שאלות של קוראים
● האם השימוש בהתקן־תוך־רחמי, כאמצעי למניעת הריון, מתיישב עם עקרונות המקרא?
ההתקן־התוך־רחמי הינו מיתקן זעיר, בצורת טבעת, לוליין, או עקלתון, המוחדר אל תוך הרחם כשיטה של פיקוח על הילודה. השאלה הנוגעת ליראי־אלהים, היא, האם ההתקן פועל בשיטה הגורמת הפלה? ראיות הולכות ומצטברות מראות, שכך אכן הדבר.
כדי להיטיב להבין את העניין, מן הראוי לשחזר תחילה את תהליך ההתעברות. ביצית יוצאת מן השחלה שבגוף האשה ונכנסת אל החצוצרה (צינור השחלה). תא־זרע זכרי, שחדר אל הרחם, עשוי להיתקל בביצית שבחצוצרה. כאשר הביצית מופרית, חלה התעברות ומתחילים להתפתח חיים חדשים. תוך שבוע מגיעה הביצית המופרית אל הרחם, נקלטת ברירית הרחם ומתחפרת בתוכה, ונשארת שם עד סוף ההריון.
במשך שנים רבות הועלו תיאוריות סותרות באשר לאופן פעולתו של ההתקן־התוך־רחמי. בחוברת המצפה (באנגלית) מ־15 בדצמבר, 1969, נאמר, כי מספר מדענים סברו אז שההתקן מונע מתא־הזרע מלהיתקל בביצית ולהפרותה. לעומתם טענו בני־סמכא אחרים, שאין ההתקן מונע את ההתעברות, אלא מפריע לביצית להיקלט בתוך רירית הרחם. באשר לאפשרות האחרונה הוסבר, כי ”מנקודת־ ראות מקראית, היא שווה להפלה.” (שמות כ״ג:26) אך, לאור העובדה שאפילו בקרב מומחים היו חילוקי־דעות באשר לאופן פעולתו של ההתקן־התוך־רחמי, המסקנה היתה, שעל כל זוג נשוי להחליט בעניין זה על־פי צו מצפונו.
בשנים שחלפו מאז, ערכו רופאים מחקר נרחב כדי ללמוד כיצד פועל ההתקן. מה העלה מחקרם?
מאמר ארוך על הנושא, שהופיע בעיתון התאחדות הרופאים בקנדה, מ־7 בינואר, 1978 סיכם את הדברים לאמור:
”מנגנון הפעולה המדויק של ההתקן־התוך־רחמי עדיין איננו ידוע. בשעה שההתקן היה במקומו, אובחנו תופעות מסוימות, וייתכן שצירוף כל התופעות הללו גורם למניעת ההריון.”
המאמר מנה כמה מן התופעות:
1. ”ההתקן־התוך־רחמי מפריע באופן מכני להיקלטות הביצית ברחם.”
2. הוא גורם תגובה דלקתית ברחם, שכתוצאה ממנה מופיעים תאים הבולעים את תא–הזרע
ומפריעים לו [ולדעת חוקרים אחרים גם לביצית המופרית].
3. הוא יוצר פעולת שרירים מוגברת של ההחצוצרה ושל הרחם, הגורמת לביצית [המופרית והלא־מופרית] לנדוד במהירות גדולה מדי.
4. הוא גורם שינויים במצב הביוכימי של רירית הרחם, שם יהיה על הביצית המופרית להיקלט.
המאמר מסר גילוי־דעת רפואי נוסף על ההתקן המכיל נחושת, שניחן ככל הנראה ”במנגנוני פעולה נוספים,” כגון: הפחתת כושר התנועה של תא־הזרע, יצירת שינויים בהרכב האנזימים ברירית ה רחם, המעכבים את היקלטות הביצית וגורמים תגובה דלקתית גדולה יותר.
בדרך כלל, דיונים טכניים אלה מתייחסים, בין היתר, גם לאפשרות שההתקן־התוך־רחמי פוגע בתא־הזרע לפני שהוא מפרה את הביצית. אולם, רוב התיאורים לגבי אופן פעולתו האפשרי יותר של ההתקן, כרוכים במניעת ההיקלטות ברחם, לאחר שכבר חלה התעברות. כתב העת AMERICAN FAMILY PHYSICIAN (רופא־המשפחה האמריקני), מנובמבר 1977, מעיר: ”ניסויים שנערכו בבעלי־חיים מגלים, שההתקן המכיל נחושת פועל נגד הריון במיוחד על־ידי מניעת היקלטות הביצית.”
ברם, אירעו מקרים שנשים קלטו הריון אפילו כשההתקן נמצא ברחמן. יתר על כן: יש ראיות לסיכון גדול יותר של הריון מחוץ לרחם, כמו, למשל, בחצוצרות. המאמר שממנו צוטט לעיל, מסיק:
”בשעה שההתקן־התוך־רחמי בטוח ביותר מ־98 אחוז במניעת הריון בתוך הרחם, הרי שהוא יעיל רק בפחות מ־90 אחוז במניעת הריון בחצוצרה. אם אשה הנושאת התקן־תוך־רחמי קולטת הריון, כי אז הסיכויים שתהרה מחוץ לרחם הם יותר מאחד ל־20.”
עיתון התאחדות הרופאים בקנדה מציין:
”בקרב הנשים הקולטות הריון, כשהן נושאות התקן־תוך־רחמי, שיעור ההפלות הטבעיות הוא 41%. ... לעומת זאת, שיעור ההפלות בקרב נשים שאינן נושאות התקן, הוא 10% עד 15%.”
אנשים רבים המצדדים בהפלות מלאכותיות מחזיקים בדעה, שאין העובר נחשב ליצור חי עד הגיעו לשלב התפתחות של מספר שבועות. אך, לא כן חושב יהוה אלהים, בורא החיים, כפי שהדבר מתבטא במקרא, שנכתב בהשראתו. נהפוך הוא: המקרא מבהיר למעלה מכל ספק שאלהים מכיר בחיי העובר עוד בראשית התהוותו, ומוקיר אותם. (תהלים קל״ט:13–16; ירמיהו א׳:5) תורת משה הטילה עונש חמור על אדם אשר שם קץ להתפתחות העובר ברחם. — שמות כ״א:22, 23.
אם כן, כששוקלים באם להשתמש בהתקן־תוך־רחמי, אם לאו, יש להביא בחשבון את יחס הכבוד לקדושת החיים. העובדות הן, שאיש איננו יכול להצהיר כיום בביטחון מוחלט שההתקן אכן מונע התעברות. מאידך גיסא, יש ראיות גדלות והולכות לכך שכאשר ההתקן נמצא ברחם, יכולה להתחולל התעברות, וכי ההתקן מונע את התפתחותה הנורמלית של הביצית המופרית לתינוק. יראי־האלהים, המעוניינים בכנות לדעת באם נאות להשתמש בהתקן־תוך־רחמי, ישקלו, איפוא, בכובד־ראש את המידע הזה לאור עקרון קדושת־החיים שבמקרא.