מוחה המופלא של הדבורה
החכמה המופלאה הטמונה במוחה הזעיר של הדבורה ממשיך להכות מדענים בתדהמה. החוברת NATURAL HISTORY (טבע) מתארת ניסוי ”המביא, אולי, את הדוגמה המוזרה ביותר, שיש בה כדי להפריך את המסקנה, שהדבורות אינן אלא מנגנון מלא־חן הפועל בדייקנות של שעון.” חוקרים הניחו צלוחית של תמיסת־סוכר ליד כוורת, והזיזו אותה מדי דקות אחדות למרחקים גדלים והולכים, עד שבכל פעם היא הועברה למרחק של שלושים מטר ויותר. בהתאם למאמר, כל החוקרים הבחינו בכך ש”במהלך האילוף מגיע שלב שבו מתחילות הדבורות ’לתפוש’ מה מתרחש, והן צופות מראש היכן יהיה המזון בשלב הבא, עפות לשם וממתינות.”
כותב המאמר מתמלא פליאה: ”אינני מסוגל להעלות על הדעת פרט כלשהו בנוגע לאיסוף צוף פרחים, שיכול להוות סיבה להתפתחות תכנית התנהגות מעין זו. או שהדבורות נבונות ביותר, או שהן תוכננו במיומנות כה נפלאה, עד שהן מותירות בלבנו ספק באשר למקור יכולתן. ... אם אנו מודים, שאפילו תיכנון מוחה של דבורת־דבש, השוקל מיליגרם אחד, מסובך מכדי שנוכל להבדיל בנקל בינו לבין ’רצון חופשי’ של חרק, כיצד נוכל לנתח את מקור ההתנהגות המסובכת להפליא, המיוחדת למין האנושי?” אנשים בעלי־הערכה יכירו בכך שקיים ”מתכנן”’ שהוא מקור בל פעלי־הבריאה הנשגבים מבינתנו.