חלום התעופה
”מכונות התעופה, רובן ככולן, הוכיחו במהרה את האימרה ששמענו מצעירותנו, ’מה שעולה חייב גם לרדת’”.
במילים אלה פתח מאמר מערכת די ספקני של ניו־יורק טיימס מ־25 במאי 1908 — פחות מחמש שנים לאחר שטסו האחים רַייְט את הטיסה המפורסמת שלהם בקִיטי־הוֹק שבקרוליינה הצפונית, ארה״ב. הכותב, ספקן עדיין באשר להצלחתן של ”מכונות התעופה” החדשניות שהחלו לצוץ בשמים, חשב ש”הרצון לרחף באוויר בגובה רב מקנן במעטים יחסית”. אף שהמאמר נאלץ להודות שהדורות הבאים עשויים לגלות יותר פתיחות לנושא התעופה, הוא טען ש”החלום על ספינות אוויר שיטיסו נוסעים למרחקים... עשוי לא להתממש לעולם”.
עד כמה שגויה היתה תחזית זו! בימינו יותר ממיליארד נוסעים טסים מדי שנה ב’ספינות אוויר המטיסות נוסעים למרחקים’. כלי הטיס, שהיו בתחילת המאה מתקנים משונים עשויים מוטות עץ שעליהם נמתחו יריעות אריג, הפכו בסיומה למטוסי נוסעים סילוניים מסוגננים המצוידים במחשבים ונוסקים לגובה של עשרה קילומטרים מעל פני הקרקע. המטוסים ממוזגים, והם נושאים מאות נוסעים ליעדים רחוקים.
ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית התעופה במאה העשרים היתה ללא ספק יוצאת מן הכלל, ושינתה לחלוטין את עולמנו. לאמיתו של דבר, ניסיונותיו של האדם לכבוש את השחקים החלו הרבה לפני עשרות השנים האחרונות — ואף לפני המאות האחרונות. חלום התעופה לא נתן לאדם מנוח מאז ומתמיד.
[תמונה בעמודים 2, 3]
בואינג סטרָטולינר 307 ב־1940 בקירוב, 33 נוסעים, מהירות שיוט: כ־350 קמ”ש
[תמונה בעמוד 3]
מטוס הסילון המהיר בעולם, לוֹקהיד 71-SR בּלֵקבּרד, שמהירותו כ־500,3 קמ”ש
[תמונה בעמוד 3]
”פְלַיֶיר”, מטוסם של האחים רַייְט, 1903
[שלמי תודה]
Boeing Company Archives
[שלמי תודה]
U.S. National Archives photo