האם היו ”שוכני מערות”?
כה רבה השפעתם של ספרים, חוברות,מוצגים במוזיאונים ואפילו תמונות היתוליות בעתונים, שכל אימת שמישהו מזכיר ”שוכן מערות”’ חושבים בדרך־כלל האנשים על ”קוף־אדם” או על ”החולייה החסרה”. ביטויים אלה נעשו כמעט מלים־נרדפות ליצור שחי בעבר הרחוק — ”האדם הקדמון” או ”האדם הפרימיטיבי” — אשר היה חולייה ב”שרשרת התפתחות” מן היונקים הקדמונים ועד לאדם בן־זמננו. האם ”שרשרת” זו אמיתית? האם הוכיח המדע המודרני את אמיתות הרעיונות הללו?
האדם מן־השורה מניח, כי המדע כבר הצליח להתחקות אחר כל העקבות, שאכן יש לנו כל חוליות השרשרת שהובילה, לדברי המדענים, להתפתחות האדם, והוא רואה בדמיונו אנשים דמויי–קוף מן העבר הקדום, שוכני ־מערות, שאפילו היו בני־תקופתם של הדינוסאורים. מדוע? מפני שראה במו־עיניו ציורים שהביאוהו לידי מסקנה, שהמדענים מצאו את היצורים הללו בשלימותם, ממש כפי שצוירו — שעירים, כפופי־קומה, וכן הלאה!
אך, אם נבחן את הראיות, ניווכח שיש הבדל בין מה שמדענים יודעים באמת, לבין מה שהם סבורים שאולי היה קיים. למשל, מוזיאון־לטבע ידוע, מציג לראווה שורה של יונקים שהובילו, לפי המשוער, אל האדם, וכמו־כן את ”אילן היוחסין של היונקים”. אולם, לצידו מוצא המבקר במוזיאון הסבר חשוב האומר: ”מאחר שחסרים אי־אלו מאובנים, הן מתקופות מסוימות והן מן החוליות המקשרות בין המינים, הרי שכמה מן הענפים והמיסעפים אינם אלא ניחושים סבירים.” ניחושים אינם עובדות. הקשרים והתקופות אינם מוכחים.
נכון, אמנם, שמדענים מצאו מערות שבתוכן תלוליות־אפר אשר שרדו ממדורות. כן נמצאו בהן עקבות מזון וסימנים אחרים המעידים על כך שבני־אדם שכנו בהן. אך, אין בעדות הזאת כדי ללמדנו שכל אנשי־קדם היו שוכני־מערות, או שאלה שעשו כן מהווים חולייה בשרשרת המוליכה ל”אדם פרימיטיבי” מסוג כלשהו. גם כיום יש אנשים שוכני־מערות, כמו בני שבט ה”טאסאדיי” במינדנאו, שבאיי־הפיליפינים. אף כי יש המגדירים את הטאסאדיי כפרימיטיבים, בשל סגנון חייהם הפשוט, הרי שאין הם שעירים, או כבדי־הליכה, והם רחוקים מלהיות דמויי־קופים.
אך, האם לא גילו מדענים גולגלות ועצמות של ”קופי־אדם”, והוכיחו על־ידי כך שיצורים מעין אלה אכן התהלכו פעם עלי־אדמות? ראשית, מן הראוי לציין שאין למדענים שפע של מימצאי מאובנים. עצמות אחדות אינן יכולות להרכיב שרשרת. שנית, הדרך בה האדם מפרש או מסביר את המימצאים שהוא מגלה, היא זו המעוררת שאלות. אין זה קל לפענח מימצאים הלוקים מאוד בחסר. ”כמו תמיד, עדות המאובנים פתוחה לכמה וכמה פרשנויות,” אומר אבולוציוניסט אחד. מדען אחר הודה לגבי המאובנים: ”חקר האבולוציה האנושית הוא מעין משחק, ולאו דווקא מדע במובן הרגיל של המלה.” באשר לגיל המאובנים, אמר עוד מדען: ”מי שסבור שכבר פתרנו את הבעיה, ודאי משלה את עצמו.” בקרב המדענים יש חילוקי־דעות באשר למימצאים השונים. הם מנסים לשחזר את הפריטים שהם מגלים, ומפרשים אותם; אחר־כך חוזרים ומפרשים את המימצאים ומשנים את דעתם. לדוגמה:
איש יאווה נתגלה בראשית שנות ה־1890, אך לא כשלד שלם. האנציקלופדיה אמריקנה מציינת, שהוא היה מורכב ”לא יותר מאשר מכיפת־גולגולת ומעצם־בוהן”. כל השאר לא היה אלא ניחוש. אף על פי כן, מופיעים ציורים של דמות שעירה, כפופה, דומה לקוף. האם אתה סבור שניתן לדעת עד כמה שעיר היה יצור כלשהו, ומה היה צבע עורו, רק על סמך עצמות מעטות? האיש שגילה אותו טען כי מצא ”קוף־אדם”, אך כיום טוענים המדענים שזה היה אדם קדום. ההסבר השתנה!
איש פילטדאון הוצג במשך למעלה מארבעים שנה כאחת ההוכחות ל”שרשרת ההתפתחות”. אפילו בשנת 1956 הוא הוגדר במילון כ”אדם ממין נכחד”. אך, במהדורות מאוחרות יותר כינהו אותו המילון עצמו כ”זיוף שנעשה במזיד” וכ”הונאה מחוכמת”. שוב השתנו הפירושים. הכיצד? ובכן, בשנים שחלפו מאז נתגלה שלא היתה זו אלא תרמית, וכי הוא הורכב מתוך מגמה להיראות כמאובן של קוף־אדם. בעוד ששבר־הגולגולת היה של אדם, הרי שהלסת היתה של יצור אחר, אולי של אורנג־אוטן (מין קוף). מישהו ניסה ”להמציא” קוף־אדם! כיצד זה הלכו כמה מדענים שולל בקלות כזאת, על־ידי עדות מזויפת? שמא ניסו הם להיאחז בצורה נואשת בקש?
האדם הניאנדרתלי גם הוא מהווה את אחת החוליות היותר ידועות של מה שמכונה בשם ”שרשרת ההתפתחות”. כאשר נתגלה שבר־הגולגולת הראשון, כינהו אחד המדענים בשם כיפת־הגולגולת של ”אידיוט”. ככל שנתגלו עצמות נוספות, כן השתנתה הפרשנות בהדרגה. במקום השיחזורים המוקדמים שתיארו את האדם הניאנדרתלי כשחוח־קומה ודמוי־קוף, וכבעל זרועות ארוכות מלפנים, הופיעו ספרים בהם נאמר, ”יתכן שהאנשים הניאנדרתלים לא נראו שונים באורח מהותי מאנשים מסוימים כיום.” עתה מציינת אחת האנציקלופדיות, שהם היו ”אנושיים לחלוטין, בעלי קומה זקופה”. איזה שינוי! השוואה בין ציורים בספרים שונים מעידה על התיקונים שנערכו בהופעתו המשוערת של האדם הניאנדרתלי. ובמקום ”אידיוט”, הם מודים עתה שלאדם הניאנדרתלי היה מוח גדול יותר מלמרבית האנשים בני־זמננו!
אחת הסיבות שמדענים סברו שהאדם הניאנדרתלי היה כפוף־קומה, מעניינת ביותר. נתגלה שלד קדום שהיה בעל רגליים כפופות וגוו שחוח. כמובן, מאחר שהמדענים חיפשו יצור דמוי־קוף כדי לאמת את התיאוריה שלהם, מה קל היה לקפוץ למסקנה מוטעית! בדיקות נוספות גילו, כי צורת השלד היתה מעוותת בשל דלקת־מיפרקים!
אך אין זה הכל. במאמץ להראות שתגליתם היא החולייה החסרה בין האדם לבין הקוף, הרי שכאשר שיחזרו לראשונה את עצמות כף־הרגל של האדם הניאנדרתלי, המדענים ”העניקו לה מראה של כף־רגל של קוף,” נאמר בספר אחד. אך, אותו ספר מציין, כי לאמיתו־של־דבר, ”הן נראות ומתפקדות במידה רבה כמו כפות־רגליו של האדם בן־זמננו.” התבונן בכפות־הרגליים שבתמונה. האם אתה סבור שהן דומות עד־כדי־כך, שניתן לקבוע בטעות שהן זהות?
אוסטרלופיתיקינס (קופי־אדם אוסטרליים) יכולים לשמש למחקר, משום שנתגלו עצמות רבות המיוחסות להם. אם כן, היש ביטחון רב יותר שהם מהווים את אבות אבותיו של האדם? ספר־לימוד אחד אומר: ”המראה שלהם איננו אלא השערתי.” ”עדיין קיימים פערים וחורים רבים בידיעות שיש לנו על אבות אבותינו, וחלק מן הדברים שאנו סבורים שאנו יודעים אודותיהם מבוססים, בעצם, על ניחושים זהירים.” בכל זאת, ספרי־לימוד מציגים אותם כחוליות המובילות אל האדם.
’’הומו ארקטוס” (אדם עומד־זקוף) הינו מקרה המעיד שיש להישמר מלקבל את כל מה שרואים בציורים על החוליות החסרות. ספר־לימוד אחד שואל: ”האם היו הם שעירים?” ומשיב: ”יתכן שלא — לפחות לא יותר מאשר אנשים רבים החיים כיום.” אך, באחד מעמודיו הקודמים מציג הספר את אחד מהם כמפלצת שעירה בדמות גורילה. האם הדבר הוגן?
העובדות הברורות הן שאין ראיות על ”שרשרת”, שלטענת המדענים מקשרת בין האדם לשאר היונקים. לא היו ”שוכני מערות” במובן שאליו הם מתכוונים. לא זו בלבד שחסרות חוליות, אלא שהשרשרת עצמה איננה קיימת. המימצאים שהוצגו כראיות היו, בכמה מן המקרים, מזויפים, וחלקם שונו ואפילו שוחזרו בצורה מגמתית, על־מנת להתאימם לרעיון שכבר היה קיים. במקרים אחרים הם פוענחו, פוענחו מחדש, פוענחו ויוחסו באורח מוטעה.
לעומת זאת, האדם הינו בדיוק מה שהמקרא אומר עליו — בריאה מיוחדת במינה. (בראשית א׳:26, 27; ב׳:20) לא רק מוחו מתקדם לאין־שיעור בהשוואה למוחם של בעלי־החיים, אלא גם גופו. אפילו מדענים הדוגלים באבולוציה אומרים תוך הערצה: ”העובדה המעניינת ביותר לגבי גוף־האדם היא, שהוא יחיד ומיוחד. אין דומה לו בעולם.”
[תמונות בעמוד 8]
גורילה
אדם
אורנג־אוטן