האם פיוס אפשרי?
”די קל לפתוח בהליכי גירושין מתוך דחף רגעי”, נאמר בספר ”זוגות במשבר” (Couples in Crisis), ”ועם זאת, קיימים ללא ספק הרבה נישואין שכדאי להציל ושניתן להצליח בהם אם מתאמצים לפתור את הבעיות”.
נקודת מבט זו עולה בקנה אחד עם הוראתו עתיקת היומין של ישוע המשיח בנושא גירושין. הוא אומנם אמר שמותר לבן הזוג הנבגד להתגרש על דבר זנות, אך לא אמר שחובה לעשות זאת (מתי י״ט:3–9). ייתכן שלצד הנאמן יש סיבות טובות לנסות להציל את נישואיו. יכול להיות שהבעל שבגד עדיין אוהב את אשתו.a אולי הוא בעל אוהב ואב מסור שממלא בנאמנות את צורכי משפחתו. כאשר האשה הנאמנה מביאה בחשבון את צרכיה שלה ואת צורכי ילדיה, אפשר שתחליט להתפייס עם בעלה במקום להתגרש ממנו. במצב זה, אילו גורמים יש לשקול וכיצד ניתן להתמודד בהצלחה עם האתגר שבאיחוי הנישואין?
ראשית, מחובתנו לומר שאין זה קל להתגרש או להתפייס. יתר על כן, לא מתקבל על הדעת שמחילה לנואף די בה כדי לפתור בעיות מהותיות בנישואין. בדרך כלל דרושים לא מעט בחינה עצמית כואבת, הידברות כנה ומאמצים על מנת להציל את הנישואין. לא אחת, זוגות אינם מעריכים כראוי כמה זמן ומאמצים דרושים לשקם מערכת יחסים. למרות זאת רבים גילו התמדה, ולראיה נישואיהם יציבים.
שאלות שיש להשיב עליהן
כדי לקבל החלטה שקולה, על בת הזוג הנאמנה להבהיר לעצמה מהם רגשותיה ומהן האפשרויות העומדות בפניה. היא תוכל לתת דעתה לשאלות הבאות: האם הוא רוצה לחזור אלי? האם הוא באמת שם קץ לניאופיו או שאין הוא שש לעשות זאת במהרה? האם הוא התנצל? ואם כן, האם חרטתו כנה והוא מתייסר על מה שעולל? או שמא הוא נוטה להאשים אותי במחדלים שלו? האם הוא מצטער מעומק לבו על כך שפגע בי? או שמא הוא פשוט מצר על כך שנתפס בקלקלתו ויחסיו האסורים הופרעו?
מה בנוגע לעתיד? האם החל הוא לתקן את הגישה והמעשים שהובילו אותו לניאוף? האם הוא נחוש בדעתו לא לחזור על חטאו? או שמא הוא עדיין נוטה לפלרטט עם בנות המין השני או לפתח כלפיהן רגשות שאינם במקומם? (מתי ה׳:27, 28) האם הוא שואף בכל לבו לשקם את הנישואין? כיצד הוא פועל בנידון? תשובות חיוביות לשאלות הללו עשויות להוות בסיס להאמין שניתן להשכין שלום בית.
הידברות חיונית
”הפֵר מחשבות”, כתוב במקרא, ”באין סוד [שיחה בגילוי־לב]” (משלי ט״ו:22). עיקרון זה נכון בוודאי כשבת הזוג החפה מפשע חשה צורך לדבר עם בעלה על הבגידה. מבלי להיכנס בהכרח לפרטים אינטימיים, יכולים בני הזוג לשוחח בכנות ובפתיחות כדי לגלות את האמת על מה שקרה ולהבהיר דעות מוטעות. הדבר עשוי למנוע מהזוג להעמיק את הפער בגלל אי הבנות ותרעומת לאורך זמן. כמובן, הבעל והאשה כאחד עלולים להיפגע בשיחות כאלו. אולם רבים נוכחו שהן מרכיב חשוב בתהליך השבת האמון ביניהם לקדמותו.
צעד חיוני נוסף לקראת פיוס ממשי הוא לנסות לאתר תחומים בעייתיים בנישואין — עניינים טעוני שיפור אצל שני בני הזוג. זלדה ווסט־מידס מייעצת: ”כאשר ליבנתם את כל הנושאים הכואבים, הגעתם למסקנה שהרומן בהחלט הסתיים ואתם עדיין חפצים להישאר יחד, שפרו את הטעון שיפור ושקמו [את] נישואיכם”.
ייתכן שהערכתכם ההדדית לקתה בחסר. אולי הזנחתם פעילויות רוחניות או לא ביליתם די זמן יחד. אפשר שלא הענקת לבת זוגך מספיק אהבה, חיבה לבבית, שבחים וכבוד שלהם היא זקוקה. בחינה מחדש בצוותא של מטרותיכם והערכים שלכם תסייע רבות לקרב אתכם ולמנוע בגידות בעתיד.
להשתדל לסלוח
על אף מאמציה הכנים, עשויה בת הזוג הפגועה להתקשות לסלוח לבעלה, ועוד פחות מזה לאשה האחרת (אפסים ד׳:32). עם זאת, ניתן לעמול בהדרגה כדי להשתחרר מהכעס ומהמרירות. ”על בן הזוג הנאמן להכיר בכך שהגיע הזמן להמשיך הלאה”, מייעץ ספר עיון. ”חשוּב שלא תמשיך לדוש במשגי העבר של בן זוגך כדי להעניש [אותו] כל פעם שמתעורר ויכוח”.
רבים נוכחו שבעקבות מאמציהם להפחית ולסלק מלבם תחושה של כעס עמוק, התגברו על העוינות כלפי הצד הפוגע. זהו צעד חיוני לשיקום הנישואין.
למד לבטוח מחדש
”האם נוכל לבטוח זה בזה כמקודם?” השאלה ייסרה אשה נבגדת. היא היתה מודאגת ובצדק, משום שהונאתו של בעלה הנואף הרסה — או לפחות פגעה קשות — באמון שרחשה לו. האמון דומה לאגרטל יקר שקל לנפצו אך קשה לתקנו. עובדה היא, שדרושים אמון וכבוד הדדיים כדי שהיחסים לא רק יחזיקו מעמד אלא יפרחו.
על־פי־רוב יש ללמוד לשם כך כיצד לבטוח מחדש בבן הזוג. אל לצד שבגד לדרוש בחוסר רגישות שיתנו בו אמון, אלא לשקם את האמון על ידי פתיחות ויושר בנוגע למעשיו. העצה למשיחיים היא ’להסיר את השקר ולדבר אמת איש לרעהו’ (אפסים ד׳:25). כדי לזכות מחדש באמון, תוכל בתחילה ”למסור דיווח מדויק [לבן הזוג] על כל תוכנית שלך”, אומרת זלדה ווסט־מידס. ”אמור [לבן הזוג] לאן אתה הולך ומתי תשוב, ועמוד במילתך”. אם חל שינוי בתוכניותיך, עדכן את אשתך.
יחלוף זמן מה ויידרש מאמץ עד שתשוב לתיקונה ההערכה העצמית. בן הזוג האשם יכול לעזור בכך בהרעיפו חיבה ושבחים על אשתו — באומרו לה לעתים קרובות שהוא מעריך ואוהב אותה. יועצת נישואין נכבדה אומרת: ”תנו לה [כבוד ותהילה] מפרי ידיה” (משלי ל״א:31). האשה מצדה יכולה לפעול למען השבת ביטחונה העצמי ולהתמקד בעשיית דברים שבהם היא מצטיינת.
דרוּש זמן
לנוכח הכאב העצום שגורמת בגידה, אין זה פלא שגם כעבור שנים רבות נותרים עדיין זיכרונות מוחשיים כואבים. למרות זאת ככל שהפצע מגליד בהדרגה, בעזרת ענווה, סבלנות והתמדה מצד שניהם יושבו האמון והכבוד לקדמותם (רומים ה׳:3, 4; פטרוס א׳. ג׳:8, 9).
”הכאב הנוראי שחשים בחודשים הראשונים חולף”, מרגיע הספר לאהוב, לכבד ולבגוד. ”[הוא] נעלם בסופו של דבר... לבסוף יעברו ימים, שבועות וחודשים או אף שנים מבלי שתחשוב על מה שקרה”. אם תמשיך ליישם את עקרונות המקרא בנישואיך ולבקש את ברכתו והדרכתו של אלוהים, אין ספק שתחוש בהשפעתו המרגיעה של ”שלום אלוהים הנשגב מכל שכל” (פיליפים ד׳:4–7, 9).
”במבט לאחור”, מספר פדרו, ”מה שקרה שינה את חיינו. יש מדי פעם מקום לשיפור בנישואינו. אולם עמדנו בניסיון הקשה. אנחנו עדיין נשואים, ובאושר”.
מה קורה כאשר אין לבת הזוג הנבגדת כל סיבה לסלוח? ומה אם היא סולחת לבעלה (לפחות במשמעות של הסרת תרעומת מלבה) ולמרות זאת בוחרת מסיבות טובות לנצל את ההיתר שנותן המקרא לגירושין במקרה זה?b איזה נטל עלולים הגירושין להעמיס על כתפיה? אנו מזמינים אותך לבחון בעיון את הגורמים המעורבים בגירושין ואת הדרך שבה הצליחו אנשים להתמודד עימם.
[הערות שוליים]
a כדי לפשט, נזכיר באופן כללי את האשה כבת הזוג הנאמנה. אולם העקרונות הנידונים תקפים גם לגבי בעלים נאמנים שנשיהם בגדו בהם.
b ראה נא המאמר ”מנקודת־המבט המקראית: ניאוף — לסלוח או לא לסלוח?” בהוצאת עורו! מיולי־ספטמבר 1996.
[תיבה בעמוד 6]
תמיכה משמעותית
בהתחשב בגורמים הרבים שיש להביא בחשבון, יהא למועיל לבקש את עזרתו של יועץ מנוסה ומאוזן. עדי־יהוה לדוגמה יכולים לגשת לזקני קהילה אדיבים ורחמנים (יעקב ה׳:13–15).
מומלץ שיועצים, ידידים וקרובי משפחה לא ינסו להתערב, לטעון בעד או נגד גירושין על בסיס מקראי או להביע דעה על פיוס. אשה משיחית שהתגרשה מבקשת: ”תימכו בנו, והשאירו לנו את ההחלטה כיצד לנהוג”.
על העצות להיות מעוגנות במקרא. ”אל תאמר להם איך הם צריכים או לא צריכים להרגיש”, אומרת גרושה. ”אלא תן להם לשפוך את לבם לפניך”. שותפוּת לצער הזולת, אהבת אחים ורחמנות יכולות להקל את הפגיעה העמוקה שגרמה הבגידה (פטרוס א׳. ג׳:8). יועץ מנוסה ציין: ”יש בוטה כמדקרות חרב, ולשון חכמים מרפא” (משלי י״ב:18).
”הייתי זקוק להבנה, למילת נחמה ולעידוד”, אומר בעל נאמן. ”ואשתי השתוקקה להכוונה מוגדרת ולשבחים על המאמצים שעשתה — לחיזוק ממשי שיעזור לה להתמיד”.
אם הפרט מחליט לאחר ששקל בכובד ראש ובתפילה להתגרש או להיפרד על בסיס מקראי, אין לייעץ לו בדרך שתגרום לו רגשי אשמה. אדרבה, אפשר לעזור לו להתגבר על רגשי האשמה הלא מוצדקים.
”אם ברצונך להעניק תמיכה משמעותית”, אמר אחד מהנבגדים, ”אל תשכח לעולם שמעורבים כאן רגשות אנושיים עמוקים”.
[תיבה בעמוד 7]
מדוע יש שבחרו שלא להיפרד
בחברות רבות יש נשים שמחוסר ברירה נשארות עם בעל נואף שאינו מגלה חרטה. למשל, נשים משיחיות שגרות באזורים רוויי מתיחות או שבהם ההכנסות נמוכות נשארו עם בעליהן הלא נאמנים, אשר משאר הבחינות ממשיכים לדאוג למשפחה, אף שאינם משיחיים. כך הן זוכות לבית, להגנה הדרושה, להכנסה קבועה וליציבות היחסית שבהימצאות אב לילדים בבית — אף שאינו נאמן להן. הן נשארו עם הבעל, אף שאין זה רצוי או קל עבורן, מהשיקול שכך יכלו — בנסיבותיהן המיוחדות — לשלוט בחייהן טוב יותר מאשר אם היו נאלצות להיאבק בכוחות עצמן.
לאחר שסבלו מצב כזה — לפעמים במשך שנים רבות — נתברכו לבסוף כמה מנשים אלה בשמחה. בעליהן שינו את דרכם והפכו לבעלים משיחיים נאמנים ואוהבים. (השווה קורינתים א׳. ז׳:12–16.)
לפיכך, אל לנו למתוח ביקורת על מי שבוחרות לא להיפרד מבן זוגן — גם אם אינו מגלה חרטה. היה עליהן לקבל החלטה קשה, ולכן יש להעניק להן את כל העזרה והתמיכה הדרושות.
[תיבה בעמוד 8]
מי אשם?
מובן שבמקרים מסוימים חסרונותיו של הצד הנפגע עלולים לתרום ליחסים מתוחים. אולם המקרא מצהיר ש”כל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו. אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא” (יעקב א׳:14, 15). אף שעשויים להיות מספר גורמים מזרזים, בראש ובראשונה ”תאוותו” של האדם היא המובילה אותו לניאוף. אם מגרעות בן הזוג גורמות לבעיות בנישואין, ניאוף בהחלט אינו פותר אותן (עברים י״ג:4).
ניתן לפתור את הבעיות כאשר הבעל והאשה שוקדים על יישום עקרונות המקרא. הדבר כולל ’לנהוג בסבלנות איש עם רעהו ולסלוח זה לזה’. עליהם גם להקפיד לגלות תכונות כמו ”חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה ואורך אפיים”. ומעל לכל, צריכה לשרור ביניהם ”האהבה, שהיא קשר השלימות” (קולוסים ג׳:12–15).
[תמונה בעמוד 7]
אוזן קשבת עשויה לעזור לזוג לשקם את נישואיו