כשההר ניסה לחבור לים
מאת כתב עורו! בוונצואלה
בין קַרקס, בירתה של ונצואלה, ובין הים מתנשא הר אל־אבילה לגובה של 2000 מטר. מצפון לה ישנה רצועת חוף צרה המאוכלסת בצפיפות. שם נמצא נמל התעופה הראשי של ונצואלה, וכדי להגיע ממנו לקַרקס על התיירים לחצות מנהרה חצובה בהר.
אחרי גשמי הזעף של דצמבר האחרון הר אל־אבילה הספוג מים הגיע לנקודת רוויה. צידיו נראו כמתמוטטים כאשר עשרות אלפי מטרים מעוקבים של מים גלשו ממנו כמפל מים. נראה היה כאילו ההר ניסה לחבור לים, כפי שניסח זאת איש אחד. בתים שונים, מצריפים ועד וילות, נבלעו בתוך מפולת של מים, בוץ, סלעים ועצים. מיטות, מקררים, מכשירי טלוויזיה, ואפילו אנשים נסחפו עם הזרם. אדם קשיש אמר שהוא חשב שהגיע סוף העולם.
לבסוף פסק הגשם ומפלס המים החל לרדת. לפי אומדן אחד, כ־000,50 בני אדם איבדו את חייהם ו־000,400 נותרו ללא קורת גג. לא בִכדי זכה המאורע לכינוי ”אסון הטבע החמור ביותר בהיסטוריה של ונצואלה”.
חילוץ ברגע האחרון
ב־15 בדצמבר נלכדו חואן קרלוס לורנצו ואביו בין שני נהרות שעלו על גדותיהם. הם נטשו את רכבם והצטרפו ל־35 אנשים ששהו בתוך בניין. אך עד מהרה החלו המים לזרום פנימה וטיפסו במהירות מעלה. כולם הצליחו להגיע לגג. בינתיים סלעים וגזעי עצים הלמו בבניין, ולא חלף זמן רב עד שנהרסו הקירות בקומה הראשונה והשנייה ורק העמודים והגג נותרו על תילם. המבנה החלש הזדעזע כשהוכה שוב ושוב.
מסוק הופיע, אך הוא לא היה מסוגל לנחות על הבניין הרעוע. בראותם את המסוק עוזב את המקום, נפרדו זה מזה בדמעות חואן קרלוס ואביו, משוכנעים שזה סופם. אך אז הגיעו שני מסוקים. כל האנשים שהיו על הגג חולצו אחד אחד בעת שהטייסים ריחפו במיומנות מעליהם. שניות ספורות לאחר שעזבו המסוקים את המקום קרס הבניין אל תוך המים הגועשים. הם חולצו ברגע האחרון!
אלפי אנשים פונו מהאיזור במטוסים קטנים, במכוניות, וגם בעזרת צי של הצבא המיועד לנחיתות חוף. תורים ארוכים של אנשים, חלקם עם ילדים על הכתפיים השתרכו בינות לגלים לאורך חבלים שהובילו אותם אל הסירות. היו שהצליחו להציל מספר חפצים אישיים, אך רבים עזבו כשרק בגדיהם לגופם.
מאמצי סיוע
במשרד הסניף של עדי־יהוה בוונצואלה החלו במאמצי הסיוע מייד עם היוודע האסון. אולם הדרכים היו חסומות בהריסות או פשוט נסחפו עם המים. חלפו ימים מעטים ונפתח לתנועה נתיב לצורכי חירום בכביש ראשי, בו הורשו לעבור כלי רכב של העדים כדי להוביל ציוד רפואי וצוות מוסמך. פקיד ממשל אמר לאחר מכן: ”הממשלה מודעת היטב לעובדה שעדי־יהוה היו בין הראשונים שהגישו סיוע ופינו אנשים מן האיזור”.
העדים ארגנו חיפושים אחר אלה שהזדקקו לעזרה. אורגנו הסעות כדי לקחת את המפונים לקַרקס, לשם הגיעו רבים מחוסרי כל. הוקמו בעיר נקודות איסוף כדי שמזון, ביגוד, ותרופות יחולקו לנזקקים. אך לרובם היה צורך ביותר ממזון ובגדים. הם נזקקו נואשות למקום מגורים. אחיהם המשיחיים קיבלו אותם לבתיהם ברצון.
אפילו זמן רב אחרי האסון המשיכו אנשים להתגורר אצל ידידים וקרובי משפחה. חואֵל ואלסה, עדים בפוארטו קַבֵיו, גרים בדירה קטנה. חודש אחרי הסערה עדיין גרו עימם 16 אנשים נוספים. רבים איבדו לא רק את בתיהם, אלא גם את פרנסתם. מקומות עבודתם פשוט אינם קיימים יותר.
למרבה הצער ערי נופש וערי נמל שבעבר שקקו חיים השתנו לבלי היכר. כלי רכב בלטו מתוך הבוץ, אחרים הוטחו אל קירות, נכרכו סביב עמודים, או נתקעו בתוך דלתות או חלונות. שכבה של בוץ שהתקשה, שהגיעה במקומות מסוימים לגובה של שלושה מטרים, גרמה לרחובות להיות כה גבוהים כך שאם מישהו עבר בהם, יכול היה לראות בגובה העיניים קומות עליונות או אפילו גגות של בניינים!
אנשים בוונצואלה אמרו שהאסון לימד אותם לקח חשוב — לא לשים מבטחם בדברים חומריים (לוקס י״ב:29–31). היו שלמדו להכיר בערכה של עצת ישוע המשיח: ”אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות, במקום שהעש והחלודה משחיתים והגנבים חופרים וגונבים. איצרו לכם אוצרות בשמים, במקום אשר עש וחלודה לא ישחיתו וגנבים לא יחפרו ולא יגנבו; כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך” (מתי ו׳:19–21).
[מפה/תמונות בעמודים 16, 17]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ונצואלה
קַרקס
איזור האסון
קולומביה
[תמונה בעמוד 17]
ראובן סראנו עם שרידי ביתו
[תמונות בעמוד 18]
1. מתנדבים אספו אספקות סיוע לנזקקים בקַרקס
2, 3. חברי קהילת מַיְקֶטִיה מפנים מאולם המלכות שלהם בוץ שהתקשה ושהגיע לגובה של 2 מטרים
4. עדים אלה שאיבדו את בתיהם סייעו בבניית בתים חדשים לעצמם ולאחרים
5. אחד הבתים בסן סבסטיאן דה לוס רֶייס בשלבי בנייה סופיים