מי יהלל את המלך?
”ארומימך, אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד.” – תהלים קמ״ה:1, 2.
1 .מה אמר המלך דוד על יהוה כמלכו, ומדוע?
דוד המלך כתב דברי תהילה למלכו השמימי, יהוה אלהים. יש שיראו בכך תופעה יוצאת־דופן, שמלך בשר־ודם ידבר בעוז על מלך אחר כנעלה עליו. אך, לדוד היתה סיבה טובה לעשות כן. דבריו נבעו מתוך הערכה ליהוה, המלך העליון. הוא פנה אליו בענווה, שיש בה משום חכמה. (יעקב ג׳:13) דוד עבד את יהוה בנאמנות. וחש קירבה נפלאה אל ”אדון המלכים”. – דניאל ב׳:47.
2, 3. (א) מה הם כמה מביטויי־ההערכה של דוד ליהוה בספר־תהלים? (ב) ציין כמה מן הדברים שאמר דוד בדברי־הימים א׳ על יהוה ומלכותו.
2 הביטויים שנתן דוד לרחשי־לבו, מאפשרים לנו להבין מדוע כה הוקיר את מלכו, יהוה אלהים. בתהלים י״ט מגלה דוד את הערכתו ליהוה כבורא, מחוקק וגואל. בתהלים פרק כ״ד הוא מכריז כי יהוה הוא בעליו של כדור־הארץ וכי הוא מלך הכבוד, הגיבור. בתהלים ק״ג:19 מבטא דוד את הערכתו ליהוה כמלך, באמרו: ”יהוה בשמים הכין כסאו; ומלכותו בכל משלה.” אזי קורא דוד למלאכים ולבני־האדם לברך את יהוה ולהללו. מזמור ההודיה של דוד, המופיע בדברי־הימים א׳. ט״ז:8–36, מדגיש עד כמה העריך דוד את יהוה והוקירו.
3 קרוב לסוף תקופת שלטונו, הכריז דוד באזני העם כולו את מה שחש כל ימי חייו, באמרו: ”ברוך אתה, יהוה אלהי ישראל אבינו, מעולם ועד עולם. לך, יהוה, הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד : כי כל בשמים ובארץ לך, יהוה, הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל: ובידך כוח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה, אלהינו, מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך.” – דברי־הימים א׳. כ״ט:10–13.
המחלוקת על המלכות
4. מה אירע בימי שמואל, כך שלבני־ישראל היה מלך בשר־ודם, וכיצד הפכו הגויים שמסביב מוקש לישראל?
4 מלכות יהוה הפכה לנושא שנוי־במחלוקת בקרב עם־ישראל, זמן־מה לפני הולדת דוד. הדבר אירע זמן קצר לפני שסיים שמואל את תקופת שיפוטו, כמתואר בשמואל א׳. ח׳:4–20. אך, מה גרם לעם־בריתו של יהוה לבקש להם מלך שימשול עליהם, ולדחות בכך את יהוה? זקני העם הסבירו לשמואל, שהם מעוניינים להיות כשאר העמים. עקב כך הזהירם יהוה, בפי שמואל, מפני המחיר שיהיה עליהם לשלם על שהם מבקשים להיות ככל הגויים ולהמליך עליהם מלך בשר־ודם. למען האמת, מצבם היה טוב בהרבה כשיהוה מלך עליהם. – ראה גם דברים ד׳:7.
5. כיצד נעשה עניין המלכות נושא שנוי־במחלוקת בימי גדעון?
5 המחלוקת התעוררה קודם־לכן, כאשר יהוה הנחיל לעם־ישראל, בפיקודו של גדעון, ניצחון על המדיינים. ”ויאמרו איש ישראל אל גדעון: ’משול בנו, גם אתה גם בנך גם בן בנך, כי הושעתנו מיד מדיין.’ ויאמר אליהם גדעון: ’לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם. יהוה ימשול בכם.’” (שופטים ח׳:22, 23) גדעון דחה את בקשת עם־ישראל ותמך בנאמנות ביהוה כמלכם. אולם, זמן קצר לאחר מות גדעון, רצח אחד מבניו, אבימלך, את רוב אחיו והמליך את עצמו למלך, אך שלטונו היה קצר־ימים וקיצו היה מר. (שופטים פרק ט׳) דברים אלה היו ידועים היטב בישראל. הם מראים כיצד הפך עניין מלכותו של יהוה לסלע־מחלוקת במהלך הדורות. כמו־כן, במרוצת כל התקופה ההיא ניתנה לכל אדם הזדמנות להוכיח את נאמנותו ליהוה כמלך.
6. מה למדים אנו מן ההיסטוריה בנוגע למלוכה, ומה חזה יהוה מראש לגבי תוצאות מהלך־העניינים?
6 מן המקרא אנו למדים, שלעמי הגויים היו מלכים בתקופה מוקדמת למדי בתולדות האנושות. זמן לא רב לאחר המבול התארגנו ממלכות, שמלך בשר־ודם שלט עליהן, ועשו יד אחת נגד יהוה, כמתואר בבראשית י׳:8–12. היה זה בהשפעת השטן, אשר עירער מלכתחילה על זכותו הצודקת של יהוה לשלוט, על־ידי שמרד ביהוה וניסה להסית יצורים אחרים לפנות עורף לעבודת־האלהים. יהוה העניק לשטן תקופת־זמן מסוימת, כדי שינסה להוכיח את צידקת טענותיו. אך, הוא גילה גם מה תהיה תוצאת העניין. – בראשית ג׳:15.
גדולת יהוה מעוררת את תהילתו
7. (א) איזה חלק מילאה רוח יהוה בחיי דוד? (ב) מה מייחד את מזמור תהלים קמ״ה?
7 שמואל היה האיש שמשח את דוד, בהדרכת יהוה. ”ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה.” (שמואל א׳. ט״ז:12, 13) דוד מהווה דוגמה נאה לגבי הדרך שרוח יהוה פועלת על נאמניו. רוח אלהים היא זו שעוררה את דוד לכתוב מזמורי תהלים כה רבים ליהוה. (שמואל ב׳. כ״ג:2) אחד מביטויי התהילה הנעלים ביותר שלו הוא מזמור קמ״ה. במזמור־תהלים זה הוא מברך, מהלל, משבח ומאדיר את טובו, גדולתו, גבורתו, צידקתו, נצחיותו, עמקותו וחסדו. על הערכתם של מלומדים יהודים למזמור־תהלים זה מלמדת העובדה, שהוא מופיע שלוש פעמים בסידור התפילה. תהלים קמ״ה הוא המזמור היחיד שמופיעה בו מילת־הפתיחה ”תהילה”.
8. מה כרוך בהחלטה הנחושה להלל את שם יהוה לעולם ועד?
8 פסוקי הפתיחה של מזמור זה שופעים שמחה והערכה:
”ארומימך, אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד.” (תהלים קמ״ה:1, 2)
פרשני המקרא רואים, בדרך־כלל, בהחלטתו של דוד להלל את שם אלהים ”לעולם ועד”, החלטה שמשמעה, כל עוד דוד חי. אך, האם לא משתמעת כוונה אחרת מכך? שהרי כדי להלל את שם אלהים ”לעולם ועד”, צריך האדם לחיות לעולם ועד. כלום לא היתה לדוד התקווה לחיי־נצח לעתיד לבוא? כיום, יש ל’המוך הרב’ שיינצל מקץ סדר־הדברים הזה אותה תקווה, ועימה האפשרות לברך ולהלל את שם יהוה לעולם ועד, כיון שהם לעולם לא יימחו מעל־פני האדמה. – צפניה ב׳:3; תהלים קל״ג:3; חזון־יוחנן ז׳:14–17; ישעיהו כ״ה:8.
9. מה ניתן לומר על הבנת פעלי יהוה במלואם?
9 שיר התהילה של דוד נמשך:
”גדול יהוה ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר.” (תהלים קמ״ה:3)
הראיות לגדולתו של יהוה היו גלויות לעיני האנושות מאז הבריאה ואילך. (רומיים א׳:20) אך אנשים מעטים, יחסית, היללו את יהוה באמת ובתמים, על אף גדולתו ופעלי־הבריאה שלו, אשר הכול מפיקים מהם תועלת. לאמיתו של דבר, יהוה ופעליו הם כה גדולים ונשגבים, עד כי האנושות רק התחילה לעמוד על מורכבותם של מיקצת מיצירותיו הנפלאות. לאיוב הקדום היתה הערכה דומה לזו של דוד, כיון שהוא דיבר על אלהים כעל ”עושה גדולות ואין חקר, נפלאות עד אין מספר”. (איוב ה׳:9; ט׳:10) כמו־כן, אמר: ”הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו, ורעם גבורותיו מי יתבונן?” – איוב כ״ו:14 ראה גם רומיים י״א:33, 34.
10. כיצד סיפר ”דור” אחד ל”דור” אחר על גבורות יהוה?
10 ”דוד לדור ישבח מעשיך, וגבורותיך יגידו.” (תהלים קמ״ה:4)
אכן, דור הלך ודור בא, ומביניהם דיברו אחדים על גבורת יהוה. אך, האין גם לומר, שהשארית המשוחה מהווה ”דור” המשבח את פעלי יהוה בפני ”דור” אחר, ’ההמון הרב’, כדי שאלה יספרו לאחרים על גבורותיו של יהוה? ודאי! על־ידי עיון מעמיק במקרא, למדנו אנו – בין אם הננו מן ה־”דור” הרוחני ובין אם מן ה”דור” הארצי – על מעשיו הגדולים וגבורותיו של יהוה. מה גדולה זכותנו ’להגיד’ דברים אלה לאחרים! (עיין בדוגמה של דוד בדברו על גבורות יהוה בתהלים ס״ח.)
11. כיצד נגלה יחס הולם לכבודו של יהוה ולפעליו? (מתי י״ב:34)
11 ”הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה.” (תהלים קמ״ה:5)
כדי שנהלל את בוראנו כייאות, עלינו להרהר בו ולהתעניין בעמקי־לבבנו באישיותו הנעלה ובפעליו הנפלאים. כיצד מגלה אתה התעניינות בכך? המקדיש אתה אישית זמן ללימוד דברי אלהים, הכלולים במקרא? האם מהרהר אתה בהם ומאפשר להם להותיר בך מישקע עמוק? כיצד יכול האדם לדבר בשבחו של יהוה אלהים, ולברך אותו, אם אין הוא משוכנע בכך בעצמו ואוהב את יהוה באמת ובתמים? הערכת כבודו ותפארתו של יהוה תניע את האדם לדבר על מלך המלכים בהתלהבות, בהחלטיות ובאופן חיובי.
12. מדוע טוב לחשוב ולדבר על הדברים המרשימים שעשה יהוה?
12 ”ועזוז נוראותיך יאמרו; וגדולתך אספרנה.” (תהלים קמ״ה:6)
אכן, יש עוד רבות לספר. בדפי המקרא מתגלים לנו דברים מרשימים רבים, המלמדים על עוזו של יהוה, שהופעל לטובת עובדיו הנאמנים וכנגד אלה שהפכו עצמם לאויביו. רבים ממעשי־הגבורה שלו משמשים סמלים נבואיים לעתיד, וההדרכה הטמונה בהם צריכה להגיע לידיעת הדור הזה של האנושות. ”הרי כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים.” (רומיים ט״ו:4) אמירת הדברים הללו לציבור מהווה שירות ופעולה אוהבת למען הזולת. יש בכך משום אזהרה מפני מה שעתיד יהוה לעשות בימים הבאים. גם מוסרי האזהרה מפיקים מכך תועלת, כדוגמת הצופה המתואר ביחזקאל ג׳:17–19. ”הצרה הגדולה” הממשמשת ובאה תדגים בצורה נוספת את גדולת יהוה, המבצע את מטרתו המוצהרת. לכן, הבה יכריזו עליה עובדיו, כל עוד מאפשר זאת יהוה בסדר־הדברים הזה. הם יילכו בכך בעקבות המשיח והנביאים, במסירת אזהרת אלהים על משפטו הקרב ובא. – ירמיהו כ״ט:19; לוקס י״ט:41–44.
13, 14. (א) מדוע יש להזכיר את טובו של יהוה? (ב) איזו סיבה יש לנו לרנן ולשמוח?
13 ”זכר רב־טובך יביעו, וצידקתך ירננו.” (תהלים קמ״ה:7)
יש לספר לעולם לא רק על גבורת יהוה, אלא גם על טובו וצידקתו. במהלך ההיסטוריה גילה יהוה אלהים את טוב־לבו כלפי עובדיו. הם זכו לשפע ברכותיו, בכל מקום בו עבדוהו בנאמנות. עד לעצם היום הזה שופע יהוה טוב כלפי אוהביו, דבר המניע אותם להביע ביטויי־הערכה כלפיו, כמעיין המתגבר. ביטויי תהילה אלה מעודדים רבים אחרים להתנסות ברוב טובו של יהוה. הבעת רעיונות באופן חוזר ונשנה, תחרוט אותם היטב בזיכרון. יש בכך משום ברכה, כיון שכך לעולם לא יאבד האדם את הערכתו לדרך שבה נוהג יהוה במשרתיו. אין ספק, שיש תועלת בכך שחוזרים ומספרים בפומבי על טובו של יהוה כלפי עובדיו.
14 יש לנו כל סיבה שבעולם לרנן ולשמוח. לאחר שחטא אדם הראשון, נעשינו כולנו חוטאים ונידונים למוות. (ישעיהו מ״ג:27) אך יהוה, אלהי הצדק והמשפט, גילה את אהבתו הרבה בכך שנקט צעדים כדי לחלץ את האנושות ,ממצוקתה, באמצעות המשיח, כמנובא בישעיהו נ״ג. המקרא, דברו הכתוב, מביא לידיעתנו את דרכי הצדק שלו ואת מגעיו עם ילדיו הארציים. מה נאה לדעת דברים אלה! הם מהווים גורם אמיתי ’לרנן את צידקת יהוה’. יש לנו סיבה טובה לנהוג כדוד, שקרא: ”ואני, בחסדך בטחתי; יגל לבי בישועתך. אשירה ליהוה, כי גמל עלי.” – תהלים י״ג: 5, 6.
15. אילו דוגמאות יש לנו על חסדו, אורך־רוחו ואהבתו של יהוה? (יוחנן א׳. ד׳:9–11)
15 ”חנון ורחום יהוה, ארך־אפיים וגדל חסד. טוב יהוה לכל, ורחמיו על כל מעשיו.” (תהלים קמ״ה:8, 9)
כבר בראשית תולדות האנושות נתגלו תכונותיו הנפלאות של יהוה כלפי המשפחה האנושית, כאשר הוציא לפועל את מטרתו להציל כמה מן האנושות. הדבר בא לידי ביטוי בעת המבול. (בראשית ז׳:1) אין ספק, שדוד זכה אף הוא לרחמי יהוה והיתה לו סיבה טובה להלל אותו. לפני־כן, הזכיר משה את חסדו ואהבתו של יהוה, כפי שהדבר מופיע בשמות ל״ד:6, 7 ובדברים ל״ב:3, 4. הערכת תכונותיו אלה צריכה להניע אותנו לשאת קולנו בתהילת יהוה, וגם לאהוב את זולתנו.
16–18. (א) אילו צעדים יש לעודד את הכול לנקוט כל עוד מאפשר זאת הזמן? (ב) איזו משמעות יש לחסדו של יהוה לגבינו? (ג) באילו דברים שאמר דוד מן הראוי שנהרהר?
16 כשאנו רואים כיצד הדור הזה של האנושות מתייחס אל יהוה, וקוראים על רישעותם ואלימותם של בני־האדם במהלך ההיסטוריה, ניתן לומר באמת ובתמים שאלהים הוא ארך־אפיים. אכן, עלינו להיות אסירי־תודה על שאנו חיים בתקופה שסבלנותו של יהוה עדיין שרירה וקיימת! הערכת הדברים שאמר יהוה ליחזקאל, צריכה לגרום לנו להרהר היטב בחסדו הגדול ובאורך־אפיו: ”’חי אני,’ נאום אדני יהוה, ’אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית־ישראל?’” – יחזקאל ל״ג:11.
17 לאור העובדה, שסדר־הדברים הזה הנתון לשליטת השטן, נדון לכליה, יש להאיץ בבני־האדם, באשר הם, להרהר בכובד־ראש באורך־רוחו של אלהים ולנקוט את הצעדים הדרושים להשגת ישועה, בטרם יהא זה מאוחר מדי. (צפניה ב׳:3; חזון־יוחנן י״ח:4) מה רב אושרם של אלה שנקטו אותם צעדים מצילי־חיים! ובכל זאת, בתור צאצאים בשר־ודם של אדם הראשון, נתונים כולנו לחולשות־הבשר, ושוגים לעתים, כשם שעשו דוד ואחרים. משום כך שיבח דוד את יהוה ואמר: ”כי אתה, אדני, טוב וסלח ורב־חסד לכל קוראיך.” – תחלים ס״ו:5.
18 כל אשר סיפק לנו יהוה, וברכותיו, יש בהם משמעות רבה לכולנו! הבה נעריך תמיד את חסדו ואת רחמיו ואת כל אשר עשה למעננו. אנשי אמונה בדורות עברו הביעו את הערכתם הלבבית לפעלי אלהים. דוד שימש דוגמה ומופת בנושא זה. לאחר שיהוה הצילו מכף אויביו, ומסכנות רבות, הוא קרא תוך הכרת־תודה: ”אודך, אדני אלוהי, בכל לבבי, ואכבדה שמך לעולם. כי חסדך גדול עלי, והיצלת נפשי משאול תחתיה. אלהים, זדים קמו עלי ועדת עריצים ביקשו נפשי, ולא שמוך לנגדם. ואתה, אדני, אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב־חסד ואמת.” (תהלים פ״ו:12–15) תודתנו צריכה להניע אותנו להלל את יהוה עוד ועוד, ולדבר בלא־הרף על מלכותו.