מאריה שואג לטלה כנוע

אנריקה טורז הבן מספר

נולדתי ב־1941 באי הקריבי פוארטו ריקו,‏ ששפתו הרשמית ספרדית.‏ הוריי היו אנשים פשוטים,‏ קתולים שלא גדלו על ברכי הדת ולא נתנו כל חינוך דתי לאחיותיי,‏ לאחי (‏שנפטר כשהיה ילד)‏ ולי.‏ לעתים רחוקות פקדנו את הכנסייה.‏

משפחתנו עקרה מפוארטו ריקו לארצות־הברית בשנת 1949.‏ השתקענו בעיר ניו־יורק,‏ ברובע הידוע כּאל־בַּרִיוֹ שבמזרח הרלֶם.‏ גרנו שם עד שנת 1953.‏ היה לי קשה להתרגל לדבר אנגלית ומחסום השפה גרם לי לרגשי נחיתות.‏

השפעות נלוזות

עברנו לגור באיזור פרוספקט הייטס שבברוקלין.‏ בתקופה ההיא הושפעתי מחברים להצטרף לכנופיית רחוב.‏ מאוחר יותר הפכתי למנהיג הכנופיה.‏ לאחר מכן הייתי ראש כנופיה אחרת של גנבי מכוניות.‏ הייתי גם בלדר וגביתי חובות של הימורים לא חוקיים עבור סוכני ההימורים שבסביבה.‏ מכאן המשכתי לפריצוֹת ונעצרתי כמה פעמים לפני שמלאו לי 15.‏ בגיל זה עזבתי את בית־הספר.‏

בגיל 16 הוצא נגדי צו גירוש לפוארטו ריקו לחמש שנים במסגרת עסקת טיעון.‏ נשלחתי לסבי ומשפחתו.‏ הוא היה שוטר בגמלאות,‏ אדם מכובד ובעל מוניטין.‏ אולם כעבור שנה שלח אותי סבי חזרה לברוקלין משום שהייתי מעורב בקטטות שיכורים ובפריצות והסתובבתי עם אנשים מפוקפקים.‏

התפקיד שמילא אבי בחיי

כששבתי מפוארטו ריקו לעיר ניו־יורק גיליתי שאבי החל ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה.‏ אני,‏ לעומת זאת,‏ ניהלתי חיים מנוגדים בתכלית.‏ המשכתי לנהל אורח חיים חסר יראת אלוהים.‏ צרכתי סמים ושתיתי לשוכרה.‏ הצטרפתי לכנופיית שודדים שביצעה לעתים שוד מזוין,‏ ונאסרתי בשנת 1960.‏ הורשעתי ונשפטתי לשלוש שנות מאסר.‏

ב־1963 שוחררתי על תנאי.‏ בתוך זמן קצר נאסרתי שוב בעוון פריצה וריציתי שנתיים מאסר בכלא באי רַיקֵרז שבעיר ניו־יורק.‏ השתחררתי ב־1965.‏ כבר באותה שנה נאסרתי באשמת רצח.‏ אכן,‏ פיתחתי אופי של אריה אכזרי!‏

בית המשפט גזר עלי 20 שנה בדנימורה שבצפון מדינת ניו־יורק.‏ השתלבתי בתת־תרבות שבכלא.‏

על כל פנים,‏ כפי שהזכרתי קודם,‏ אבי למד את כתבי־הקודש עם עדי־יהוה.‏ מאוחר יותר נטבל ושירת כזקן בקהילה בהרלם.‏ הוא ביקר אותי לעתים תכופות בבית הסוהר,‏ ונהג לשוחח עימי על אלוהים,‏ על שמו ועל מטרתו.‏

בכלא בדנימורה הצטרפתי לקבוצת מַלווים בריבית קצוצה.‏ באותה עת ב־1971 פרצה התפרעות בכלא אחר,‏ מתקן השיקום אַטיקה במדינת ניו־יורק.‏ ההתפרעות עלתה לכותרות בעיתונים רבים וסוקרה ברדיו ובטלוויזיה ברחבי העולם.‏ כדי למנוע את הישנות המקרה גם בדנימורה,‏ החליט מנהל בית הכלא לבודד את האסירים שעלולים להשפיע לרעה על השאר.‏ הוא העביר אותם ליחידות בידוד מיוחדות.‏

מתוך 200,‏2 אסירים בודדו 200 מאיתנו.‏ סינון נוסף הביא לכך שכמה מאיתנו הוכו מכות נמרצות.‏ ובזה לא תם העניין.‏ סמי הרגעה הוחדרו לאוכל שקיבלנו,‏ במסגרת מה שנקרא ”‏טיפול לשיפור ההתנהגות”‏.‏

לא היתה זו הפעם הראשונה שהושלכתי לצינוק בשל התפרעות.‏ אך היתה זו הפעם הראשונה שהייתי קורבן להתעללות אכזרית כזו,‏ והיא פגעה בי קשות.‏ כבלו את ידיי ורגליי באזיקים,‏ והסוהרים היכו אותי קשות מספר פעמים.‏ הם לא הפסיקו להטיח בי עלבונות גזעניים בשל מוצאי.‏ בגלל ההשפלות והמכות פתחתי בשביתת רעב כמעט מלאה במשך שהותי בצינוק,‏ והיא ארכה כשלושה חודשים.‏ איבדתי יותר מ־20 קילו ממשקלי.‏

רשויות הכלא התעלמו משאלותיו של אבי בדבר הידרדרות בריאותי.‏ בייאושי כתבתי מכתבים שבהם פניתי אל פוליטיקאים לעזרה וסיפרתי להם על היחס הלא הוגן שקיבלתי.‏

אבי פנה שוב ושוב לעיתונות וסיפר על ההכאות,‏ ההשפלה והחדרת סמי ההרגעה למזונם של האסירים ביחידות הבידוד המיוחדות.‏ רק בעיתון אחד,‏ אמסטרדם ניוז,‏ הופיע מאמר על התנאים המחפירים הללו.‏ אבי גם פנה מספר פעמים לנציב שירות בתי הסוהר באלבני,‏ ניו־יורק,‏ ובכל פעם אמרו לו שאני נמצא בתא רגיל.‏ הדיווחים שלי לפוליטיקאים על תנאי הכלא נפלו על אוזניים ערלות.‏ הייתי אומלל מתמיד,‏ ולא ראיתי אור בקצה המנהרה.‏

אז עלו בזיכרוני כמה מהדברים שעליהם סיפר לי אבי.‏ החלטתי להתפלל לאלוהים לעזרה.‏

מתפלל לאלוהים

לפני שהתפללתי,‏ נזכרתי שאבי עודד אותי תמיד להתפלל לאביו של ישוע,‏ ששמו יהוה,‏ ולא לישוע עצמו.‏ השתטחתי על רצפת התא והבעתי חרטה עמוקה על אורח החיים שבחרתי,‏ אשר בעטיו שהיתי בכלא יותר ממחצית שנות חיי.‏ התחננתי ליהוה בכנות שיעזור לי לצאת מהסבך שאליו נקלעתי,‏ משום שאז הבנתי שלו לבדו הכוח לחלץ אותי ממצבי העגום.‏

לא זכור לי כמה זמן התפללתי.‏ שִחזרתי לעצמי את חטאי העבר,‏ התחרטתי והתחננתי למחילתו של יהוה.‏ הבטחתי לו שאשתדל ללמוד יותר על אודותיו.‏ לא חלף זמן רב והועברתי מהצינוק התת־קרקעי לתא רגיל.‏ אזי סיימתי את שביתת הרעב.‏

קיימתי את הבטחתי ללמוד יותר על יהוה והתחלתי לקרוא את תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש.‏ אחד הדברים שמצאו חן בעיני בתרגום המקרא הזה היה הכריכה הירוקה שלו.‏ צבע זה נשא חן בעיני בגלל שהבגדים,‏ התאים,‏ הקירות והמסדרונות בכלא היו בצבע אפור,‏ אפור מדכא.‏ לתדהמתי,‏ כעבור זמן מה שינו את הצבע בכלא לירוק יער.‏ על צבע זה החליט שירות בתי הסוהר לאחר ההתפרעות בכלא אַטיקה.‏

התחלתי לקרוא את המאמרים בכתבי־העת המצפה ועורו!‏ שאבי דאג לשלוח לי.‏ התרשמתי עמוקות כשקראתי את סיפור חייהם של עדי־יהוה כה רבים שהושלכו לכלא בשל דבקות באמונתם ושסבלו יותר ממני.‏ כאן מדובר באנשים שסבלו יחס לא הוגן על לא עוול בכפם רק משום שהיו נאמנים לאלוהים.‏ אני לעומתם קיבלתי את מה שהגיע לי.‏ סיפורים אלה נגעו ללבי ועודדו אותי להמשיך ללמוד על יהוה ועל משרתיו.‏

כעבור שנה הובאתי סוף סוף בפני ועדת שחרורים.‏ עיינו מחדש בתיק שלי והתחשבו בסבל שעברתי בצינוק.‏ לשמחתי הודיעו לי שקיבלתי שחרור על תנאי החל מ־1972.‏

שבועיים לאחר שחרורי,‏ נכחתי באולם המלכות המקומי של עדי־יהוה,‏ ב’‏הרלם הספרדית’‏.‏ עדיין חשתי שאיני ראוי להתרועע עם משרתי יהוה.‏ היה עלי ללמוד רבות על יהוה,‏ על ארגונו ועל עובדיו.‏ הייתי זקוק לשהות להסתגל מחדש לחיי חברה לאחר שהייתי בכלא זמן כה רב.‏

לצערי,‏ לא הצלחתי לזנוח את אורח חיי הקודם.‏ שוב חזרתי לסמים,‏ לפשע ולחיים חסרי יראת אלוהים.‏ בסופו של דבר הועמדתי לדין ונגזרו עלי 15 שנות מאסר נוספות.‏ אך אני סבור שיהוה מצא דבר טוב כלשהו בלבי,‏ משום שמעולם לא ויתר עלי.‏ כל מה שאני יכול לומר לכם הוא,‏ שבין שאתם בכלא ובין שלא,‏ יהוה לעולם לא זונח ולא מוותר על מי שרוצים ללמוד עליו.‏

לומד את המקרא בין כותלי הכלא

הפעם,‏ משחזרתי לכלא בדנימורה,‏ ניצלתי את ההזדמנות שניתנה לי לשיעור מקרא שבועי עם אחד מעדי־יהוה.‏ מאוחר יותר העבירו אותי לכלא פחות שמור,‏ מתקן השיקום מיד־אורנג’‏ בצפון מדינת ניו־יורק.‏ חשתי בשינוי לעומת הכלא בדנימורה השמור שמירה מרבית.‏

לאחר שנתיים במתקן השיקום מיד־אורנג’‏ התחלתי להשתתף באופן פעיל,‏ באישור רשויות הכלא,‏ בשיעור מקרא שנערך עם אחד האסירים.‏ אמו היתה עֵדת־יהוה והיא שארגנה שיעורים אלה.‏ לבסוף,‏ לאחר שספגתי יותר ויותר ידע,‏ התחלתי ליישם את עקרונות המקרא והתקדמתי מבחינה רוחנית.‏

בקשתי לשחרור על תנאי נדחתה על הסף שבע פעמים,‏ ואושרה באי־רצון בפעם השמינית.‏ הסיבה הרשמית לדחיית בקשותיי הקודמות היתה ”‏נטייה טבעית לפשע”‏.‏ שוחררתי לאחר שריציתי 8 שנים מתוך ה־15 שנגזרו עלי.‏

משתחרר סופית מן האפילה

לאחר השחרור הייתי שוב מבולבל,‏ ולזמן מה לא עמדתי בפיתוי וצרכתי סמים.‏ כמו כן,‏ חייתי עם ידועה בציבור משנת 1972.‏ ב־1983 חידשתי את שיעורי המקרא שלי עם עדי־יהוה.‏ הפעם נכחתי בקביעות באסיפותיהם.‏ אולם בטרם התחלתי ללמוד ולנכוח באסיפות נגמלתי מהסמים ומהעישון.‏

אף־על־פי־כן,‏ המשכתי לחיות עם אשה זו בניגוד לחוקי אלוהים בנוגע לנישואין.‏ מצפוני הציק לי,‏ וניסיתי לשכנע אותה להתחיל ללמוד את המקרא ולהתחתן איתי כדי למסד את הקשר בינינו.‏ היא אמרה שהמקרא הוא ספר שכתבו גברים כדי לשעבד את הנשים,‏ ושנישואין לא נחוצים לנו.‏

הבנתי שלא אוכל להמשיך לנהל חיים לא מוסריים עם אשה שלא כיבדה את חוקי אלוהים לגבי נישואין.‏ לכן נפרדתי ממנה ועברתי לגור בברוקלין.‏ ידעתי שלא אוכל לשוחח עם אחרים על אלוהים ועל מטרתו אם חיי לא עולים בקנה אחד עם חוקיו.‏

לאחר שהשתחררתי מכל הדברים הלא מקראיים שהסתבכתי בהם ושלמדתי את המקרא שלוש שנים,‏ הקדשתי את חיי במצפון נקי לעשיית רצון אלוהים ונטבלתי בכינוס של עדי־יהוה כסמל לכך.‏ מעולם לא הצטערתי על הבטחתי להכיר את האלוהים שאבי הזכיר תמיד בשמו.‏ אני נחוש בדעתי לעשות ככל יכולתי לקיים את הבטחתי ליהוה בצינוק בדנימורה ולראות כיצד ירעיף את הברכות הרבות שהבטיח בדברו.‏

מביט קדימה לגן־עדן

אני מצפה בכיליון עיניים לעת שבה יהפוך יהוה את כדור הארץ כולו לגן־עדן יפהפה (‏תהלים ל״ז:‏11,‏ 29;‏ לוקס כ״ג:‏43‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אני גם מצפה להתגשמות הבטחה נוספת של אלוהים — שהמתים יקומו לתחייה ויקבלו הזדמנות לחיות לנצח על כדור הארץ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏ איזו עת נפלאה תהא זו,‏ כאשר אוכל לקבל את פניהם של יקיריי שנפטרו,‏ וביניהם אבי,‏ אחי הקטן ומכרים שמתו בטרם עת!‏ אני מהרהר לעתים קרובות על תקווה זו ולבי עולץ בקרבי.‏ דבר נוסף שמשמח אותי הוא ששתי אחיותיי וכמה מילדיהן הקדישו את חייהם ליהוה ונטבלו.‏

כיום,‏ כשאני חולק את אמונתי עם אנשים ומספר להם את סיפור חיי,‏ איני יכול שלא לשמוח לצטט להם את מילותיו המנחמות של מחבר התהלים בפרק ע״ב:‏12–14‏:‏ ”‏כי יציל אביון משווע,‏ ועני ואין עוזר לו.‏ יחוס על דל ואביון,‏ ונפשות אביונים יושיע.‏ מתוֹך ומחמס יגאַל נפשם,‏ ויֵיקר דמם בעיניו”‏.‏

סבלנותו של יהוה כלפי הסבה לי אושר ואיפשרה לי ללמוד ולגלות את התכונות שהוא דורש ממשרתיו.‏ הללו אינם בעלי אופי של אריה אכזרי אלא הם אנשים בעלי תכונות של טלה:‏ שוחרי שלום,‏ טובים ומתונים.‏ תכונות אלה הכרחיות,‏ שכן בדבר־אלוהים נאמר:‏ ”‏לענווים יתן חן”‏ (‏משלי ג׳:‏34‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

תמונה מהיום שבו נטבלתי

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 19]‏

‏”‏נאסרתי שוב בעוון פריצה וריציתי שנתיים מאסר בכלא באי רַיקֵרז שבעיר ניו־יורק.‏ השתחררתי ב־1965.‏ באותה שנה נאסרתי באשמת רצח.‏ אכן,‏ פיתחתי אופי של אריה אכזרי!‏”‏