‏”‏ימי שנותינו.‏.‏.‏ שבעים שנה”‏

ההתקדמות המהירה שהושגה בהארכת תוחלת־החיים של האדם,‏ אין משמעה שהדברים ימשיכו להתקדם באותו קצב.‏ זאת,‏ על־פי גילוי־דעת של פקיד בכיר במרכז הלאומי האמריקני לבריאות הציבור.‏ הוא ציין,‏ שעל אף העובדה שאורך־החיים הממוצע ,‏מאז שנת ,‏1900 גדל ב־25 שנה,‏ הרי שתוחלת־החיים של אנשים בגיל־העמידה התארכה רק בארבע שנים בקירוב במשך אותה תקופה,‏ כלומר,‏ מ־69 ל־73 שנה בסך־הכל.‏ הארכת החיים ב־25 שנה בממוצע לכלל הגילים,‏ הושגה,‏ לדבריו,‏ ”‏עקב הורדת שיעורי התמותה בקרב תינוקות וילדים,‏ כתוצאה מתנאי־התברואה,‏ החיסונים ושיפור איכות התזונה.‏ הארכת תוחלת־החיים של האמריקנים,‏ שכה מדברים בשבחה,‏ היא במידה רבה תודות למניעה ולא לריפוי.‏”‏ הוא הטעים,‏ כי הארכה כלשהי של תוחלת־החיים בעתיד,‏ לא תמהר לבוא,‏ כיון שהיא תדרוש שינוי יסודי בהרגלי הציבור,‏ כגון,‏ הימנעות מעישון,‏ משתייה מופרזת,‏ ממצבי־מתח ומקצב־חיים מהיר.‏

אנו למדים,‏ איפוא,‏ שמיגבלות הגיל של האדם,‏ שעליהן הצביע לפני כ־500,‏3 שנה מחבר מזמור־התהלים,‏ נשארו בתוקפן:‏ ”‏ימי שנותינו בהם שבעים שנה,‏ ואם בגבורות — שמונים שנה.‏”‏ המקור היחידי להארכה משמעותית של תוחלת־החיים הינו יהוה אלהים,‏ בורא האדם,‏ אשר יעניק — לא רק מעט שנים נוספות — אלא ’‏חיי נצח’‏,‏ לכל העובדים אותו באמת.‏ — תהלים צ׳:‏10;‏ קל״ג:‏3‏.‏