‏”‏השמים פתוחים”‏!‏

‏”‏הכמיהה לעופף גילה כגיל האנושות”‏,‏ ציין ההיסטוריון ברטהולד לאוּפר בספרו הפרהיסטוריה של התעופה (‏The Prehistory of Aviation)‏.‏ דברי הימים של היוונים המצרים והאשורים הקדומים,‏ כמו גם המיתולוגיה של המזרח מכילים אגדות רבות על מלכים,‏ אלים וגיבורים שניסו לנצל את כוח התעופה.‏ כמעט תמיד חיקו האנשים בסיפורים אלה את מעוף הציפור.‏

הסינים למשל מספרים על הקיסר שוּן הנבון והאמיץ שחי,‏ לפי הסברה,‏ 000,‏2 שנה ויותר לפני הולדת ישוע המשיח.‏ האגדה מספרת ששוּן נלכד מעל אסם בוער.‏ הוא עטה נוצות ועף מהמקום.‏ ולפי אגדה אחרת קפץ ממגדל ונחת בשלום על הקרקע בעזרת שני כובעים רחבים מקנה סוף ששימשו כמצנח.‏

המיתולוגיה היוונית מספרת כי לפני 000,‏3 שנה בנה דַיְדָלוֹס,‏ אומן וממציא גדול,‏ כנפיים עשויות נוצות,‏ חבלים דקים ושעווה כדי להימלט עם בנו איקָרוֹס ממקום גלותם בכרתים.‏ ”‏השמים פתוחים,‏ ודרכם נגיע ליעד”‏,‏ הצהיר דידלוס.‏ בתחילה פעלו הכנפיים בשלימות.‏ אך איקרוס הוקסם מיכולתו להגביה עוף ונסק מעלה מעלה,‏ עד שהשמש המסה את השעווה שהדביקה את כנפיו.‏ הנער נפל לים וטבע.‏

אגדות מעין אלה שלהבו את דמיונם של ממציאים ושל פילוסופים שערגו למעוף אמיתי.‏ כבר במאה השלישית לספירה,‏ בנו הסינים עפיפונים וערכו בהם ניסויים.‏ הם הבינו כמה מעקרונות האווירונאוטיקה זמן רב בטרם נעשו ניסיונות מסוג זה באירופה.‏ ז’‏וֹבאני דה פונטנה,‏ רופא מוונציה,‏ ערך ניסויים במאה ה־15 בטילים פשוטים עשויים עץ ונייר.‏ הוא שיגר אותם בעזרת אבק שריפה.‏ בשנת 1420 בקירוב כתב דה פונטנה:‏ ”‏אני בטוח שניתן לחבר לאדם כנפיים שיונעו באופן מלאכותי ויאפשרו לו להתרומם לאוויר,‏ לנוע ממקום למקום,‏ לעוף מעל מגדלים ולחצות ימים”‏.‏

ליאונרדו דה וינצ׳י,‏ צייר,‏ פסל ומהנדס מכונות מוכשר,‏ הכין בתחילת המאה ה־16 סקיצות של מסוקים ומצנחים,‏ וכן של דאונים שמחוברות אליהם כנפיים מתנועעות.‏ לפי הראיות,‏ בנה מודלים לפחות לכמה ממכונות התעופה שהמציא.‏ אך תרשימיו של דה וינצ׳י לא היו מעשיים כלל.‏

במאתיים השנים שלאחר מכן סופר על כמה אנשים עזי רוח שקשרו לגופם כנפיים מלאכותיות בעזרת רצועות וניסו לנופף בהן תוך כדי קפיצה במורדות גבעות או ממגדלים.‏ בעורקיהם של ’‏טייסי ניסוי’‏ קדומים אלה זרם דם של נועזים והרפתקנים — אך מאמציהם עלו בתוהו.‏

כדורי אש פורחים ו”‏אוויר דליק”‏

בשנת 1783 עלו לכותרות בפריז ובפרובינציות הצרפתיות חדשות מרעישות על פריצת דרך מדהימה בתחום האווירונאוטיקה.‏ התגלית נזקפה לזכות שני אחים,‏ ז׳וזף־מישל וז׳ק־אֶטיֶן מוֹנגוֹלפיֶה.‏ הם הפריחו כדורי נייר קטנים אשר המריאו אל על במהירות וללא תקלות לאחר שמולאו באוויר חם.‏ ’‏כדור האש הפורח’‏ הגדול והראשון שלהם,‏ כפי שנקרא אז,‏ היה עשוי נייר ובד וממולא עשן מסריח ממדורה גדולה.‏ הכדור הפורח הלא מאויש נסק לגובה של יותר מ־800,‏1 מטר בטיסתו הראשונה.‏ ב־21 בנובמבר 1783 טסו בכדור שני נוסעים — שכונו בפי הציבור אווירונאוטים — במסע מעל פריז שארך 25 דקות.‏ ממציא נוסף,‏ ז׳ק שרל,‏ המציא באותה שנה את הכדור הראשון הממולא גז ומנופח במימן,‏ שנודע אז כ”‏אוויר דליק”‏.‏

עם ההתפתחות הטכנולוגית בכדורים הפורחים,‏ ’‏נפתחו’‏ השמים במהירות לפני האווירונאוטים הנועזים.‏ בשנת 1784 הגיעו הכדורים הפורחים לגובה של יותר מ־400,‏3 מטר.‏ שנה אחת לאחר מכן,‏ הצליח ז׳ן פייר פרנסואה בלנשר לחצות את תעלת למנש בכדור מימן ונשא עימו את המכתבים הראשונים ששוגרו בדואר אוויר.‏ בשנת 1862 ערכו אווירונאוטים מסעות לאורך אירופה וברחבי ארצות־הברית,‏ והצליחו להגיע לגבהים של יותר מ־8 קילומטרים!‏

האווירונאוטים דאז היו נתונים עדיין לחסדי הרוח.‏ לא נמצאה כל דרך לשלוט בכיוון הטיסה או במהירותו של הכדור.‏ התפתחותן של ספינות אוויר המונעות בדלק או בחשמל במחצית השנייה של המאה ה־19 הקלה במידת מה על הניווט באוויר.‏ אך ספינות האוויר שצורתן מזכירה נקניקייה ושהן קלות מן האוויר טסו לאט — בדרך כלל במהירות של 10 עד 30 קילומטר בשעה.‏ נדרשה מהאדם גישה חדשה אם התכוון ”‏להתרומם לאוויר,‏ לנוע ממקום למקום”‏,‏ כפי שחזה דה פונטנה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

דַיְדָלוֹס ואיקָרוֹס המיתולוגיים

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

ליאונרדו דה וינצ׳י

‏[‏שלמי תודה]‏

לקוח מהספר:‏ 1898 ,Leonardo da Vinci

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

האחים מוֹנגוֹלפיֶה המציאו את הכדור הפורח המאויש הראשון שמולא באוויר חם