרטים על אופי האלימות שרווחה באותה תקופה, או באילו כלי־נשק השתמשו בני־האדם. אך, בקרב האנשים שחיו לפני המבול, חי גם תובל־קין, ”לוטש כל חורש [כלי־חיתוך] נחושת וברזל.” — בראשית ד׳:22.
מפרשים יהודים קדומים טוענים, כי הלה עסק בתעשיית נשק. רש”י, למשל, אומר עליו: ”והתקין אומנתו של קין, לעשותו כלי זיין לרוצחים.” ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו מציין רעיון דומה על תובל־קין, באמרו עליו בקדמוניות היהודים, כי ”הצטיין בייחוד במעשי מלחמה.”
אין ספק, שהתפתחות הנשק המתכתי והשימוש בו הוסיפו על מעשי־האלימות דאז. זמן קצר לפני המבול, נאמר: ”וירא אלהים את הארץ, והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.” (בראשית ו׳:12) אך, אלהים פעל ומחה את האנשים שוחרי־המלחמה, אשר ’השחיתו’ את הארץ. יחד עם זאת, הוא הגן על אלה שצייתו לו. הוא איפשר לנוח ולבני־ביתו להינצל ולהמשיך לעבדו בעולם מטוהר. אך, מה לגבינו כיום?
כיצד נוכל להינצל מפעולת אלהים?
מאחר שמטרתו של אלהים כלפי כדור־הארץ היא, ”לא תוהו בראה, לשבת יצרה,” ברור שלא ירשה לבני־האדם להשחית את מעשה־ידיו. המקרא מבטיחנו כי אלהים יפעל שוב בימינו, כדי ”להשחית את משחיתי הארץ.” (ישעיהו מ״ה:18; חזון־יוחנן י״א:18) מאידך גיסא, ”שומר יהוה את כל אוהביו,” מבטיח המקרא, ”ואת כל הרשעים ישמיד.” (תהלים קמ״ה:20) אוהבי אלהים ייוותרו בחיים.
אך, מה משמע להיות ’אוהבי אלהים’? האם די בדיבורים? התנ״ך משיב על כך ואומר: ”הגיד לך אדם מה טוב, ומה יהוה דורש ממך. כי אם עשות משפט ואהבת־חסד והצנע לכת עם אלהיך.” (מיכה ו׳:8) אלה המצייתים לאלהים והולכים בדרכיו, כשם שעשה נוח, יינצלו ויחיו על־פני האדמה המטוהרת.
מה נפלא יהיה לחיות על כדור־הארץ! שהרי כל מפירי השלווה והביטחון יהיו אז נחלת העבר, לאחר ש”אש” קנאת אלהים תאכלם. בעת ההיא יעבדו הכול את אלהים ”שכם אחד” ויאהבו איש את רעהו. (צפניה ג׳:8, 9) האם לא היית נהנה לחיות בעולם בו יכולת לתת אימון בכל אדם, כריע נאמן? לא זו בלבד שאיש לא ישחית את הארץ, אלא הכול יטלו חלק בעבודה מליאת־הסיפוק של שיקום כל האתרים שהרס האדם. הם יידעו שמחה לאין־גבול לכשיראו את כדור־הארץ הופך לגן־עדן חובק־עולם, בתואם עם מטרת אלהים כשברא את הזוג האנושי הראשון. — בראשית א׳:28; ב׳:18–25.
יתרה מזאת: אנו למדים מן המקרא, שיבוא קץ גם לחולי ולמוות, דבר שיאפשר לבני־אנוש לחיות לנצח בתנאי גן־עדן. זאת, ככתוב: ”בילע המוות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים.” כמו־כן נאמר: ”צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.” — ישעיהו כ״ה:8; תהלים ל״ז:29.
אנו נמצאים עתה על סף התגשמות הברכות הללו, במיוחד לאור העובדה שהיה זה בדורנו שהאדם פיתח נשק המאיים להשמיד את כדור־הארץ כליל. כדי למנוע מכדור־הארץ להפוך לעיי־חורבות, שומה על אלהים לפעול במהרה. עדי־יהוה ישמחו לסייע לך, חינם־אין־כסף, ללמוד לדעת מהו רצון אלהים ולבצעו בצייתנות, ולפרוש בפניך צדדים משמחים נוספים של תקווה מנחמת זו.
[הערת שוליים]
a לראיות מדעיות ראה המצפה, מ־1 בנובמבר, 1968, ומ־1 באוגוסט, 1975.