מנקודת המבט המקראית

האם יאה למשיחיים להשתתף בחגיגות הסילבסטר?‏

‏”‏אחר הצהריים שלפני ערב הסילבסטר הוא שקט באופן חריג”‏,‏ מספר פרננדוּ,‏ רופא ברזילאי.‏ ”‏אזי בסביבות 11 בלילה הם מתחילים להגיע — זרם בלתי פוסק של חולים.‏ יש ביניהם פצועים מדקירות סכין או מירי,‏ בני נוער שנפגעו בתאונות דרכים ונשים מוכות.‏ הסיבה לכך היא כמעט תמיד אלכוהול”‏.‏

לאור האמור לעיל,‏ אין זה מפתיע שמגזין ברזילאי כינה את היום הראשון של השנה האזרחית כיום ”‏הֶנְגְאוֹבֶר”‏ בינלאומי.‏ סוכנות ידיעות אירופאית מציינת כי ”‏הסילבסטר מיועד לאוהבי התענוגות”‏,‏ ומוסיפה ש”‏זהו סיבוב נוסף בקרב הנצחי בין האדם לאלכוהול”‏.‏

כמובן,‏ אין בזה לומר שכל מי שחוגג את הסילבסטר משתכר ומתנהג באלימות.‏ לרבים יש זכרונות נעימים מן האירוע.‏ ”‏כשהיינו ילדים,‏ חיכינו לסילבסטר בכליון עיניים”‏,‏ מספר פרננדוּ,‏ שצוטט קודם לכן.‏ ”‏היו אז המון משחקים והרבה אוכל ושתייה.‏ בחצות התחבקנו,‏ התנשקנו ואיחלנו זה לזה ’‏שנה טובה’‏”‏.‏

רבים כמותו סבורים שהשתתפותם בחגיגות הסילבסטר אינה עוברת את גבול הטעם הטוב.‏ עם זאת,‏ על המשיחיים לבחון מהו המקור ומהי המשמעות של חג פופולרי זה.‏ האם חגיגות הסילבסטר נוגדות את מה שמלמד המקרא?‏

עובדות היסטוריות

חגיגות ראש השנה אינן בבחינת חידוש.‏ מכתובות עתיקות אנו למדים כי הן נערכו בבבל כבר באלף השלישי לפה״ס.‏ החגיגה,‏ שקוימה באמצע חודש מרס,‏ היתה בעלת חשיבות מכרעת.‏ ”‏היתה זו העת שבה קבע האל מרדוך את גורל האומה בשנה הקרבה”‏,‏ מציינת האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק.‏ הבבלים חגגו את ראש השנה במשך 11 יום,‏ שאופיינו בהקרבת קורבנות,‏ תהלוכות וטקסי פוריות.‏

לזמן מה,‏ חל גם אצל הרומאים מועד תחילת השנה במרס.‏ אולם בשנת 46 לפה״ס,‏ הוציא יוליוס קיסר צו לפיו תחל השנה בראשון לינואר.‏ יום זה כבר הוקדש ליַנוּס,‏ אל ההתחלות,‏ וכעת היה אמור לציין גם את יומה הראשון של השנה הרומאית.‏ התאריך שוּנה,‏ אך אווירת הקרנבל נותרה כשהיתה.‏ בראשון לינואר אנשים ”‏התמסרו להתנהגות פרועה ומשולחת רסן”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג,‏ ”‏ולכל מיני אמונות תפלות הקשורות לעבודת אלילים”‏.‏

כאז כן היום,‏ מנהגים שמקורם באמונות תפלות מהווים חלק מחגיגות הסילבסטר.‏ למשל,‏ באזורים מסוימים באמריקה הדרומית רבים מקדמים את פני השנה החדשה בעמידה על רגל ימין.‏ אחרים מנגנים בחצוצרות ומדליקים חזיזים.‏ בצ׳כיה נהוג לאכול מרק עדשים בערב הסילבסטר.‏ ובסלובקיה מניחים מתחת למפת שולחן כסף או קשקשי דגים.‏ מנהגים כגון אלה,‏ שמטרתם למנוע מזל רע ולהבטיח הצלחה,‏ אינם אלא מנציחים את האמונה הקדומה שתחילת השנה היא העת שבה נחרצים גורלות.‏

השקפת המקרא

המקרא מורה למשיחיים ’‏להתנהג כיאות,‏ לא בהוללות ובשכרות’‏a (‏רומים י״ג:‏12–14;‏ גלטים ה׳:‏19–21;‏ פטרוס א׳.‏ ד׳:‏3‏)‏.‏ מאחר שחגיגות הסילבסטר מאופיינות בדרך כלל בהתנהגות מבישה שהמקרא מגנה,‏ אין המשיחיים משתתפים בהן.‏ אין משמע הדבר שהמשיחיים הם משביתי שמחות.‏ להיפך,‏ ידוע להם שהמקרא חוזר ואומר לעובדי אל האמת לשמוח,‏ וזאת מכמה סיבות (‏דברים כ״ו:‏10,‏ 11;‏ תהלים ל״ב:‏11;‏ משלי ה׳:‏15–19;‏ קהלת ג׳:‏22;‏ י״א:‏9‏)‏.‏ המקרא גם מכיר בכך ששמחות מלוות על פי רוב באכילה ושתייה (‏תהלים ק״ד:‏15;‏ קהלת ט׳:‏7‏)‏.‏

אולם כאמור,‏ שורשיהן של חגיגות הסילבסטר נעוצים במנהגים פגאניים.‏ פולחן כזב נחשב בעיני יהוה אלוהים לטמא ולתועבה,‏ והמשיחיים נמנעים מכל מנהג שזהו מקורו (‏דברים י״ח:‏9–12;‏ יחזקאל כ״ב:‏3,‏ 4‏)‏.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏כי איזו שותפות לצדקה עם עוולה?‏ ומה רעוּת יש לאור עם חושך?‏ מה הסכמה יש למשיח עם בליעל?‏”‏ לא בכדי מוסיף פאולוס ואומר:‏ ”‏טמא אל־תיגעו”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14–17‏)‏.‏

כמו כן,‏ המשיחיים יודעים שהשתתפות במנהגים שמקורם באמונות תפלות אינה המפתח לאושר ולהצלחה,‏ במיוחד בשל העובדה שנטילת חלק בחגיגות מעין אלו עלולה לעורר את מורת רוחו של אלוהים (‏קהלת ט׳:‏11;‏ ישעיהו ס״ה:‏11,‏ 12‏)‏.‏ זאת ועוד,‏ המקרא מאיץ במשיחיים להתנהג באיפוק ולגלות שליטה עצמית (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2,‏ 11‏)‏.‏ מובן שיהא זה בלתי הולם עבור מי שטוען להיות תלמיד המשיח להשתתף בחג המאופיין בהתנהגות פרועה ומשולחת רסן.‏

בנוגע לחגיגות הסילבסטר,‏ מצודדות וקוסמות ככל שיהיו,‏ עלינו לזכור את הצו המקראי ”‏טמא אל־תיגעו”‏ וכן ”‏נטהר את עצמנו מכל טומאת גוף ורוח”‏.‏ למי שמקיימים זאת,‏ מבטיח יהוה הבטחה מלבבת:‏ ”‏ואני אקבל אתכם.‏ .‏.‏.‏ והייתי לכם לאב ואתם תהיו לי לבנים ולבנות”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏17 עד ז׳:‏1‏)‏.‏ ואומנם,‏ אלוהים מבטיח לנאמניו ברכות נצחיות והצלחה בחיים (‏תהלים ל״ז:‏18,‏ 28;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4,‏ 7‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏