הורים לילד קשה
”האם היה לך יום טוב?” שאלה סימה את בנה אורן בשעה שטיפס לתוך המכונית, בבואה לאסוף אותו מבית־הספר. בהקדירו את פניו, התעלם ממנה. ”כנראה עבר עליך יום רע”, ציינה באהדה. ”האם אתה רוצה לדבר על זה?”
”תניחי לי”, מלמל בתשובה.
”אני פשוט דואגת לך. אתה נראה כה אומלל. אני רוצה לעזור”.
”לא רוצה את עזרתך!”, צרח. ”תניחי לי! אני שונא אותך. הלוואי שהייתי מת!”
”אורן!”, פלטה סימה, ”אל תדבר אליי ככה או — או שאחטיף לך! רק ניסיתי להיות חביבה. אינני מבינה מה קורה לך. כל דבר שאני עושה או אומרת לא מוצא חן בעיניך”.
עצבנית ותשושה מיום העבודה שלה, השתלבה סימה בתנועה כשהיא תמהה כיצד הביאה לעולם ילד שכזה. היא חשה בלבול, חוסר־אונים וזעם, בלווית רגשי־אשמה על שהתרעמה על בנה. סימה חוששת להביא אותו הביתה — את בנה שלה. כמעט שאינה מעוניינת לדעת מה אירע היום בבית־הספר. אין ספק שהמורה תתקשר שוב. לפעמים, סימה פשוט אינה יכולה להתמודד יותר.
כך, אירועים פשוטים לכאורה הופכים לפתע להתפרצות של רגשות עזים, עמוסי־חרדה. ילדים אשר להם ADD/ADHD, הפרעות קשב, ריכוז ופעילות־יתר, או אלה המתוארים כילדים ”קשים”, מאופיינים בכך שהם מגיבים בחריפות כשהם ניצבים בפני בעיות. הם נוטים להתפרץ בנקל, בהותירם את הוריהם כעוסים, נבוכים ולבסוף אף מותשים.
הערכת המצב והתערבות בו
באופן טיפוסי, ילדים אלה הם מבריקים, יצירתיים ורגישים מאוד. חשוב להבין כי הם ילדים בריאים בעלי צרכים מיוחדים, שכתוצאה מכך זקוקים להבנה עמוקה במיוחד. להלן מספר עקרונות ורעיונות שלדעת הורים לילדים מעין אלה, הם מוצלחים.
ראשית, יש ללמוד להכיר את המצבים ואת הגורמים המכעיסים את הילד. (השווה משלי כ׳:5.) חיוני שההורה יבחין בסימנים המקדימים עימותים רגשיים אצל הילד, ויפסיקם מייד. סימן עיקרי הוא הבעת־הפנים המשקפת עלייה ברמת התסכול וחוסר יכולת להתמודד עם מצב נתון. יתכן שיהא זה למועיל להזכיר לילד באדיבות כי עליו לשלוט בעצמו או במקרה הצורך להרחיקו מהמצב. יעילותם של פסקי־זמן, למשל, אינה כה רבה כאמצעי ענישה אלא כהזדמנות הניתנת הן להורה והן לילד להירגע, ואז להמשיך בהיגיון.
בדוגמה שלעיל, תגובת אורן לשאלות פשוטות היתה מוגזמת. זוהי התנהגותו הטיפוסית והיומיומית של אורן. אף־על־פי שקל להורה לחשוב שהילד כועס ומתרעם עליו אישית, חיוני להבין כי תדירות ילדים אלה מאבדים את הבנתם (שיקול־דעתם) כשאינם יכולים לעמוד עוד בלחץ. לכן, חשוב לנהוג בשכל (משלי י״ט:11). במקרה של אורן, סימה יכולה היתה להרגיע את הרוחות לו היתה מניחה לבנה ונותנת לו שהות לשלוט בעצמו, ואפשר שמאוחר יותר יכלו לדון באירועי היום.
ילדים המותשים מדחק נפשי
מעולם לא התמודדה המשפחה האנושית עם בעיות, לחצים וחרדות כה אדירים, כדוגמת אלה הפוקדים את העולם בימינו. הזמנים משתנים, התביעות נעשות קשות יותר, ונדרש יותר מילדים. על כך הספר Good Kids, Bad Behavior (ילדים טובים, התנהגות גרועה), מציין: ”רבות מן הבעיות שנראה שעימן הילדים מתמודדים נובעות או אולי מושפעות מציפיות חברתיות משתנות”. עבור ילדים בעלי ADD/ADHD, בית־הספר עלול להוות סיוט. בעודם נאבקים להתמודד עם מגרעותיהם האישיות, הם נאלצים להתאים את עצמם לשפע החידושים הטכנולוגיים המשתנים במהירות, בסביבה העלולה להצטייר הן כעוינת והן כמסוכנת, דבר המגביר את חרדתם. מבחינה רגשית, ילדים אינם בוגרים דיים כדי לטפל בכל אותן בעיות. הם זקוקים לעזרת הוריהם.
צמצם את החיכוכים
כדי שהילדים יהיו מאושרים ובריאים יותר, חשוב ליצור להם אווירה של סדר ויציבות. ראשיתה של תוכנית יעילה לצמצום החיכוכים בבית עשויה להיות אורח־חיים פשוט. מאחר שילדים אלה הם אימפולסיביים, חסרי ריכוז ובעלי פעילות־יתר, חיוני להפחית את ההשפעה השלילית של גירוי יתר. הפחת את מספר הצעצועים שבהם ילדים אלה רשאים לשחק בו זמנית. בכל פעם, נסה להטיל על הילד משימה אחת או פרויקט אחד, עד שישלימם. מאחר שתדירות ילדים אלה הם חסרי־סדר, ארגון יפחית את התסכול. ככל שפחות חפצים נמצאים ברשותם ובטווח ידם, כך יותר קל להם להסתדר עם החשובים שביניהם.
דרך יעילה נוספת להפחתת המתח בבית היא קיום שגרה מתוכננת, שאינה נוקשה, המעניקה לילדים תחושת יציבות. לוח־הזמנים המדויק אינו החשוב ביותר, אלא סדר־היום, הסדר שבו יתרחשו הדברים. ניתן יהיה להצליח בכך באמצעות יישום הצעות מעשיות כדוגמת אלה שלהלן. ספק תזונה נכונה שבה תפריטים פשוטים ומאוזנים וחטיפים, במועדים קבועים. הפוך את התהליך של השכבת הילד לישון ללבבי, אוהב ומרגיע. מסעי־קניות עלולים להמריץ יתר על המידה ילדים פעילים מאוד, לכן תכנן מראש והשתדל שלא לגשת לחנויות רבות מדי. וכאשר אתם יוצאים לטיול, הסבר לאיזה סוג של התנהגות אתה מצפה. שגרה קבועה עוזרת לילד בעל הצרכים המיוחדים להשתלט על התנהגותו האימפולסיבית. יתר־על־כן, היא מסייעת לילד לדעת לחזות את תגובת הוריו.
יחד עם תחושת הסדר, יהא זה מועיל לנסח מערכת כללים, לרבות התוצאות של הפרת כלל בל־יעבור. כללים מוגדרים שהינם עקביים ומוסמכים על שני ההורים, יציבו לילדים גבולות של התנהגות מקובלת — ואף ילמדו אותם אחריות למעשיהם. במקרה הצורך, הצב רשימת כללים במקום בולט (תזכורת להורה ולילד כאחד). עקביות הינה המפתח לביטחון רגשי.
הבנת העדפותיו של הילד, הדברים שחביבים ושנואים עליו, והסתגלות אליהן, עשויות לתרום רבות להפגת מתחים מיותרים בבית. מאחר שטבעם הייחודי של ילדים אלה בלתי יציב ואימפולסיבי, יחסיהם עם ילדים אחרים עלולים להיות חוויה קשה מאוד. עימות עלול להתעורר בעיקר כשעליו לחלוק דבר־מה, במיוחד צעצועים, לכן על ההורים להרשות לילדים אלה לבחור בכמה חפצים מועדפים שניתן לחלוק עם אחרים. בנוסף לכך, הסדרת רמת הגירוי לו הם נחשפים, תוך דאגה לחוג מצומצם של חברים־למשחק ויצירת פעילויות שאינן גורמות להתרגשות־יתר, עשויה אף לעזור כדי לשמור על השליטה־העצמית הרופפת שלהם.
חשוב שהורים ירשו לכל ילד לגדול בדרכו שלו, ויימנעו מלדחוק בילד או לעצבו על־פי מוסכמות מיותרות. אם הילד מתעב מזון או פריט לבוש מסוימים, סלק אותם. לא כדאי להתעמת בגין דברים קטנים ומרגיזים אלה. למעשה, אל תנסה לשלוט בכל דבר. הייה מאוזן, אך בהגיעך לכלל באשר לדברים המקובלים במשפחה המשיחית, דבוק בהן.
השגחה על ההתנהגות
ילדים שהתנהגותם בלתי־צפויה זקוקים להשגחה רבה יותר על התנהגותם. כתוצאה מכך, הורים רבים אכולי רגשי־אשמה אם הם נאלצים להטיל משמעת לעתים קרובות. אולם, חשוב להבחין בהבדל שבין הטלת משמעת ובין התעללות. על־פי הספר When Discipline Becomes Child Abuse — A Fine Line (הגבול הדק — כאשר משמעת הופכת להתעללות), 21 אחוז מכל המקרים המדווחים כהתעללות גופנית בילדים קורים כאשר הילדים מתנהגים בתוקפנות. לפיכך, ממחקר עולה כי ילדים, אשר להם ADD/ADHD, ”נתונים בסכנה רבה יותר של התעללות גופנית ושל הזנחה”. אין להתכחש לכך שגידול ילדים בעלי צרכים מיוחדים עלול להלחיץ, אך ההשגחה עליהם צריכה להיות מאוזנת ובריאה. מאחר שלרוב, ילדים אלה נבונים ביותר ויצירתיים מאוד, הם מציבים אתגר להורים, כשמתעוררים מצבים הדורשים שכנוע. תדירות, ילדים אלה מוצאים דרך למצוא פגמים בנימוקים ההגיוניים והמבריקים ביותר של ההורה. אל תרשה לכך! שמור על סמכותך כהורה.
בדרך ידידותית אך בנחישות־דעת, תן הסברים קצרים; במילים אחרות, אל תסביר יותר מדי, ואלתתווכח על כללים שאינם נתונים למשא ומתן. יהא ה’כן’ שלך כן; וה’לא’ שלך לא. ילדים אינם קרי־רוח כדיפלומטים; כתוצאה מכך, ויכוחים איתם מובילים למריבות, לכעס ולתסכול ואף עלולים להחריף עד כדי צעקות ואלימות (משלי י״ד:17; ט״ו:1). בדומה לכך, הימנע מלהזהיר פעמים רבות מדי. אם נחוצה משמעת, יש להטילה מייד. הספר Raising Positive Kids in a Negative World (גידול ילדים טובים בעולם שלילי) ממליץ: ”קור־רוח, ביטחון ויציבות — הם מהות הסמכות”. יתר־על־כן, שים לב להצעות המצוינות שבעיתון הג׳רמן טריביון: ”דבר אל הילד תמיד בדרך שתמשוך את תשומת־לבו: הזכר את שמו לעתים קרובות, שמור איתו על קשר־עין והשתמש בשפה פשוטה”.
התעללות מתרחשת כאשר ההורים מאבדים שליטה. אם הורה צועק, הוא או היא כבר איבדו שליטה. משלי פרק ט״ו מתייחס לנושא של גידול־ילדים ומשמעת. למשל, פסוק 4 מצהיר: ”מרפא לשון [אמרי מוסר בנחת] עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח”; פסוק 18: ”איש חימה יגרה מדון, וארך־אפיים ישקיט ריב”; ולבסוף, פסוק 28: ”לב צדיק יהגה לענות”. לפיכך, לא זו בלבד שחשוב להקפיד על מה שאנו אומרים, אלא גם על האופן שבו אנו אומרים זאת.
שבח ולא גנאי
מאחר שילדים בעייתיים עושים דברים יצירתיים, מוזרים ואף משוגעים, ההורים עלולים בנקל להיכנע לנטייה לחפש שגיאות, ללעוג, לנזוף ואף להתפרץ בזעם. אולם, המקרא מורה להורים לגדל את ילדיהם במוסר יהוה ובתוכחתו (משלי י״ג:24; כ״ב:6). כיצד הטיל ישוע משמעת על חוטאים? ישוע הטיף מוסר אשר חינך ולימד את האנשים, כשהוא נוהג בהם בהגינות ובתקיפות. משמעת היא תהליך, שיטת הדרכה, ולרוב יש להטילה שוב ושוב. (ראה נעוריך — הפק מהם את מלוא התועלת, פרק י״ג §10–13.)
משמעת הולמת יוצרת אווירה של אמון, חמימות ויציבות; לכן, כשדרושה משמעת, יש להטילה בלווית הסברים. אין כל ’פתרונות בזק’ כשמדובר בחינוך ילדים, מאחר שילדים לומדים בהדרגה, במרוצת הזמן. דרושים הרבה דאגה ואהבה, זמן ועמל רבים, כדי לגדל כיאות כל ילד, במיוחד ילד קשה. יהא זה למועיל לזכור את הביטוי הקצר הבא: ”אמור לְמה אתה מתכוון, התכוון למה שאתה אומר, ועשה את שאמרת שתעשה”.
אחד ההיבטים המתסכלים ביותר של בעיית הטיפול בילדים בעלי התנהגות מדאיגה, היא השתוקקותם המופרזת לתשומת־לב. לעתים קרובות מדי, תשומת־הלב אשר לה הם זוכים הינה שלילית במקום חיובית. אולם, הזדרז להבחין בהתנהגות טובה או בעבודה שנעשתה כהלכה, לשבחן או לגמול עליהן. הדבר מעודד מאוד את הילד. אפשר שבתחילה מאמציך ייראו מוגזמים, אך התוצאות אכן ראויות למאמץ. ילדים זקוקים לגמול קטן אך מיידי.
נסיונו האישי של אביו של אורי
”בגיל חמש, כשבננו, אורי, היה בגן־הילדים, אובחן כי יש לו ADHD. אותה עת, ביקרנו אצל רופא מומחה להתפתחות הילד, שאישר מעל לכל ספק כי לאורי ADHD. הוא אמר לנו: ’זו אינה אשמתו וזו אינה אשמתכם. אין ביכולתו להשתלט על כך, אך אתם יכולים’.
”תדירות, אנו מהרהרים במילים אלה משום שהן מזכירות לנו, שכהורים מוטלת עלינו אחריות כבדה לסייע לבננו להתמודד עם ה־ADHD שלו. באותו יום, הרופא צייד אותנו בחומר קריאה, ואנו מאמינים כי הידע שרכשנו בשלוש השנים האחרונות, היה חשוב ביותר במילוי האחריות שלנו כלפי אורי, כהוריו.
”בגידול ילד בעל ADHD, חיוני ביותר לעודד התנהגות הולמת, להזהיר ובמקרה הצורך אף להעניש על התנהגות פסולה. ככל שיהיו לך יותר דפוסי־התנהגות קבועים ותהיה יותר עקבי, כך תראה תוצאות טובות יותר. הצהרות פשוטות אלה הן קרוב לוודאי גורם המפתח בגידול ילד בעל ADHD. אך, מאחר שאתה נאלץ לעשות זאת פעמים כה רבות מדי יום, קל יותר לומר זאת מלבצע.
”מצאנו כי ’פסקי־זמן’ הם אמצעי מועיל. בכל פעם שלקחנו ’פסק־זמן’ כדי לשנות התנהגות פסולה, גם קבענו תוכנית תגבור כדי לעודד התנהגות טובה יותר. תגבור זה עשוי להיות מלה טובה, חיבוק ואפילו מזכרת או זכות. הלכנו לחנות וקנינו לוח מדבקות. בראש הלוח כתבנו מהי התנהגות הולמת. בכל פעם שאנו רואים שאורי מתנהג יפה אנו נותנים לו מדבקה, כדי שישים על הלוח שלו. כאשר הלוח מתמלא, למשל בכ־20 מדבקות, הוא זוכה בפרס. הפרס הוא לרוב משהו שהוא נהנה מאוד לעשות, כגון ללכת לפארק. הדבר מועיל כיון שהוא מניע אותו להתנהג יפה. הוא מדביק את המדבקות ורואה כיצד הוא מתקדם, וכמה נותר לו כדי לזכות בפרס.
”שיטה מועילה נוספת היא לתת לאורי אפשרות בחירה. במקום להורות לו או לצוות עליו, אנו נותנים לו לבחור. הוא יכול לבחור להתנהג יפה או לשאת בתוצאות למעשיו. הדבר מלמד אחריות והחלטת החלטות נבונות. אם מדובר במשהו שהוא בעיה ממושכת, כגון התנהגות מופרעת בחנות או במסעדה, אנו יכולים להשתמש בלוח המדבקות עם הפרס. כך הוא רואה את התועלת שבהתנהגות הולמת, ואנו מראים לו כי אנו מכירים בשיפור שחל בו.
”מרבית האנשים אינם מודעים להשפעה שיש ל־ADHD על השליטה של הילד בהתנהגותו ובתגובותיו. אנשים רבים סבורים כי אם ילדים אלה ישתדלו יותר, יוכלו לשלוט בהתנהגותם ולשמור על ריכוז, וכשאינם עושים כן, האשמה היא בהורים.
”מבחינה גופנית, ילד בעל ADHD אינו מסוגל לשבת יפה במשך שעתיים באסיפה באולם־המלכות. לעולם לא נשכח כיצד אורי, בהיותו בן חמש שנים בלבד, נהג לבכות לפני כל אסיפה ולשאול אותנו, ’האם זוהי אסיפה ארוכה או קצרה?’ הוא היה בוכה מרות כשהיתה זו אסיפה בת שעתיים, כיון שידע שאינו מסוגל לשבת יפה למשך זמן כה רב. עלינו להתחשב בהפרעה זו ובמגבלות הכרוכות בה. אנו יודעים כי יהוה מבין את אי־סדירות זו טוב יותר מכל אחד אחר, וזהו אכן מקור נחמה. בשלב זה, אורי אינו מקבל טיפול תרופתי, ולומד בכיתה המתאימה לגילו.
”אנו מתחזקים מכך שאנו תולים את תקוותנו ביהוה וממקדים את עינינו בעולם החדש. לתקוותנו יש כבר משמעות רבה בעיני אורי. הוא ממש מתרגש, אפילו עד לדמעות, בחושבו על האופן שבו יהוה יחסל את ה־ADHD בגן־העדן עלי־אדמות”.
[תיבה בעמוד 25]
גמול אפשרי עבור התנהגות טובה:
1. שבח — דברי־שבח עבור מלאכה שבוצעה כהלכה; ביטויי הערכה על התנהגות טובה, בלווית אהבה, חיבוקים וחמימות בהבעות־הפנים.
2. שיטת הלוח — לוח המוצב במקום בולט, כשעליו מדבקות ססגוניות, אפשר בצורת כוכבים, משמש כדי לעודד התנהגות טובה.
3. רשימה של הישגים יפים — רשימת הישגים מקובלים וראויים לשבח. בכל פעם שהילד מבצע דבר כלשהו היטב, בתחילה יהא קטן ככל שיהא, כתוב אותו, וקרא זאת בפני אחד מבני המשפחה.
4. ’מד התנהגות’ — אם הילד בגיל מתאים לכך, הוסף לצנצנת ’סוכריות עדשים’ כאשר הילד עושה דבר־מה טוב (חיזוקים מוחשיים). המטרה היא להנהיג שיטת ניקוד לזכייה בפרס, שאפשר שהוא כולל דבר שהמשפחה עומדת לעשות ממילא, כגון הליכה לסרט, החלקה על הקרח או אכילה במסעדה. במקום להדגיש לילד: ”אם לא תתנהג יפה, לא נלך”, נסה: ”אם תתנהג יפה, נלך”. המפתח הוא לשנות את החשיבה משלילית לחיובית, כשאתה נותן לפרק־זמן סביר לחלוף כדי להבחין בשינוי.
[תמונה בעמוד 23]
שיחות עלולות להפוך לפתע להתפרצות רגשית
[תמונה בעמוד 24]
כאשר הגעת לכלל החלטה, הסבר אותה ודבוק בה
[תמונה בעמוד 26]
בגאווה הוא מוסיף מדבקה ללוח שלו