”שנת המקרא”
שנת 2003 צוינה כ”שנת המקרא” באוסטריה, גרמניה, צרפת ושווייץ. העיתון הגרמני היומי פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג מציין: ”בדומה לפעם הראשונה והאחרונה שמאורע זה צוין בשנת 1992, גם הפעם יש בכוונת [הכנסיות] להגביר את מודעות האנשים ל’ספר חיים’ זה ולשים דגש בערכם התרבותי של כתבי־הקודש”.
לפי מהדורת יוני 2002 של כתב העת ביבלרפורט (Bibelreport), המקרא תורגם, כולו או חלקית, ל־287,2 שפות. האומדנים מראים עוד כי עד כה הופצו כחמישה מיליארד ספרי מקרא. מאמצים עצומים אלו מראים מה רבה ההערכה שרוחשים האנשים לספר זה.
לרוב האנשים כיום קשה להשתכנע שהמקרא הוא ספר מעשי. למעשה, רבים סבורים שעקרונות המקרא הם ארכאיים ומנותקים מהמציאות. אולם, בעזרת שנת המקרא מקוות הכנסיות בגרמניה להשיג שני דברים: לעודד אנשים להתאים יותר את חייהם למקרא, ולעורר התלהבות בקרב אנשים שהכנסייה זרה להם.
קריאת המקרא מתחילתו ועד סופו היא הישג ראוי לשבח, אך זו גם דרך יעילה להבין את הרעיונות העיקריים שבכתבי־הקודש. אלא שאדם המבקש להפיק את מירב התועלת מן המקרא, חייב להפנים את הנאמר בטימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17: ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב”.
המשורר הגרמני יוהן וולפגנג פון גֶתֶה (1749–1832), טבע את המימרה הבאה: ”אני משוכנע שהמקרא נעשה אף יפה יותר ככל שהפרט מבין אותו יותר”. אכן כן, רק בדבר־אלוהים אנו מוצאים הסבר הגיוני לשאלות מהיכן באנו, מדוע אנו כאן ומה צופן לנו העתיד (ישעיהו מ״ו:9, 10).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]
מתוך הספר Bildersaal deutscher Geschichte