כאשר התקווה והאהבה שבות
הורים, מורים וכל מי שעובדים עם בני נוער יודעים שלא הם, לא הצעירים ולא אף אדם אחר יכולים לשנות את העולם. הכוחות הפועלים בעולם הם כנחשול הרסני, שאיש אינו יכול לו. עם זאת, כולנו יכולים לעשות רבות לאושרם של בני הנוער, לבריאותם ולהשתלבותם בחברה.
טובה מניעת בעיה מפתירתה, ולכן על ההורים לחשוב בכובד ראש כיצד סגנון חייהם וסדר עדיפויותיהם ישפיעו על גישתם והתנהגותם של ילדיהם. אווירה של אהבה ואכפתיות בבית מקנה לילדים את הביטחון, שהוא האמצעי הטוב ביותר למניעת הרס עצמי. אחד הצרכים הנואשים ביותר של הנוער הוא הצורך באוזן קשבת. אם ההורים לא יטו אוזן, ייתכן שמישהו אחר יקשיב, ואולי יהיה זה טיפוס פחות רצוי.
אם כן, מה על ההורים להבין מכך? עליכם לפנות זמן לילדיכם כשהם קטנים, כשהם צריכים אתכם. במשפחות רבות זה לא קל. שני ההורים נאלצים לעבוד, וגם כך קשה לגמור את החודש. מי שהיה ברצונם ובאפשרותם להקריב מעצמם כדי להקדיש יותר זמן לילדיהם זכו לא אחת לגמול, בראותם את בניהם ובנותיהם מצליחים בחיים. אך, כאמור, לעתים למרות מיטב המאמצים מצד ההורים, מתפתחות בעיות קשות אצל הילדים.
ידידים ומבוגרים אחרים יכולים לעזור
מלחמות, אונס והתעללות בבני נוער מחייבים מאמצים עילאיים לצמצום הנזק מצד מבוגרים אכפתיים. נערים ונערות שעברו טראומה בעקבות אירועים כאלה, עלולים אף שלא להיענות למאמצים לעזור להם. אפשר שתידרש להשקיע זמן ומאמצים רבים. יהיה זה בהחלט לא־חכם ולא־אוהב לזלזל בהם או לדחות אותם. הנוכל להתעלות על עצמנו מבחינה רגשית ולגלות את הטוּב והאהבה הנדרשים כדי לעזור למי שבסכנה?
לא רק הורים, אלא גם ידידים ואף ילדים אחרים במשפחה צריכים להיות עירניים ולהבחין בנטיות העלולות להעיד על מצב רגשי שברירי ואולי לא־מאוזן. (ראה מסגרת ”דרושה עזרה מקצועית”, עמוד 8.) אם הבחנת בסימנים מדאיגים, הייה מהיר להטות אוזן קשבת. אם אפשר, נסה לדובב את הנערים המוטרדים בשאלות אדיבות ולתת להם הרגשה שאתה ידיד אמיתי. ידידים וקרובים שהנערים בוטחים בהם עשויים לתמוך בהורים בטיפול במצבים מסובכים; עליהם להישמר, כמובן, לבל ידחקו את רגלי ההורים. פעמים רבות נטיות להתאבדות הן זעקה נואשת לתשומת לב — לתשומת לב ההורים.
אחת המתנות הטובות ביותר שאפשר להעניק לצעירים היא תקווה מבוססת לעתיד מאושר, סיבה טובה לחיות עבורה. צעירים רבים מכירים באמיתות הבטחות המקרא באשר לבואו הקרב של סדר עולמי חדש.
היו על סף התאבדות
צעירה ביפן, שהרהורי התאבדות פקדו אותה לא פעם, כתבה: ”כמה פעמים השתוקקתי לעשות את זה. כשהייתי פעוטה, אדם שבטחתי בו התעלל בי מינית. ... היתה תקופה שהפסקתי כבר לספור כמה פעמים כתבתי על פתקים ’אני רוצה למות’. היום אני עדת־יהוה ומבשרת במלוא זמני, אבל הדחף עדיין מתעורר בי מדי פעם. ... עם זאת, יהוה איפשר לי להישאר בחיים, ודומה שהוא אומר לי בעדינות, ’המשיכי לחיות’”.
נערה בת 15 מרוסיה סיפרה: ”כשהייתי בת שמונה, התחלתי להרגיש שאף אחד לא צריך אותי. להורים לא היה זמן לדבר איתי, וניסיתי לפתור את בעיותיי בעצמי. התכנסתי בתוך עצמי. רבתי ללא הרף עם קרוביי. ואז התחילו המחשבות על התאבדות להתרוצץ במוחי. עד כמה שמחתי לפגוש את עדי־יהוה!”
ומאוסטרליה התקבל הסיפור המעודד של קטי, כיום בשנות ה־30 לחייה, המלמד שייאוש יכול להפוך לתקווה: ”תמיד דמיינתי שיטות שונות לשים קץ לחיי, ולבסוף ניסיתי להתאבד. רציתי לברוח מהעולם הזה, אכול השנאה והכעס, עולם של ריקנות. הרגשתי לכודה ב’קורי עכביש’, והדיכאון הִקשה עלי להיחלץ מהם. לכן, התאבדות נראתה לי אז כדרך המוצא.
”כששמעתי לראשונה על האפשרות שכדור הארץ יהפוך לגן־עדן, ובו חיים שלווים ומאושרים לכל, ממש נכספתי לזה. אבל זה נראה לי כמו חלום בלתי אפשרי. אך לאט לאט הבנתי את השקפת יהוה על החיים ועד כמה יקר כל אדם בעיניו. התחלתי לחוש ביטחון בכך שיש תקווה לעתיד. סוף סוף מצאתי דרך מוצא מ’קורי העכביש’. אלא שלא היה קל לצאת מהם. לפעמים הדיכאון השתלט עלי והרגשתי בלבול נורא. עם זאת, יהוה אלוהים היה מרכז חיי וזה איפשר לי להתקרב אליו מאוד ולהרגיש בטוחה. אני מודה ליהוה על כל מה שעשה עבורי”.
חסל סדר מות צעירים
אם יִלמד את המקרא, יבוא הצעיר לידי הכרה שעתיד טוב צפוי לנו — ”החיים האמיתיים”, כהגדרת השליח המשיחי פאולוס. הוא יעץ לטימותיאוס הצעיר: ”את עשירי העולם הזה צווה שלא... יבטחו בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכל בשפע להנאתנו. אמור להם לעשות את הטוב, להעשיר במעשים טובים... לאצור לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים” (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).
מעצת פאולוס משתמע בעצם שאל לנו להתנתק מאחרים, אלא לעזור להם לאמץ תקווה מוצקה לעתיד. ”החיים האמיתיים” הם החיים שיהוה הבטיח שיהיו בעולמו החדש, כאשר יִכונו ’שמים חדשים וארץ חדשה’ (פטרוס ב׳. ג׳:13).
צעירים רבים, שהיו בעבר בסכנה, מבינים שסמים ואורח חיים לא־מוסרי הם פשוט דרך ארוכה ומתפתלת אל המוות, והתאבדות אינה אלא קיצור דרך לאותו יעד. הם מכירים בעובדה שעולמנו, על המלחמות, השנאה, ההתעללות וההתנהגות הלא־אוהבת שבו, חלוף יחלוף ובמהרה. הם למדו שהסדר העולמי הקיים הוא חסר תקנה. הם מאמינים באמונה שלימה, שמלכות אלוהים היא התקווה האמיתית היחידה, שכן היא תכונן עולם חדש, שבו לא רק בני הנוער אלא כל עושי רצון אלוהים לא ימותו לעולם — וגם לא ירצו למות לעולם (ההתגלות כ״א:1–4).
[תיבה בעמוד 8]
דרושה עזרה מקצועית
באנציקלופדיה לרפואה מטעם האיגוד האמריקני לרפואה נאמר, כי ”למעלה מ־90 אחוז מההתאבדויות הן תוצאה של הפרעה פסיכיאטרית”. היא מפרטת את ההפרעות ומזכירה דיכאון חמור (כ־15 אחוז), סכיזופרֶניה (כ־10 אחוז), התמכרות לאלכוהול (כ־7 אחוזים), אישיות אנטי־סוציאלית (כ־5 אחוזים) ונוירוזה (פחות מ־5 אחוזים). היא מייעצת: ”יש להתייחס ברצינות לכל ניסיון התאבדות. עשרים עד 30 אחוז ממי שמנסים להתאבד ינסו שוב תוך שנה”. ד״ר ג׳אן פוֹסֶט כותב: ”יותר מ־50 אחוז מהמתאבדים [בארצות הברית] לא נעזרו במומחה לבריאות הנפש”. ומקור אחר אומר: ”הדבר החשוב ביותר בטיפול הוא שהאדם ייפגש עם פסיכיאטר בהקדם האפשרי כדי שיעזור לו לצאת מהדיכאון, הגורם השורשי להתאבדות”.