הודאה באי־סובלנות דתית
מאת כתבנו בבריטניה
”בישופים מביעים חרטה על ’פשעים איומים’ של המלכה מרי”. זו היתה כותרתו של מאמר בקתוליק הרלד מ־11 בדצמבר 1998. הבישופים הקתולים של אנגליה ושל וֵילס הודו בכך ש”נגרמו עוולות נוראות בשם הדת הקתולית, לדוגמה במקרה של הפרוטסטנטים בתקופת הרפורמציה בבריטניה הגדולה”. מי היתה המלכה מרי? אילו עוולות גרמה שהובילו להודאה שלעיל? ומדוע הבישופים של אנגליה ושל וֵילס מצאו לנכון לצאת בהצהרה דווקא בעיתוי זה?
מרי טיוּדור נולדה באנגליה הקתולית ב־1516, והיתה הבת היחידה שנותרה לקַתרינה מאַרַגון, אשתו הראשונה של המלך הנרי ה־8. אמה חינכה אותה באדיקות על ברכי הדת הקתולית. קתרינה לא ילדה בן להנרי, שרצה יורש עצר. האפיפיור סירב לבטל את נישואיו של הנרי לקתרינה, ולכן הנרי לקח את החוק לידיו וסלל את הדרך לרפורמציה הפרוטסטנטית באנגליה. ב־1533 נשא לאשה את אַן בּולין, ארבעה חודשים בטרם הכריז הארכיבישוף של קֶנטֶרבֶּרי, תומס קרַנמֶר, על ביטול נישואיו הראשונים של הנרי.
בשנה שלאחר מכן התמרד הנרי, ניתק את כל קשריו עם רומא והכריז על עצמו כראש הכנסייה האנגליקנית. מרי, שנחשבה כעת לבת לא חוקית, לא ראתה עוד את אמה משום שקתרינה נאלצה לבלות את שארית ימיה כשהיא מנותקת מהחיים הציבוריים.
אי־סובלנות פרוטסטנטית
ב־13 השנים הבאות, מי שסירבו להכיר בהנרי כראש הכנסייה או שעדיין קיבלו את סמכותו של האפיפיור הוצאו להורג. הנרי נפטר ב־1547 ואת מקומו ירש אדוארד בן התשע, בנו החוקי היחיד שילדה לו השלישית מבין שש נשיו. אדוארד ויועציו ניסו להפוך את אנגליה למדינה פרוטסטנטית. הקתולים נרדפו בשל דתם, ומן הכנסיות הוצאו הפסלים והמזבחות.
עד מהרה בוטל האיסור להדפיס ולקרוא את המקרא באנגלית, ובדרשות בכנסיות תפסה האנגלית את מקום הלטינית בקריאת המקרא. ב־1553 נפטר אדוארד משחפת והוא רק בן 15. מרי נחשבה ליורשת החוקית והיתה למלכת אנגליה.
אי־סובלנות קתולית
בתחילה קיבל העם בברכה את מרי בת ה־37, אולם היא לא נותרה אהודה זמן רב. נתיניה הורגלו בדת הפרוטסטנטית, ומרי היתה נחושה בדעתה להשיב לאנגליה את הקתוליות. תחיקתו הדתית של אדוארד בוטלה תוך זמן קצר. מרי ביקשה את מחילת האפיפיור בשם האומה, ואנגליה שבה להיות קתולית.
הפיוס עם רומא הביא לגל רדיפות חדש, והפעם נרדפו הפרוטסטנטים. המשילו אותם לגידול ממאיר שיש להסירו בטרם יפגע בגוף כולו. רבים שהתנגדו לעיקרי האמונה הקתוליים הועלו על המוקד ונשרפו חיים.
הענשת הכופרים
הראשון שהוצא להורג בתקופת כהונתה של מרי היה ג׳ון רוג׳רס. הוא ערך את תרגום התנ״ך הקרוי ’תנ״ך מֶתיו’, אשר היווה בסיס לתרגום קינג גֵ’ימס. הוא נאסר בעקבות דרשה שנשא נגד הכנסייה הקתולית, שבה הזהיר נגד ”קתוליות מזיקה, עבודת אלילים ואמונות תפלות”. הוא ריצה שנת מאסר ובפברואר 1555 הועלה על המוקד באשמת כפירה.
ג׳ון הוּפּר, הבישוף של גלוֹסטֶר ושל ווּסטֶר, הואשם גם הוא בכפירה. הוא הכריז שמותר לאנשי הכמורה להינשא ושגירושין בגין ניאוף מותרים. עוד טען שהמשיח אינו נוכח פיזית במיסות. הופר נשרף חיים, כשהוא מתייסר כמעט שלושת רבעי שעה עד שנפח את נשמתו. משהגיע תורו של הכומר הפרוטסטנטי יוּ לַטימֶר בן השבעים לעלות על המוקד, עודד את ניקולס רידלי – רפורמטור כמותו שהועלה עימו על המוקד – במילים אלה: ”התעודד, מסטר רידלי, ותתנהג כמו גבר. אני בטוח שהיום הלהבה שנצית באנגליה תהא כה גדולה, שבחסד האל לא תכבה לעולם”.
תומס קרֶנמֶר, מי שהיה הארכיבישוף הפרוטסטנטי הראשון של קֶנטֶרבּרי בתקופתם של הנרי ואדוארד, נשפט גם הוא והורשע בעוון כפירה. הוא התכחש לדת הפרוטסטנטית, אך ברגע האחרון חזר בו והצהיר בפרהסיה שהאפיפיור הוא אויב המשיח. הוא דחף את יד ימינו לאש כדי שתישרף ראשונה, משום שביד זו חתם על הצהרת ההתכחשות לאמונתו.
אף שעלה בידם של לפחות 800 פרוטסטנטים אמידים להימלט על נפשם מאנגליה, במשך שלוש השנים ותשעת החודשים שלאחר מכן, עד יום מותה של מרי, הועלו על המוקד 277 איש לכל הפחות. רבים מקורבנותיה של מרי היו אנשים מן השורה שהתבלבלו לגמרי וכבר לא ידעו במה להאמין. צעירים שנתפסו מטים אוזן להשמצות כנגד האפיפיור הוענשו כאילו דיברו בגנותו. אחרים למדו לקרוא בעצמם את המקרא וגיבשו דעות אישיות בנושאים דתיים.
רבים הזדעזעו ממות הייסורים האיטי של גברים, נשים וטף שהועלו על המוקד. ההיסטוריונית קרולי אריקסון מתארת מחזה טיפוסי: ”לעתים קרובות מדי הענפים שהיו אמורים להבעיר את האש היו עדיין ירוקים או שגזרי העץ היו לחים ובערו לאט. השקיקים שהכילו אבק שריפה ונקשרו לגוף הקורבנות כדי לקצר את ייסוריהם לא ניצתו, או שבמקום לגרום למותם רק הטילו בהם מום”. לא הושמו מחסומים לפיהם של הקורבנות, לכן ”לעתים קרובות נשמעו זעקותיהם ותפילותיהם עד לרגע מותם”.
יותר ויותר אנשים החלו לפקפק בנכונותה של דת שצריכה להעלות אנשים על המוקד כדי להשליט את תורתה. גל אהדה לקורבנות היווה מקור השראה למשוררים לכתוב בלדות על הקדושים המעונים הפרוטסטנטים. ג׳ון פוֹקס החל בכתיבת ספר הקדושים המעונים, שהיה בעיני הרפורמטורים הפרוטסטנטים חשוב כמעט כמקרא עצמו. רבים ממי שהיו קתולים בראשית שלטונה של המלכה מרי הפכו לפרוטסטנטים עם סיומו.
מורשתה של מרי
עם עלייתה לשלטון ביקשה מרי להינשא לדודנה פֶליפֶּה, יורש כתר ספרד. הוא היה מלך זר וקתולי נלהב, הדבר האחרון שבו חפצו האנגלים. המרד הפרוטסטנטי שפרץ במחאה על הנישואין נכשל, והוצאו להורג 100 מורדים. פֶליפֶּה ומרי נישאו ב־25 ביולי 1554, אף שפֶליפֶּה לא הוכתר מעולם למלך. מכל מקום, הם היו חשוכי ילדים והדבר ציער מאוד את מרי, שחפצה ביורש עצר קתולי.
בריאותה של מרי הידרדרה, ולאחר חמש שנות שלטון קצרות נפטרה והיא בת 42. היא הלכה לעולמה מוכת יגון. בעלה עייף ממנה והיא היתה שנואה על רוב נתיניה. במותה, רבים מתושבי לונדון יצאו לרחובות לחגוג. הפנטיות שלה לא השיבה את הקתוליות על כנה אלא קידמה דווקא את הפרוטסטנטיות. את המורשת שלה ניתן לתמצת בכינוי שלו זכתה: ’מרי אשת הדמים’ (בּלָדי מרי).
מצפון שבטעות יסודו
מדוע ציוותה מרי להעלות המונים על המוקד? לימדו אותה שהכופרים בוגדים באלוהים, והיא סברה שמחובתה לעקור מן השורש את השפעתם בטרם יטמאו את האומה כולה. היא פעלה לפי צו מצפונה תוך התעלמות מזכויותיהם של אחרים, שמצפונם הורה להם אחרת.
אולם בעניין האי־סובלנות גם הפרוטסטנטים לא טמנו ידם בצלחת. גם בתקופת שלטונם של הנרי ואדוארד הועלו אנשים על המוקד בגלל אמונתם. יורשתה הפרוטסטנטית של מרי, אליזבת ה־1, קבעה שהאמונה הקתולית היא בגידה במולדת, ובתקופת כהונתה הוצאו להורג יותר מ־180 אנגלים קתולים. במאה שלאחר מכן מתו מאות אנשים בגלל דתם.
מדוע מתנצלים כעת?
ה־10 בדצמבר 1998 סימן את שנת היובל להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם שנתקבלה באו”ם. סעיף י״ח של ההצהרה מכיר בזכות ”לחירות המחשבה, המצפון והדת” כמו גם הזכות להמיר את הדת, ללמד אותה ולחיות לפיה. הבישופים הקתולים באנגליה ובוֵילס בחרו בשנת היובל כ”עיתוי הולם עבור הקתולים לבחינת מצפונם בנושאים אלה” ולהודות ב”עוולות הנוראות” שנגרמו, במיוחד בתקופת מרי טיוּדור.
כיום מתחרטים על אי־סובלנות דתית מלפני 450 שנה, אך האם השתנו פני הדברים? בימינו לא מעלים אנשים על המוקד, אך רבים מהמתיימרים להיות משיחיים ממשיכים לאנוס ולטבוח בני דתות אחרות. אי־סובלנות שכזו אינה נושאת חן בעיני אלוהים. ישוע המשיח, ששיקף בשלימות את תכונותיו של אלוהים, אמר: ”בזאת יֵדעו הכל שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35).
[תמונה בעמוד 14]
המלכה מרי
[שלמי תודה]
מן הספר A Short History of the English People
[תמונה בעמוד 15]
לטימר ורידלי הועלו על המוקד
[שלמי תודה]
מן הספר s Book of Martyrs’Foxe
[תמונה בעמוד 15]
קרנמר מכניס את יד ימינו לאש כדי שתישרף ראשונה
[שלמי תודה]
מן הספר (1 .Vol) The History of England
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]
.Alexander Nesbitt/Dover Publications, Inc/200 Decorative Title-Pages :Border