האם אוזלים המים בעולם?
”גישה למקורות לא אכזבים של מים מתוקים וראויים לשתייה בכמות מספקת היא דרישה חיונית להישרדותה, לבריאותה ולהתפתחותה החברתית־כלכלית של האנושות כולה. למרות זאת, אנו ממשיכים להעמיד פנים שמים מתוקים הם משאב נצחי המצוי בשפע. אך אין הם כאלה” (קופי אנאן, המזכיר הכללי של האומות המאוחדות).
מדי חמישי בצהריים, מזה אלף שנים, מתכנסת מועצת שופטים מיוחדת במינה בעיר וַלֶנְסְיָה שבספרד. תפקידה הוא ליישב סכסוסים הנוגעים למים.
חקלאים מקומיים במישור ולנסיה הפורה תלויים בהשקיה, והשקיה מצריכה המון מים. המים היו מאז ומעולם מצרך יקר המציאות באיזור זה שבספרד. לחקלאים יש זכות לערער בפני מועצת השופטים לענייני מים במקרים שלדעתם אינם מקבלים את החלק המגיע להם. ויכוחים בנוגע למים אינם דבר חדש, אך רק לעתים נדירות הם מיושבים באופן כה צודק כמו בוולנסיה.
לפני כמעט 000,4 שנה התגלע ריב קשה בין רועים בנוגע לגישה לבאר הסמוכה לבאר־שבע (בראשית כ״א:25). מאז, הסכסוכים במזרח התיכון סביב סוגיית המים קיבלו ממדים גדולים בהרבה. לפחות שני מנהיגים בולטים באיזור אמרו, שהמים יכולים להיות העילה להכרזת מלחמה על מדינה שכנה.
במדינות שחונות למחצה, עוררו המים מאז ומעולם רגשות עזים. הסיבה לכך פשוטה: מים חיוניים לחיים. וכפי שאמר קופי אנאן, ”מים מתוקים הם דבר יקר: איננו יכולים לחיות בלעדיהם. הם יחידים במינם: אין להם תחליף. והם במצב של איזון עדין: ליד האדם השפעה מכרעת על הכמות והאיכות של מים מתוקים שבנמצא”.
כיום יותר מתמיד, מרחפת סכנה על הכמות והאיכות כאחת של המים המתוקים בכדור הארץ. אל נניח לעובדה שבחלקים מסוימים של העולם, ששפר חלקם, נראה שיש כמויות מים בלתי נדלות, להטעותנו.
הדלדלות מאגרי המים
”אחת הסתירות הגדולות בטבע האנושי היא שאנו מעריכים דברים רק כאשר הם חסרים”, מציינת אליזבת דאודסוול, סגנית המזכיר הכללי של האו״ם. ”אנחנו מתחילים להעריך את המים רק כאשר הבאר מתייבשת. והבארות באמת מתייבשות, לא רק באזורים מוכי בצורת אלא גם במקומות שבדרך כלל לא סבלו ממחסור במים”.
מי שמתמודדים דבר יום ביומו עם מחסור במים מבינים היטב את גודל הבעיה. אסוקן, שעובד במשרד במַדְרַס שבהודו, חייב להשכים קום כל בוקר שעתיים לפני הזריחה. הוא נושא חמישה דליים וצועד לעבר ברז המים הציבורי, מרחק הליכה של חמש דקות. מאחר שאספקת המים מוקצבת לשעות 00:4 עד 00:6 בבוקר, עליו לעמוד בתור מוקדם. המים שהוא נושא הביתה בדליים צריכים להספיק ליום שלם. אולם מנת חלקם של הודים רבים — ושל מיליארד אנשים נוספים בעולם — לא שפרה עליהם כמותו. אין בקרבת ביתם ברז, נהר או באר.
עבדאללה, נער שמתגורר בחבל סַהְל שבאפריקה, הוא אחד מהם. התמרור שמוביל לכפרו הקטן מתאר אותו כנווה מדבר. אולם מזה זמן רב המקום צחיח לגמרי, וכמעט שאין בו זכר לעצים. על עבדאללה מוטל התפקיד ללכת מרחק של יותר מקילומטר כדי להביא מים למשפחה.
באזורים מסוימים בעולם, הביקוש למים מתוקים וטהורים עולה כבר עתה על ההיצע. וזאת מסיבה פשוטה: חלק גדול מן האוכלוסייה חיה באזורים שחונים או שחונים למחצה, שבהם המים יקרי המציאות זה שנים רבות. (ראה מפה בעמוד 3.) לדברי המשרד לענייני הסביבה שבסטוקהולם, שליש מאוכלוסיית העולם מתגוררת באזורים שבהם המחסור במים קשה או מתון. הביקוש למים גדל עד ליותר מכפול מקצב ריבוי האוכלוסין.
אספקת המים, לעומת זאת, קבועה ביסודו של דבר. בארות עמוקות יותר ומאגרי מים חדשים עשויים להקל את המצב זמנית, אך כמויות המשקעים שיורדים וכמויות מי התהום שנאגרות מתחת לפני הקרקע נותרות בעיקרן כפי שהן. לפיכך, חישבו מטאורולוגים ומצאו שבתוך 25 שנה כמות המים המוקצבת לנפש עלולה לקטון למחצית.
השלכות לגבי בריאות ומזון
מהן השלכותיו של המחסור במים על בני האדם? קודם כל, הוא פוגע בבריאותם. הם לא ימותו בצמא, אך האיכות הירודה של מי הבישול ומי השתייה יגרמו להם לחלות. אליזבת דאודסוול מציינת ש”כ־80 אחוז מכל המחלות ויותר משליש מכל מקרי המוות במדינות מתפתחות נגרמים ממים מזוהמים”. במדינות שחונות למחצה הנמנות עם מדינות העולם השלישי, זוהי תופעה שכיחה שהמים מזדהמים מצרכים של אדם ובהמה, מחומרי הדברה, מזבלים כימיים או מכימיקלים תעשייתיים. למשפחה דלת אמצעים לא נותרת ברירה אלא להשתמש במים המזוהמים.
כשם שגופנו זקוק למים כדי להיפטר מחומרי הפסולת, כך דרושים מים בשפע על מנת לשמור על תברואה הולמת. לחלק ניכר מהאנושות אין מים לשם כך. מספר האנשים שחיים בתנאי תברואה לקויים עלה מ־6.2 מיליארד נפש ב־1990 ל־9.2 מיליארד נפש ב־1997. מדובר כאן בכמעט מחצית מאוכלוסיית העולם. נושא התברואה הוא אכן עניין של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. קרול בּלמי וניתין דסיי, המכהנים בתפקידים בכירים באומות המאוחדות, יצאו בהצהרה משותפת שאזהרה בצִדה: ”כאשר חסרים לילדים מים ראויים לשתייה ותברואה הולמת, בריאותם והתפתחותם נמצאים בסכנה בכל המובנים”.
ייצור מזון תלוי במים. מובן שהגשמים הם מקור ההשקיה של גידולים רבים, אולם בזמן האחרון הפכה ההשקיה לגורם המרכזי בהזנת אוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה. כיום 36 אחוז מהתנובה העולמית תלויה בהשקיה. אולם גודל שטחיהן של אדמות התנובות בעולם כולו הגיע לשיאו לפני כ־20 שנה, ומאז הוא מצטמצם בהתמדה.
אם יש מים זורמים בשפע בכל ברז בביתנו ויש לנו שירותים היגייניים שמאפשרים לנו לשטוף את צרכינו בנוחות, אולי נתקשה להאמין שאספקת המים בעולם הולכת ומידלדלת. עם זאת עלינו לזכור, שרק 20 אחוז מתושבי העולם נהנים ממותרות אלו. נשים רבות באפריקה נאלצות לבזבז שש שעות מדי יום כדי להביא מים הביתה, ולא אחת המים מזוהמים. המציאות הקשה טופחת על פניהן של נשים אלו: מים נקיים וראויים לשתייה הם מצרך נדיר, שהופך להיות עם הזמן ליותר ויותר נדיר.
היש בכוחה של הטכנולוגיה לפתור את הבעיה? האם ניתן לנצל את מקורות המים באופן חסכוני יותר? לאן נעלמים כל המים? במאמרים הבאים ננסה להשיב על שאלות אלה.
[תיבה/תרשים בעמוד 4]
היכן מצויים המים המתוקים?
כ־97 אחוז מהמים שעל פני כדור הארץ מצויים באוקיינוסים והם מלוחים מדי לשתייה, לחקלאות ולתעשייה.
רק כ־3 אחוזים מהמים בכדור הארץ הם מים מתוקים. אך מסתבר שרובם אינם נוחים לגישה, כפי שמראה התרשים שבצד.
[תרשים]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
קרח ושלג עד 7%.68
מי תהום 1%.30
אדמה קפואה, קרח תת קרקעי 9%.0
אגמים, נהרות וביצות 3%.0
[תיבה בעמוד 5]
משבר המים
◼ זיהום רק 5 אחוזים ממי הנהרות בפולין ראויים לשתייה, ו־75 אחוז מהמים מזוהמים מדי אפילו לשימוש תעשייתי.
◼ מקורות אספקה עירוניים במכסיקו סיטי, המטרופולין השנייה בגודלה בעולם, יורד בקצב רצחני מפלס מי התהום, המספקים 80 אחוז מתצרוכת המים בעיר. כמויות המים הנשאבות עולות ביותר מ־50 אחוז על האגירה הטבעית של המים. בֵּיג׳ין, בירתה של סין, סובלת מבעיה דומה. רמת המים באַקְוויפֶר שלה יורדת ביותר ממטר מדי שנה, ושליש מבארותיה כבר התייבשו.
◼ השקיה באוֹגַלָלה שבארצות־הברית, הידלדלות מואצת של האַקְוויפֶר, דהיינו השכבה העצומה נושאת המים, הביאה לצמצום הקרקעות המושְקות בצפון־מערב טקסס בשליש בגין מחסור במים. סין והודו, יצרניות המזון השנייה והשלישית בגודלן בעולם, עומדות בפני משבר דומה. במדינה טַמִיל נַדוּ שבדרום הודו, גרמה ההשקיה לכך שמפלס מי התהום ירד ביותר מ־23 מטר בעשר שנים.
◼ היעלמות נהרות בעונה היבשה, נהר הגַנְגֶס האדיר אינו נשפך לים, משום שכל מימיו מוסטים ממסלולם לפני כן. הדבר נכון גם לגבי הנהר קולורדו שבאמריקה הצפונית.
[מפה בעמוד 3]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
היכן שאספקת המים דלה
אזורים שבהם יש מחסור במים