הבחירות והסוגיות

שער בנפשך את ייסוריהם של בעל ואישה שרוצים נואשות לחבוק ילד,‏ אך בשל בעיית פוריות נבצר מהם.‏ לכן הם מבקשים את עזרת עולם הרפואה,‏ ומגלים כי פותחו שלל טכניקות ושיטות טיפול הנותנות מענה לאי־​פריון.‏ איזו חשיבות,‏ אם בכלל,‏ נודעת לשיטת הטיפול שהם בוחרים?‏

כיום,‏ עומדות בפני זוגות לא־​פוריים אפשרויות שעד לפני כמה עשורים לא עמדו לרשותם.‏ אולם,‏ לצד מגוון אפשרויות הבחירה מתעוררת שאלה רצינית,‏ מה הן ההשלכות האתיות והמוסריות של טכנולוגיית רבייה מסייעת?‏ אך עוד לפני שנדון בשאלה זו,‏ הבה נראה מהי עמדתן של קבוצות דתיות שונות לגבי טיפולים כאלה.‏

מה אומרות הדתות השונות?‏

בשנת 1987 פרסמה הכנסייה הקתולית מסמך שהתייחס להליכי ההפריה מבחינה מוסרית.‏ המסמך,‏ הידוע בשם Donum Vitae (‏מתת החיים)‏,‏ גורס שאם טכניקה רפואית מסייעת להולדה בעקבות קיום יחסי מין במסגרת הנישואין,‏ אזי טיפול כזה עשוי להיחשב למוסרי.‏ מצד שני,‏ המסמך מציין שאם ההליך הרפואי נועד להחליף את יחסי האהבה בין בעל לאשתו,‏ הרי שטיפול כזה פסול מבחינה מוסרית.‏ לפי השקפה זו,‏ ניתוח לפתיחת חצוצרות חסומות ושימוש בתרופות לשיפור הפוריות ייחשבו למוסריים,‏ אולם הפריית מבחנה אינה מוסרית.‏

שנה לאחר מכן ערכה ועדה,‏ שהוקמה מטעם הקונגרס האמריקאי,‏ סקר בין קבוצות דתיות שבדק מהי עמדתן בנוגע לטיפולי פוריות.‏ הדו״ח האחרון הראה שרובן מגלות הבנה במקרים שיש צורך בהתערבות של טיפולים רפואיים מסורתיים,‏ הפריה מלאכותית באמצעות זרעו של הבעל והפריה חוץ־​גופית,‏ בתנאי שהביצית והזרע הם של הזוג הנשוי.‏ יתר על כן,‏ רוב הקבוצות שנסקרו הצהירו כי השמדת עוברים,‏ הפריה מלאכותית בעזרת תורם ואם פונדקאית אינם מוסריים.‏a

במסמך העמדה מ־​1997 שהוציאה הוועידה האֶקוּמֶנית האירופאית לכנסייה ולחברה (‏EECCS)‏, המורכבת מגוף נציגים של הכנסיות הפרוטסטנטיות,‏ האנגליקניות והאורתודוקסיות,‏ צוין שבין שורותיה שוררים חילוקי דעות בכל הקשור לטיפולי הפריה.‏ המסמך הדגיש שהנושא כרוך במצפונו של כל אדם ואדם ובאחריותו האישית והוסיף:‏ ”‏משתמע מכך שקשה לדבר על העמדה בהא הידיעה של הכנסיות החברות ב־EECCS.‏ לאמיתו של דבר,‏ קיים מבחר נרחב של עמדות”‏.‏

מובן,‏ אם כן,‏ שאין תמימות דעים בסוגיית טיפולי ההפריה.‏ ארגון הבריאות העולמי של האומות המאוחדות מודה כי תחום טכנולוגיית הרבייה המסייעת ”‏בוחן ללא הרף את הנורמות החברתיות,‏ את העקרונות המוסריים והאתיים ואת המערכת המשפטית”‏.‏ מה הם כמה מן הגורמים שיש לתת עליהם את הדעת טרם בוחרים בטיפול הפריה זה או אחר?‏

אילו סוגיות מעורבות?‏

גורם בסיסי שיש להביא בחשבון הוא מצב העובר.‏ הכוונה היא לשאלה המכרעת מתי מתחילים החיים — בעת ההתעברות או בשלב מאוחר יותר בעת ההיריון?‏ ללא ספק,‏ התשובה לשאלה זו עשויה להשפיע על בחירת הטיפול המועדף על בני הזוג.‏ אם לדוגמה הם מאמינים שהחיים מתחילים בעת ההתעברות,‏ ישנן מספר שאלות מפתח הראויות לבחינה מעמיקה.‏

● האם על הזוג להתיר לרופאים לפעול על־​פי התהליך הנפוץ של הפריית מספר רב של ביציות,‏ למרות שרק ביצית אחת או יותר יושתלו,‏ ולשמור על יתר העוברים לשימוש עתידי?‏

● מה יעלה בגורל העוברים שאוחסנו היה והזוג לא יוכל להביא עוד ילדים או שלא יהיה מעוניין בילדים נוספים?‏

● מה יהיה על העוברים שאוחסנו אם בני הזוג יתגרשו או אם אחד מהם ימות?‏

● מי ישא באחריות כבדת המשקל של השמדת עוברים אלו?‏

אין להתייחס בביטול לסוגיית הטיפול בעוברים מאוחסנים או מיותרים.‏ כיום,‏ מדינות מסוימות מפעילות תקנות חוקיות המחייבות את בני הזוג להציג הסכם כתוב המפרט כיצד יש לטפל בעוברים הנותרים — כלומר,‏ האם הם יאוחסנו,‏ ייתרמו,‏ ישמשו למחקר או שיניחו להם למות.‏ כדאי גם להיות מודעים לכך שבמקומות מסוימים מקובל מבחינה מוסרית שמרפאות פוריות רשאיות להמית עוברים מאוחסנים ללא הרשאה בכתב אם העוברים ננטשו למעלה מחמש שנים.‏ כיום,‏ מאוחסנים במרפאות ברחבי העולם מאות אלפי עוברים מוקפאים.‏

גורם אחר שיש לשקול הוא הלחץ המופעל על הזוג לתרום את העוברים המיותרים לשם חקר תאי גזע.‏ לדוגמה,‏ ההתאחדות האמריקאית לאי־​פריון (‏The American Infertility Association)‏ מעודדת את הזוגות לתרום את העוברים המאוחסנים שלהם לטובת המדע.‏ חקר תאי גזע נועד,‏ בין היתר,‏ למציאת טיפולים חדשים למחלות.‏ אך שדה מחקר זה מעורר פולמוס גדול משום שהפקת תאי גזע עובריים מחסלת ביסודו של דבר את חיי העובר.‏b

אולם,‏ הטכנולוגיות הגנטיות החדשות מעלות סוגיות אתיות נוספות.‏ חשוב למשל על אבחון גנטי לפני השתלה (‏PGD)‏. (‏ראה מסגרת ”‏מה באשר לאבחון גנטי לפני השתלה?‏”‏)‏ בטכניקה זו עוברים העוּברים סריקה גנטית ולאחר מכן נבחר האחד — אפשר של המין המועדף או עובר שאינו נושא מחלה גנטית — שיושתל ברחם.‏ המבקרים מתריעים ששיטה זו עלולה להוביל לאפליה מינית או שבסופו של דבר הזוג ייעזר בה כדי לבחור בתכונות מולדות עבור ילדיהם,‏ כגון צבע השיער או העיניים.‏ שיטת ה־PGD מעלה שאלה אתית:‏ מה בדבר העוברים שאינם נבחרים?‏

האם התהליך ישפיע על עבותות הנישואין?‏

בעת ההתלבטות בין סוגי הטיפולים,‏ יש לשקול בכובד ראש היבט נוסף.‏ כיצד העזרה של אם פונדקאית או תרומת זרע או ביצית ישפיעו על קשר הנישואין?‏ יש טיפולים שמחייבים התערבות של צד שלישי (‏תורם)‏ או אפילו צד רביעי (‏שני תורמים)‏ ואף חמישה צדדים (‏שני תורמים ואם פונדקאית)‏ בתהליך הלידה.‏

בהתייחס לטיפול שכרוך בתרומת חומר גנטי,‏ מומלץ שהצדדים המעורבים יבדקו את הנושא גם לאור הגורמים הבאים:‏

● אילו השלכות רגשיות ארוכות טווח יכולות להיות ללידה שכזו על זוג הורים שרק אחד מהם — ואולי אף לא אחד מהם — הוא ההורה הגנטי?‏

● כיצד יגיבו הבן או הבת כשילמדו שהלידה שלהם היא תוצאה של התעברות יוצאת דופן שכזו?‏

● האם כדאי לספר לילד על זהות הוריו ולאפשר לו לחפש את אביו או אמו הביולוגיים?‏

● מה הן הזכויות והחובות המוסריות והחוקיות של אחד או יותר מהאנשים שתרמו את החומר הגנטי?‏

מה עם אנונימיות?‏

המדיניות במדינות רבות היא להשאיר את התורמים בעילום שם.‏ הרשות להפריה אנושית ואֶמבּריולוגיה,‏ המפקחת על טיפולי ההפריה בבריטניה,‏ מסבירה:‏ ”‏להוציא מקרים שבהם ניתנת תרומה במכוון על־​ידי אנשים שמכירים זה את זה,‏ לא יימסר שמם של תורמים נוכחיים ותורמים מהעבר לזוג שקיבל תרומת ביצית או תרומת זרע,‏ וכן לילדים שנולדים כתוצאה מהטיפול”‏.‏

ברם,‏ בכמה מקומות מדיניות האנונימיות היא סלע המחלוקת.‏ מספר מדינות שינו את המדיניות או החוקים שלהן בהתאם לכך.‏ המתנגדים למדיניות האנונימיות טוענים שחייבת להיות לילדים תחושת זהות עצמית מלאה.‏ בכתבה אחת נאמר:‏ ”‏יותר מ־​80 אחוז מהאנשים שאומצו מחפשים את שארי הבשר שלהם,‏ כשרובם מבקשים לדעת מי הם הוריהם האמיתיים כדי להשביע את הסקרנות,‏ שמשותפת לכל בני האדם.‏ קרוב ל־70 אחוז רוצים למצוא מידע חשוב על הרקע שלהם כדי לדעת אם ירשו מחלות תורשתיות מהוריהם הביולוגיים”‏.‏

כתבה אחרת,‏ שהתבססה על ראיונות עם 16 מבוגרים שנולדו באמצעות תרומות זרע,‏ מעלה ש”‏רבים היו המומים למצוא את מקורותיהם הביולוגיים”‏.‏ עוד נאמר בכתבה:‏ ”‏חלק ניכר מהילדים התמודדו עם בעיות של זהות עצמית וחרדת נטישה.‏ הם הרגישו שהונו אותם ולא יכלו לתת אמון במשפחותיהם”‏.‏

מה תהיה החלטתך?‏

אין כל ספק שהמדע הרפואי ירחיב וישכלל את טיפולי ההפריה בעתיד.‏ יש שחוזים ש־30 אחוז מכלל התינוקות שיוולדו בעתיד יוולדו בטכנולוגיה זו.‏ המחלוקת בנוגע לנושאים האתיים והמוסריים תעמוד בעינה.‏

למשיחיים אמיתיים יש שיקול נוסף ואף חשוב יותר המשמש להם כקו מנחה — השקפתו של הבורא,‏ מי שהעניק את היכולת להעמיד צאצאים (‏תהלים ל״ו:‏10‏)‏.‏ כמובן,‏ המקרא אינו מכיל הוראות ישירות בדבר טכנולוגיית רבייה מסייעת,‏ מאחר ששיטות אלה לא היו ידועות בימי המקרא.‏ אולם,‏ המקרא מציג עקרונות ברורים המלמדים אותנו על אורח חשיבתו והשקפתו של אלוהים.‏ (‏ראה מסגרת ”‏מה אומר המקרא?‏”‏)‏ עקרונות אלה אמורים לעזור לנו לקבל החלטות אתיות ומוסריות וכך נישאר עם מצפון נקי לפני אלוהים (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏5‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 8]‏

מהו קדם־עובר?‏

המונח ”‏קדם־​עובר”‏ מתייחס לשלב ההתפתחותי בתקופת 14 הימים הראשונים שלאחר ההפריה.‏ מכאן ועד סוף השבוע השמיני הוא נקרא עובר.‏ משלב זה ואילך הוא מכונה ולד.‏ מדוע משתמשים במונח ”‏קדם־​עובר”‏?‏

לפי הז׳ורנל הבינלאומי לסוציולוגיה ומדיניות חברתית (‏International Journal of Sociology and Social Policy)‏, שימש המונח ”‏כבסיס הגיוני כדי שיוּתר לבצע מחקרים בעובר”‏ במרוצת 14 הימים שלאחר ההתעברות.‏ ספר עיון אחד מציין:‏ ”‏אם מגדירים את העובר כתצורה שנועדה להפוך לתינוק,‏ ניצניו הראשונים אינם מתגבשים אלא רק בחלוף שבועיים בערך מאיחוד הזרע עם הביצית”‏.‏ אך האם ניתן להתייחס לקדם־​עובר זה כאל אשכול תאים גרידא,‏ שפרט לצורכי מחקר אין לו כל ערך?‏ חשוב לעומק על התהליכים שבאמת מתרחשים לאורך שבועיים אלו.‏

לאחר שהזרע חודר לביצית,‏ נדרשים בערך 24 שעות כדי שהכרומוזומים של הגבר והאישה יתמזגו.‏ במשך מספר ימים לאחר מכן,‏ התא מתחלק.‏ תוך ארבעה או חמישה ימים לאחר ההפריה,‏ מתפתח אשכול התאים והופך לכדור חלול (‏שגודלו אינו עולה על גודלו של חוד סיכה)‏ עם שכבת תאים חיצונית וגוש תאים פנימי.‏ כעת הוא במצב הקרוי בְּלַסְטוּלָה.‏ תאים רבים של השכבה החיצונית יתפתחו לרקמות שאינן חלק מהעובר.‏ אולם,‏ מגוש התאים הפנימי יתפתח התינוק.‏

שבוע בערך לאחר ההפריה מתרחשת ההשרשה ברחם.‏ הבלסטולה נצמדת לרחם ומתחילה את בניית השליה,‏ שתפקידה להעביר חמצן ומזון מזרם הדם של האם ולפלוט פסולת.‏ לפי הספר המסע שלא ייאמן — מחקרים בגוף האדם (‏Incredible Voyage​—Exploring the Human Body)‏, ביום התשיעי בערך מתחיל גוש התאים הפנימי ”‏את מלאכת הבנייה של אדם חדש”‏.‏ עוד נאמר שם:‏ ”‏20 תאים אלה פחות או יותר חייבים להשלים סדרת פעולות של בנייה מחדש והתמיינות במשך חמישה או שישה ימים נוספים כדי לבנות את היסוד המבני הראשוני של העובר הממשי”‏.‏ לפיכך,‏ עד סוף השבוע השני,‏ מתחיל להופיע ”‏מבנה ראשוני”‏ זה,‏ שממנו מתפתחת בסופו של דבר מערכת העצבים המרכזית.‏

עקב תהליך הכנה זה המתרחש בהדרגה בשלב הקדם־​עובר,‏ יש הטוענים ש”‏אין כל אירוע ביולוגי או רגע שניתן להתייחס אליו כאל התחלה של עובר חדש”‏.‏

בניגוד גמור לכך,‏ משיחיים אמיתיים מאמינים שהחיים מתחילים מרגע ההתעברות.‏ העובדה שהתא המקורי המופרה מכיל את תוכנית הבנייה של השליה,‏ ההשתלה,‏ הקשר עם זרם הדם של האם וכיוצא בזה,‏ רק מעצימה את הערצה שאנו רוחשים לבורא הנשגב,‏ יהוה אלוהים.‏

‏[‏תמונה]‏

עובר אנושי בן שלושה ימים (‏הגדלה פי 400)‏

‏[‏שלמי תודה]‏

באדיבות University of Utah Andrology and IVF Laboratories

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 9]‏

מה באשר לאבחון גנטי לפני השתלה?‏

פיתוח חדשני הקשור להפריית מבחנה נקרא אבחון גנטי לפני השתלה (‏PGD)‏. האבחון כרוך בסריקה גנטית של העוברים ולאחר מכן בחירת העובר שיושתל ברחם.‏ הספר בחירת טיפול הפריה — שיקולים חברתיים,‏ רגשיים ומוסריים (‏Choosing Assisted Reproduction — Social, Emotional and Ethical Considerations)‏ מסבר את האוזן באשר להשלכותיה של טכניקה זו:‏

”‏בקרוב יוכלו [‏המדענים]‏ לקבוע את מאפייניו הפיסיים,‏ האינטלקטואליים ואולי אף הרגשיים והחברתיים של העובר.‏ לכן,‏ בעתיד הלא־​רחוק יתאפשר להורים לבחור חלק מתכונות צאצאיהם.‏ הגם שרבים יתמכו בשימוש בטכניקה של אבחון גנטי לפני השתלה לטובת זוגות הנושאים גנים מחוללי מחלות נוראיות,‏ יהיו רבים מצדו השני של המתרס שיתנגדו שייעשה שימוש בטכניקה זו עבור זוגות שיחפצו לבחור את מינו של ילדם — או בעתיד,‏ זוגות שירצו ילד בעל עיניים כחולות,‏ כישרון מוסיקאלי או גבוה.‏

”‏גנטיקה שלפני השתלה,‏ בדומה לטכנולוגיות רבות אחרות,‏ מעלה את השאלה האם ראוי לעשות דבר מה רק משום שניתן לעשותו.‏ .‏.‏.‏ הדילמה היא היכן עובר הגבול — אם בכלל — במדרון החלקלק של טכניקה עתירת ידע זו”‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 10]‏

מה אומר המקרא?‏

כמובן,‏ אין במקרא כל התייחסות ישירה לגבי תהליכי טיפולי ההפריה הנפוצים בימינו.‏ אולם,‏ הוא מסייע לנו להבין מהי השקפתו של אלוהים בנושאים עיקריים.‏ מענה לשתי שאלות בסיסיות עשוי להדריך את המשיחיים לקבל החלטות שישביעו את רצון אלוהים.‏

באיזה שלב מתחילים חיי אנוש?‏ המקרא מלמד שהחיים מתחילים בעת ההתעברות.‏ שים לב למילים שכתב בהשראה מחבר המזמור,‏ דוד,‏ על אלוהים:‏ ”‏גולמי [‏עובר בראשית התהוותו]‏ ראו עיניך,‏ ועל ספרך כולם [‏כל איבריו]‏ ייכתבו”‏ (‏תהלים קל״ט:‏16‏)‏.‏ חשוב גם על הכתוב בשמות כ״א:‏22,‏ 23‏,‏ שם הכתוב מתייחס לאחריותו של אדם הפוגע בעוברה של אישה הרה.‏ אנו למדים מכאן שהחיים הם דבר יקר לפי נקודת מבטו של בוראנו,‏ אפילו עוד משלבי ההתפתחות הראשונים ברחם.‏ המתה מכוונת של עובר כמוה כהפלה בעיני אלוהים.‏c

האם ישנן הגבלות על אופן השימוש בכוח הפריה והרביה של הפרט?‏ את השקפת אלוהים בנושא ניתן למצוא בויקרא י״ח:‏20‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏ואל אשת עמיתך לא תתן שכָבְתְך לזרע.‏ לטמאה בה”‏.‏ העיקרון שמונח ביסודו של צו מקראי זה הוא:‏ הגבר רשאי להשתמש בזרעו כדי להפרות אך ורק את אשתו,‏ והאישה רשאית לשאת ברחמה את ילדו של מי שהוא בעלה בלבד.‏ במילים אחרות,‏ השימוש בכוח הפריה והרביה אפשרי אך ורק עם בן הזוג במסגרת הנישואין.‏ לפיכך,‏ משיחיים אמיתיים אינם נעזרים באם פונדקאית ונמנעים מכל הליך טיפולי הכרוך בשימוש בתרומת זרע,‏ ביציות או עוברים.‏d

כאשר יש להגיע להחלטה הנוגעת לטיפולי הפריה,‏ על משיחיים אמיתיים לשקול את השקפתו של אלוהים כפי שהיא באה לידי ביטוי במקרא.‏e אחרי ככלות הכול,‏ הוא מייסד מסגרת הנישואין וחיי המשפחה (‏אפסים ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

עוברים קפואים מאוחסנים

‏[‏שלמי תודה]‏

Firefly Productions/CORBIS ©