לואי פסטר — מה חשפה עבודתו — המצפה

לואי פסטר — מה חשפה עבודתו

מאת כתב עורו!‏ בצרפת

התיתכן הופעת חיים מהיווצרות ספונטנית?‏ במאה ה־19 היו מדענים שחשבו כך.‏ הם סברו שהחיים יכולים להיווצר מאליהם מחומרים נטולי חיים,‏ ללא יד בורא.‏

אולם בערב אביבי באפריל 1864,‏ קהל אנשים שישב באולם כינוסים באוניברסיטת סורבּון בפריס שמע דבר אחר.‏ לפני ועדת מדענים,‏ הפריך לואי פסטר בתצוגה מופתית נקודה אחר נקודה מתיאוריית ההיווצרות הספונטנית.‏

הרצאה זו ותגליות נוספות שלו עשוהו ל”‏אחד מגדולי המדענים בעולם”‏,‏ כלשון האנציקלופדיה מטעם וורלד בוק.‏ אך,‏ מדוע הותיר פסטר חותם כה עמוק בבני־דורו,‏ וכיצד קנה לו שם עולמי?‏ איזו תועלת מפיקים אנו מתגליותיו?‏

מחקר מוקדם

לואי פסטר נולד ב־1822 בעיירה קטנה,‏ דוֹל שמה,‏ במזרח צרפת.‏ אביו שהיה בּוֹרסי במקצועו,‏ הועיד לו גדולות.‏ למרות אהבתו לאמנות וכישרונו האמנותי,‏ בחר בלימודי מדע.‏ במלאֹת לו 25 שנה היה לדוקטור למדעים.‏

מחקרו הראשון עסק בחומצת הטרטר,‏ תרכובת המצויה במשקעים שנותרים בחביות היין.‏ מספר שנים לאחר מכן,‏ שימשו תוצאות המחקר כלי־עזר בידי חוקרים אחרים להנחת אבן־הפינה למדע הכימיה האורגאנית המודרנית.‏ אחר־כך,‏ החל פסטר לחקור את גורמי התסיסה (‏תַסָסִים)‏.‏

לפני מחקרו של פסטר,‏ ידעו על קיומם של התססים דוגמת השמרים.‏ אלא שהסברה היתה שהללו נוצרו עקב התסיסה.‏ אך פסטר הוכיח שהתססים לא היו תוצא התסיסה אלא גורמיה.‏ הוא הוכיח שכל תַסָס גורם לתסיסה מסוג אחר.‏ הדו״ח שפרסם בנושא ב־1857 נחשב היום ל”‏תעודת־הלידה של המיקרוביולוגיה”‏.‏

משלב זה ואילך,‏ עבודתו ותגליותיו צברו תאוצה.‏ בזכות המוניטין שיצאו לו,‏ פנו אליו יצרני החומץ מאורלֶאַן וביקשו את עזרתו בפתרון בעיותיהם הטכניות הרבות.‏ פסטר הוכיח שתסיסת היין עד החמצתו מתחוללת בשל מה שמכונה היום מיקרואורגניזמים,‏ הנמצאים על־פני הנוזל.‏ בתום מחקרו,‏ הציג לפני יצרני החומץ ונכבדי העיר את ”‏השיעור על חומץ בן־יין”‏ המפורסם.‏

פִּסטור

מחקרו של פסטר בנושא התסיסה הביא אותו למסקנה שרוב בעיות הזיהום בתעשיית המזון נגרמות עקב חיידקים.‏ החיידקים חיים באוויר או במכלים שלא טוהרו כהלכה.‏ פסטר טען שאפשר למנוע את קלקול המזון מחיידקים בעזרת שיפור ההיגיינה,‏ וקלקול הנוזלים ניתן למניעה על־ידי חימומם למספר דקות בטמפרטורה הנעה בין 50 ל־60 מעלות צלסיוס.‏ שיטה זו ננקטה תחילה ביין למניעת תסיסה חריגה.‏ החיידקים העיקריים הושמדו מבלי לחולל שינוי מהותי בטעם או בריח.‏

תהליך זה,‏ הקרוי פסטור,‏ שפסטר רשם עליו פטנט,‏ חולל מהפכה בתעשיית המזון.‏ כיום,‏ לא נהוג לפסטר יין,‏ אך טכניקה זו מתאימה למוצרים רבים,‏ ובהם חלב ומיצי פירות.‏ עם זאת,‏ ניתן להשתמש בשיטות אחרות כגון עיקור בטמפרטורה גבוהה מאוד.‏

תעשייה גדולה נוספת שהפיקה תועלת ממחקריו של פסטר היתה תעשיית בישול השיכר.‏ באותם ימים,‏ היו לצרפתים בעיות ייצור רבות ותחרות קשה עם הגרמנים.‏ פסטר נרתם למלאכה והשיא עצות רבות למבשלי השיכר.‏ הוא הציע להקפיד על טוהר תמצית דגני השיכר וכן גם על נקיון האוויר מסביב.‏ ההצלחה לא איחרה לבוא,‏ ואחרי־כן נרשמו פטנטים רבים על שמו.‏

מוצא החי מן החי

מימי קדם,‏ הגה האדם רעיונות מוזרים ומופלאים כהסבר להופעת החרקים,‏ התולעים או יצורים אחרים בחומר נרקב.‏ למשל,‏ במאה ה־17,‏ התרברב כימאי בלגי על שהצליח לגרום להופעת עכבר על־ידי כך שתחב חולצה מטונפת בתוך כד חיטה!‏

בימי פסטר שרר בחוגי המדע ויכוח סוער סביב הנושא.‏ לא קל היה להתעמת עם חסידי ההיווצרות הספונטנית.‏ אך בעקבות מסקנותיו מחֵקר התסיסה,‏ ידע פסטר שהצדק עימו.‏ לכן,‏ הוא ערך ניסויים כדי לשים קץ אחת ולתמיד למושג ההיווצרות הספונטנית.‏

בין המפורסמים בניסוייו היה הניסוי שערך בעזרת בקבוקים בעלי צוואר ברבור.‏ מזון נוזלי בתוך בקבוק ללא מכסה מזדהם מהר מן החיידקים שבאוויר.‏ אולם,‏ אותו נוזל בתוך בקבוק שצורתו כצוואר ברבור אינו נעשה מזוהם.‏ מדוע?‏

פסטר הציג הסבר פשוט:‏ בעוברם דרך צוואר הברבור,‏ החיידקים שבאוויר שוקעים על־פני הזכוכית,‏ וכך האוויר שמגיע לנוזל נקי מחיידקים.‏ החיידקים המתפתחים בבקבוק הפתוח אינם צצים במזון הנוזלי באופן ספונטני,‏ אלא מועברים באוויר.‏

כדי להמחיש את חשיבות האוויר כנשא חיידקים,‏ טיפס פסטר לפסגת ’‏מֶר דֶה גלַאס’‏,‏ קרחון באלְפִּים הצרפתיים.‏ בגובה של כ־000,‏2 מטר,‏ הסיר את המכסים מן הבקבוקים וחשף אותם לאוויר.‏ מתוך 20 בקבוקים,‏ רק אחד הזדהם.‏ אחר־כך ירד למרגלות הרי יוּרָה וביצע את אותו ניסוי.‏ במקרה זה,‏ בגובה נמוך בהרבה,‏ הזדהמו שמונה בקבוקים.‏ בזאת הוכיח שבגובה רב האוויר נקי יותר וקטן הסיכוי לזיהום.‏

בניסויים אלו הדגים פסטר מעל לכל ספק שאין חי אלא מן החי.‏ החיים לעולם לא ייווצרו באופן ספונטני,‏ כלומר מאליהם.‏

מאבקו במחלות מידבקות

מאחר שהחיידקים אחראים לתסיסה,‏ הניח פסטר שהם אחראים גם למחלות מידבקות.‏ חקר מחלות תולעי המשי,‏ שגרמו לבעיה כלכלית חמורה לתעשייני המשי בדרום צרפת,‏ אימת את הנחותיו.‏ בתוך שנים ספורות,‏ חשף את הגורמים לשתי מחלות והציע שיטות קפדניות לבחירת תולעי משי בריאות.‏ יישום השיטות היה מונע את המגיפות.‏

פסטר חקר את הכולירה של תרנגולות והבחין שתרבית חיידקים בת חודשים ספורים בלבד לא גרמה לתרנגולות ללקות במחלה,‏ אלא הגנה עליהן מפניה.‏ למעשה,‏ הוא גילה שניתן לחסן את התרנגולות בחיידקים מוחלשים.‏

פסטר אינו הראשון שהשתמש בחיסונים.‏ הקדים לעשות כן האנגלי אדוארד גֶ’‏נֶר.‏ אולם פסטר היה הראשון שניצל את גורם המחלה המוחלש עצמו במקום חיידק מאותה משפחה.‏ הוא קצר הצלחה גם בחיסון נגד הגחלת,‏ מחלה מידבקת התוקפת חיות בעלות דם חם,‏ כגון בקר וכבשים.‏

אחר־כך,‏ יצא למערכה האחרונה שלו והמפורסמת מכל,‏ המלחמה בכלבת.‏ במאבקו בכלבת,‏ התמודד פסטר עם עולם שונה לגמרי מעולם החיידקים — עובדה שלא היתה ידועה לו.‏ אלה היו הנגיפים,‏ עולם שנעלם מעיניו גם מבעד למיקרוסקופ.‏

ב־6 ביולי 1885,‏ הגיעו למעבדה של פסטר אֵם ובנה בן התשע.‏ הילד ננשך על־ידי כלב נגוע בכלבת.‏ למרות תחנוני האֵם,‏ מיאן פסטר לעזור לנער.‏ הוא לא היה רופא ולכן חשש שיואשם במתן שירותי רפואה בניגוד לחוק.‏ מה גם ששיטותיו טרם נוסו על בני־אדם.‏ אף־על־פי־כן,‏ הוא ביקש מעמיתו,‏ ד״ר גרנצֶ’‏ה,‏ לחסן את הילד.‏ הרופא נעתר לבקשתו,‏ והתוצאות היו מוצלחות.‏ בתוך פחות משנה טופלו 350 איש ורק אחד — שהובא לטיפול מאוחר מדי — איבד את חייו.‏

בינתיים,‏ נתן פסטר את דעתו להיגיינה בבתי־חולים.‏ חום לידתי גרם למותן של נשים רבות מדי שנה בבית־החולים ליולדות בפריס.‏ פסטר המליץ על טכניקות לא־מזוהמות ועל הקפדה בהיגיינה,‏ בייחוד של הידיים.‏ מחקרים שערכו המנתח האנגלי,‏ ג׳וזף ליסטר,‏ ואחרים אימתו את מסקנותיו של פסטר.‏

עבודה יקרת־ערך

פסטר מת ב־1895.‏ אך עבודתו היתה יקרת־ערך,‏ והיבטים שונים שלה משמשים לתועלתנו עד עצם היום הזה.‏ זו הסיבה שכינוהו ”‏גומל חסד לאנושות”‏.‏ שמו עדיין מוזכר בקשר לחיסונים ולתהליכים,‏ שעל דעת הרוב נֶהגו במוחו.‏

מכון פסטר,‏ שנוסד בפריס עוד בחייו של פסטר,‏ לטיפול בכלבת,‏ משמש היום מרכז מכובד לחקר מחלות מידבקות.‏ המכון ידוע בעיקר בשל עבודתו בתחום החיסונים והתרופות — ובייחוד מאז שנת 1983,‏ כאשר קבוצת מדענים במכון,‏ ובראשם פרופסור לוק מונטנייה,‏ בודדו לראשונה את נגיף האיידס.‏

הוויכוח בדבר היווצרות החיים הספונטנית,‏ שבו התערב פסטר ויצא ממנו כשידו על העליונה,‏ לא היה רק פלפול מדעי.‏ זה היה יותר מנושא מעניין לדיון בין קומץ מדענים או אינטלקטואלים.‏ נודעה לו חשיבות רבה יותר — זה היה בבחינת ראיה לקיומו של אלוהים.‏

פרנסואה דאגונייה,‏ פילוסוף צרפתי מומחה למדעים,‏ ציין ש”‏מתנגדיו [‏של פסטר]‏,‏ הן המטריאליסטים והן האתיאיסטים,‏ סברו שיעלה בידם להוכיח כי יצור חד־תאי יכול להיווצר ממולקולות נרקבות.‏ סברה זו איפשרה להם להוציא את אלוהים מתמונת הבריאה.‏ אולם,‏ מבחינתו של פסטר,‏ לא קיים מעבר אפשרי כלשהו ממוות לחיים”‏.‏

עד עצם היום הזה,‏ כל הניסויים,‏ ההיסטוריה,‏ הביולוגיה,‏ הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה עודם מעידים על מה שהמחיש פסטר — מוצא החי הנו מן החי בלבד,‏ ולא מחומר דומם.‏ כמו־כן,‏ הראיות מוכיחות בעליל כי החיים מתרבים ’‏למינם’‏,‏ ככתוב במקרא בספר בראשית.‏ ’‏מין’‏ או סוג הצאצאים הוא תמיד כמין ההורים (‏בראשית א׳:‏11,‏ 12,‏ 20–25‏)‏.‏

לפיכך,‏ ביודעין או שלא ביודעין,‏ הציג לואי פסטר בעבודתו הוכחה ועדות רבות־עוצמה נגד תיאוריית האבולוציה ובעד ההכרח המוחלט בבורא להופעת החיים עלי־אדמות.‏ עבודתו ביטאה את העובדה שבה הודה בענווה מחבר התהלים:‏ ”‏דעו כי יהוה הוא אלוהים.‏ הוא עשנו,‏ ולא אנחנו”‏ (‏תהלים ק׳:‏3‏)‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 25]‏

המתקן שלעיל שימש לפסטור יין על־ידי השמדת חיידקים לא־רצויים;‏ מובלט בציור שלמטה

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

הניסויים שערך פסטר הפריכו את תיאוריית ההיווצרות הספונטנית

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]‏