המצפה ‏‎—‎‏ ספרייה אונליין
המצפה
ספרייה אונליין
עברית
  • מקרא
  • פרסומים
  • אסיפות
  • ע99 5/‏8 עמ׳ 5–9
  • האם פיוס אפשרי?‏

אין סרטון זמין לבחירה זו.

סליחה, אירעה תקלה בטעינת הווידיאו.

  • האם פיוס אפשרי?‏
  • עורו!‏ — 1999
  • כותרות משנה
  • חומר דומה
  • שאלות שיש להשיב עליהן
  • הידברות חיונית
  • להשתדל לסלוח
  • למד לבטוח מחדש
  • דרוּש זמן
  • איך להימנע מ”‏גירושין אפורים”‏
    הדרכה למשפחה
  • הגירושין כאפשרות
    עורו!‏ — 1999
  • ‏”‏חיי אישות יכובדו”‏
    ‏”‏שימרו את עצמכם באהבת אלוהים”‏
  • כאשר קשר ידידות הופך לקרוב מדי
    עורו!‏ — 2013
ראה עוד
עורו!‏ — 1999
ע99 5/‏8 עמ׳ 5–9

האם פיוס אפשרי?‏

‏”‏די קל לפתוח בהליכי גירושין מתוך דחף רגעי”‏,‏ נאמר בספר ”‏זוגות במשבר”‏ (‏Couples in Crisis)‏,‏ ”‏ועם זאת,‏ קיימים ללא ספק הרבה נישואין שכדאי להציל ושניתן להצליח בהם אם מתאמצים לפתור את הבעיות”‏.‏

נקודת מבט זו עולה בקנה אחד עם הוראתו עתיקת היומין של ישוע המשיח בנושא גירושין.‏ הוא אומנם אמר שמותר לבן הזוג הנבגד להתגרש על דבר זנות,‏ אך לא אמר שחובה לעשות זאת (‏מתי י״ט:‏3–9‏)‏.‏ ייתכן שלצד הנאמן יש סיבות טובות לנסות להציל את נישואיו.‏ יכול להיות שהבעל שבגד עדיין אוהב את אשתו.‏a אולי הוא בעל אוהב ואב מסור שממלא בנאמנות את צורכי משפחתו.‏ כאשר האשה הנאמנה מביאה בחשבון את צרכיה שלה ואת צורכי ילדיה,‏ אפשר שתחליט להתפייס עם בעלה במקום להתגרש ממנו.‏ במצב זה,‏ אילו גורמים יש לשקול וכיצד ניתן להתמודד בהצלחה עם האתגר שבאיחוי הנישואין?‏

ראשית,‏ מחובתנו לומר שאין זה קל להתגרש או להתפייס.‏ יתר על כן,‏ לא מתקבל על הדעת שמחילה לנואף די בה כדי לפתור בעיות מהותיות בנישואין.‏ בדרך כלל דרושים לא מעט בחינה עצמית כואבת,‏ הידברות כנה ומאמצים על מנת להציל את הנישואין.‏ לא אחת,‏ זוגות אינם מעריכים כראוי כמה זמן ומאמצים דרושים לשקם מערכת יחסים.‏ למרות זאת רבים גילו התמדה,‏ ולראיה נישואיהם יציבים.‏

שאלות שיש להשיב עליהן

כדי לקבל החלטה שקולה,‏ על בת הזוג הנאמנה להבהיר לעצמה מהם רגשותיה ומהן האפשרויות העומדות בפניה.‏ היא תוכל לתת דעתה לשאלות הבאות:‏ האם הוא רוצה לחזור אלי?‏ האם הוא באמת שם קץ לניאופיו או שאין הוא שש לעשות זאת במהרה?‏ האם הוא התנצל?‏ ואם כן,‏ האם חרטתו כנה והוא מתייסר על מה שעולל?‏ או שמא הוא נוטה להאשים אותי במחדלים שלו?‏ האם הוא מצטער מעומק לבו על כך שפגע בי?‏ או שמא הוא פשוט מצר על כך שנתפס בקלקלתו ויחסיו האסורים הופרעו?‏

מה בנוגע לעתיד?‏ האם החל הוא לתקן את הגישה והמעשים שהובילו אותו לניאוף?‏ האם הוא נחוש בדעתו לא לחזור על חטאו?‏ או שמא הוא עדיין נוטה לפלרטט עם בנות המין השני או לפתח כלפיהן רגשות שאינם במקומם?‏ (‏מתי ה׳:‏27,‏ 28‏)‏ האם הוא שואף בכל לבו לשקם את הנישואין?‏ כיצד הוא פועל בנידון?‏ תשובות חיוביות לשאלות הללו עשויות להוות בסיס להאמין שניתן להשכין שלום בית.‏

הידברות חיונית

‏”‏הפֵר מחשבות”‏,‏ כתוב במקרא,‏ ”‏באין סוד [‏שיחה בגילוי־לב]‏”‏ (‏משלי ט״ו:‏22‏)‏.‏ עיקרון זה נכון בוודאי כשבת הזוג החפה מפשע חשה צורך לדבר עם בעלה על הבגידה.‏ מבלי להיכנס בהכרח לפרטים אינטימיים,‏ יכולים בני הזוג לשוחח בכנות ובפתיחות כדי לגלות את האמת על מה שקרה ולהבהיר דעות מוטעות.‏ הדבר עשוי למנוע מהזוג להעמיק את הפער בגלל אי הבנות ותרעומת לאורך זמן.‏ כמובן,‏ הבעל והאשה כאחד עלולים להיפגע בשיחות כאלו.‏ אולם רבים נוכחו שהן מרכיב חשוב בתהליך השבת האמון ביניהם לקדמותו.‏

צעד חיוני נוסף לקראת פיוס ממשי הוא לנסות לאתר תחומים בעייתיים בנישואין — עניינים טעוני שיפור אצל שני בני הזוג.‏ זלדה ווסט־מידס מייעצת:‏ ”‏כאשר ליבנתם את כל הנושאים הכואבים,‏ הגעתם למסקנה שהרומן בהחלט הסתיים ואתם עדיין חפצים להישאר יחד,‏ שפרו את הטעון שיפור ושקמו [‏את]‏ נישואיכם”‏.‏

ייתכן שהערכתכם ההדדית לקתה בחסר.‏ אולי הזנחתם פעילויות רוחניות או לא ביליתם די זמן יחד.‏ אפשר שלא הענקת לבת זוגך מספיק אהבה,‏ חיבה לבבית,‏ שבחים וכבוד שלהם היא זקוקה.‏ בחינה מחדש בצוותא של מטרותיכם והערכים שלכם תסייע רבות לקרב אתכם ולמנוע בגידות בעתיד.‏

להשתדל לסלוח

על אף מאמציה הכנים,‏ עשויה בת הזוג הפגועה להתקשות לסלוח לבעלה,‏ ועוד פחות מזה לאשה האחרת (‏אפסים ד׳:‏32‏)‏.‏ עם זאת,‏ ניתן לעמול בהדרגה כדי להשתחרר מהכעס ומהמרירות.‏ ”‏על בן הזוג הנאמן להכיר בכך שהגיע הזמן להמשיך הלאה”‏,‏ מייעץ ספר עיון.‏ ”‏חשוּב שלא תמשיך לדוש במשגי העבר של בן זוגך כדי להעניש [‏אותו]‏ כל פעם שמתעורר ויכוח”‏.‏

רבים נוכחו שבעקבות מאמציהם להפחית ולסלק מלבם תחושה של כעס עמוק,‏ התגברו על העוינות כלפי הצד הפוגע.‏ זהו צעד חיוני לשיקום הנישואין.‏

למד לבטוח מחדש

‏”‏האם נוכל לבטוח זה בזה כמקודם?‏”‏ השאלה ייסרה אשה נבגדת.‏ היא היתה מודאגת ובצדק,‏ משום שהונאתו של בעלה הנואף הרסה — או לפחות פגעה קשות — באמון שרחשה לו.‏ האמון דומה לאגרטל יקר שקל לנפצו אך קשה לתקנו.‏ עובדה היא,‏ שדרושים אמון וכבוד הדדיים כדי שהיחסים לא רק יחזיקו מעמד אלא יפרחו.‏

על־פי־רוב יש ללמוד לשם כך כיצד לבטוח מחדש בבן הזוג.‏ אל לצד שבגד לדרוש בחוסר רגישות שיתנו בו אמון,‏ אלא לשקם את האמון על ידי פתיחות ויושר בנוגע למעשיו.‏ העצה למשיחיים היא ’‏להסיר את השקר ולדבר אמת איש לרעהו’‏ (‏אפסים ד׳:‏25‏)‏.‏ כדי לזכות מחדש באמון,‏ תוכל בתחילה ”‏למסור דיווח מדויק [‏לבן הזוג]‏ על כל תוכנית שלך”‏,‏ אומרת זלדה ווסט־מידס.‏ ”‏אמור [‏לבן הזוג]‏ לאן אתה הולך ומתי תשוב,‏ ועמוד במילתך”‏.‏ אם חל שינוי בתוכניותיך,‏ עדכן את אשתך.‏

יחלוף זמן מה ויידרש מאמץ עד שתשוב לתיקונה ההערכה העצמית.‏ בן הזוג האשם יכול לעזור בכך בהרעיפו חיבה ושבחים על אשתו — באומרו לה לעתים קרובות שהוא מעריך ואוהב אותה.‏ יועצת נישואין נכבדה אומרת:‏ ”‏תנו לה [‏כבוד ותהילה]‏ מפרי ידיה”‏ (‏משלי ל״א:‏31‏)‏.‏ האשה מצדה יכולה לפעול למען השבת ביטחונה העצמי ולהתמקד בעשיית דברים שבהם היא מצטיינת.‏

דרוּש זמן

לנוכח הכאב העצום שגורמת בגידה,‏ אין זה פלא שגם כעבור שנים רבות נותרים עדיין זיכרונות מוחשיים כואבים.‏ למרות זאת ככל שהפצע מגליד בהדרגה,‏ בעזרת ענווה,‏ סבלנות והתמדה מצד שניהם יושבו האמון והכבוד לקדמותם (‏רומים ה׳:‏3,‏ 4;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏

‏”‏הכאב הנוראי שחשים בחודשים הראשונים חולף”‏,‏ מרגיע הספר לאהוב,‏ לכבד ולבגוד‏.‏ ”‏[‏הוא]‏ נעלם בסופו של דבר.‏.‏.‏ לבסוף יעברו ימים,‏ שבועות וחודשים או אף שנים מבלי שתחשוב על מה שקרה”‏.‏ אם תמשיך ליישם את עקרונות המקרא בנישואיך ולבקש את ברכתו והדרכתו של אלוהים,‏ אין ספק שתחוש בהשפעתו המרגיעה של ”‏שלום אלוהים הנשגב מכל שכל”‏ (‏פיליפים ד׳:‏4–7,‏ 9‏)‏.‏

‏”‏במבט לאחור”‏,‏ מספר פדרו,‏ ”‏מה שקרה שינה את חיינו.‏ יש מדי פעם מקום לשיפור בנישואינו.‏ אולם עמדנו בניסיון הקשה.‏ אנחנו עדיין נשואים,‏ ובאושר”‏.‏

מה קורה כאשר אין לבת הזוג הנבגדת כל סיבה לסלוח?‏ ומה אם היא סולחת לבעלה (‏לפחות במשמעות של הסרת תרעומת מלבה)‏ ולמרות זאת בוחרת מסיבות טובות לנצל את ההיתר שנותן המקרא לגירושין במקרה זה?‏b איזה נטל עלולים הגירושין להעמיס על כתפיה?‏ אנו מזמינים אותך לבחון בעיון את הגורמים המעורבים בגירושין ואת הדרך שבה הצליחו אנשים להתמודד עימם.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

a כדי לפשט,‏ נזכיר באופן כללי את האשה כבת הזוג הנאמנה.‏ אולם העקרונות הנידונים תקפים גם לגבי בעלים נאמנים שנשיהם בגדו בהם.‏

b ראה נא המאמר ”‏מנקודת־המבט המקראית:‏ ניאוף — לסלוח או לא לסלוח?‏”‏ בהוצאת עורו!‏ מיולי־ספטמבר 1996.‏

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

תמיכה משמעותית

בהתחשב בגורמים הרבים שיש להביא בחשבון,‏ יהא למועיל לבקש את עזרתו של יועץ מנוסה ומאוזן.‏ עדי־יהוה לדוגמה יכולים לגשת לזקני קהילה אדיבים ורחמנים (‏יעקב ה׳:‏13–15‏)‏.‏

מומלץ שיועצים,‏ ידידים וקרובי משפחה לא ינסו להתערב,‏ לטעון בעד או נגד גירושין על בסיס מקראי או להביע דעה על פיוס.‏ אשה משיחית שהתגרשה מבקשת:‏ ”‏תימכו בנו,‏ והשאירו לנו את ההחלטה כיצד לנהוג”‏.‏

על העצות להיות מעוגנות במקרא.‏ ”‏אל תאמר להם איך הם צריכים או לא צריכים להרגיש”‏,‏ אומרת גרושה.‏ ”‏אלא תן להם לשפוך את לבם לפניך”‏.‏ שותפוּת לצער הזולת,‏ אהבת אחים ורחמנות יכולות להקל את הפגיעה העמוקה שגרמה הבגידה (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ יועץ מנוסה ציין:‏ ”‏יש בוטה כמדקרות חרב,‏ ולשון חכמים מרפא”‏ (‏משלי י״ב:‏18‏)‏.‏

”‏הייתי זקוק להבנה,‏ למילת נחמה ולעידוד”‏,‏ אומר בעל נאמן.‏ ”‏ואשתי השתוקקה להכוונה מוגדרת ולשבחים על המאמצים שעשתה — לחיזוק ממשי שיעזור לה להתמיד”‏.‏

אם הפרט מחליט לאחר ששקל בכובד ראש ובתפילה להתגרש או להיפרד על בסיס מקראי,‏ אין לייעץ לו בדרך שתגרום לו רגשי אשמה.‏ אדרבה,‏ אפשר לעזור לו להתגבר על רגשי האשמה הלא מוצדקים.‏

”‏אם ברצונך להעניק תמיכה משמעותית”‏,‏ אמר אחד מהנבגדים,‏ ”‏אל תשכח לעולם שמעורבים כאן רגשות אנושיים עמוקים”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 7]‏

מדוע יש שבחרו שלא להיפרד

בחברות רבות יש נשים שמחוסר ברירה נשארות עם בעל נואף שאינו מגלה חרטה.‏ למשל,‏ נשים משיחיות שגרות באזורים רוויי מתיחות או שבהם ההכנסות נמוכות נשארו עם בעליהן הלא נאמנים,‏ אשר משאר הבחינות ממשיכים לדאוג למשפחה,‏ אף שאינם משיחיים.‏ כך הן זוכות לבית,‏ להגנה הדרושה,‏ להכנסה קבועה וליציבות היחסית שבהימצאות אב לילדים בבית — אף שאינו נאמן להן.‏ הן נשארו עם הבעל,‏ אף שאין זה רצוי או קל עבורן,‏ מהשיקול שכך יכלו — בנסיבותיהן המיוחדות — לשלוט בחייהן טוב יותר מאשר אם היו נאלצות להיאבק בכוחות עצמן.‏

לאחר שסבלו מצב כזה — לפעמים במשך שנים רבות — נתברכו לבסוף כמה מנשים אלה בשמחה.‏ בעליהן שינו את דרכם והפכו לבעלים משיחיים נאמנים ואוהבים.‏ (‏השווה קורינתים א׳.‏ ז׳:‏12–16‏.‏)‏

לפיכך,‏ אל לנו למתוח ביקורת על מי שבוחרות לא להיפרד מבן זוגן — גם אם אינו מגלה חרטה.‏ היה עליהן לקבל החלטה קשה,‏ ולכן יש להעניק להן את כל העזרה והתמיכה הדרושות.‏

‏[‏תיבה בעמוד 8]‏

מי אשם?‏

מובן שבמקרים מסוימים חסרונותיו של הצד הנפגע עלולים לתרום ליחסים מתוחים.‏ אולם המקרא מצהיר ש”‏כל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו‏.‏ אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא”‏ (‏יעקב א׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אף שעשויים להיות מספר גורמים מזרזים,‏ בראש ובראשונה ”‏תאוותו”‏ של האדם היא המובילה אותו לניאוף.‏ אם מגרעות בן הזוג גורמות לבעיות בנישואין,‏ ניאוף בהחלט אינו פותר אותן (‏עברים י״ג:‏4‏)‏.‏

ניתן לפתור את הבעיות כאשר הבעל והאשה שוקדים על יישום עקרונות המקרא.‏ הדבר כולל ’‏לנהוג בסבלנות איש עם רעהו ולסלוח זה לזה’‏.‏ עליהם גם להקפיד לגלות תכונות כמו ”‏חמלה ורחמים ונדיבות לב,‏ נמיכות רוח וענווה ואורך אפיים”‏.‏ ומעל לכל,‏ צריכה לשרור ביניהם ”‏האהבה,‏ שהיא קשר השלימות”‏ (‏קולוסים ג׳:‏12–15‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

אוזן קשבת עשויה לעזור לזוג לשקם את נישואיו

    הפרסומים בעברית (‏1990–2024)‏
    יציאה
    כניסה
    • עברית
    • שתף
    • העדפות
    • Copyright © 2025 Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
    • תנאי שימוש
    • מדיניות פרטיות
    • הגדרות פרטיות
    • JW.ORG
    • כניסה
    שתף