מסעו של פּוֹל הקפה מסביב לעולם

סיפור מסירותו של אדם אחד כלפי שתיל עץ קפה תואר כ”‏פרק הרומנטי ביותר בהיסטוריה של התפשטות צמח הקפה”‏,‏ נאמר בספר ”‏הכול על הקפה”‏ (‏”‏All About Coffee“)‏. שתיל יחיד זה גילם תפקיד ראשי בצמיחת תעשיית הקפה של היום המגלגלת 70 מיליארד דולר בשנה,‏ ורק תעשיית הנפט מאפילה עליה בסחר העולמי מבחינה דולרית,‏ לפי כתב העת ”‏סיינטיפיק אמריקן”‏.‏

סיפורו המרתק של הקפה מתחיל ברמות אתיופיה,‏ מוצאו של קפה הבר.‏ צאצאיו של הצמח נקראים קפה ערביקה (‏Coffea arabica)‏, המהווה שני שלישים מן התוצרת העולמית.‏ לא ידוע בוודאות מתי בדיוק נתגלו סגולותיהם של הפולים הקלויים.‏ עם זאת,‏ קפה ערביקה תורבת בחצי האי ערב לא יאוחר מהמאה ה־15 לספירה.‏ חרף האיסור שחל על יצוא פולי הקפה הפוריים,‏ הצליחו ההולנדים בשנת 1616 להשיג לעצמם עצים או זרעים פוריים.‏ עד מהרה הקימו מטעים בציילון (‏היום סרי־לנקה)‏,‏ ובג׳אווה המהווה כיום חלק מאינדונזיה.‏

בשנת 1706 העבירו ההולנדים שתיל קטן מאחוזותיהם בג׳אווה לגנים הבוטניים באמסטרדם שבהולנד.‏ העץ גדל ושגשג.‏ צאצאיו הועברו בספינה למושבות ההולנדיות בסורינאם ובאיים הקריביים.‏ בשנת 1714 העניק ראש עיריית אמסטרדם ללואי ה־14 מלך צרפת אחד מצאצאי העץ.‏ המלך דאג לשתול אותו בחממה בגן הצמחים (‏Jardin des Plantes)‏, הגן המלכותי בפריס.‏

הצרפתים היו להוטים להיכנס לשוק הקפה,‏ ולכן רכשו זרעים ועצי קפה ושלחו אותם על גבי אוניות לאי רֶאִינְיוֹן.‏ הזרעים לא נקלטו,‏ ולדברי כמה בני סמכא,‏ כל העצים מלבד אחד מתו בסופו של דבר.‏ למרות זאת,‏ 000,‏15 זרעים מעץ בודד זה נשתלו ב־1720,‏ וסוף כל סוף הוקם מטע.‏ כה יקרים היו עצים אלה עד כי מי שנתפס בניסיון להזיק לעץ אחד היה צפוי לעונש מוות!‏ הצרפתים קיוו להקים מטעים גם באיים הקריביים,‏ אך שני הנסיונות הראשונים נחלו כישלון.‏

גבריאל מאטיו דה קליו,‏ קצין ים צרפתי ששהה בחופשה בפריס,‏ נרתם למשימה אישית להעביר במסעו חזרה מצרפת עץ קפה לאחוזתו שבמרטיניק.‏ הוא הפליג לאי במאי 1723 עם השתיל מפריס.‏

כדי להכינו למסע הניח דה קליו את השתיל היקר בקופסה העשויה בחלקה מזכוכית,‏ על מנת שהעץ יוכל לקלוט את אור השמש ולשמור על חומו בימים מעוננים,‏ מסביר הספר הכול על הקפה‏.‏ אחד מנוסעי הספינה,‏ שככל הנראה קינא בדה קליו ולא רצה שיצליח וייהנה מהתהילה,‏ ניסה לחטוף ממנו את הצמח ונכשל.‏ השתיל ניצל.‏ הוא שרד גם היתקלות עם שודדי־ים מטוניס,‏ סופה עזה,‏ והגרוע מכול,‏ מחסור במים מתוקים ונקיים כשהספינה נעצרה באין משב רוח באזור הדולדרומס (‏אזור שקט וכמעט נטול רוחות הנמצא על קו המשווה או בקרבתו)‏.‏ ”‏המחסור במים היה כה חמור”‏,‏ כתב דה קליו,‏ ”‏עד שיותר מחודש ימים חלקתי את מנת המים הזעומה שלי עם הצמח,‏ מושא תקוותיי הגדולות ומשוש חיי”‏.‏

מסירותו של דה קליו באה על שכרה.‏ מטענו הגיע למרטיניק בריא ושלם,‏ והצמח עלה ופרח בסביבה הטרופית.‏ ”‏מצמח בודד זה סיפקה מרטיניק זרעים באופן ישיר או עקיף לכל מדינות אמריקה מלבד ברזיל,‏ גיינה הצרפתית וסורינאם”‏,‏ מציין גורדון ריגלי בספרו הקפה‏.‏

בינתיים,‏ ברזיל וגיינה הצרפתית חשקו גם הן בעצי קפה.‏ בסורינאם המשיכו ההולנדים להחזיק בצאצאיו של העץ מאמסטרדם אך שמרו עליהם בקפידה.‏ ואולם,‏ ב־1722 הצליחה גיינה הצרפתית להשיג זרעים מידי פורע חוק שחדר לסורינאם וגנב משם זרעי קפה.‏ בתמורה לזרעים שנשא באמתחתו הסכימו רשויות גיינה הצרפתית להעניק לו חירות,‏ והחזירו אותו למולדתו.‏

הנסיונות הראשונים להגניב אל תוך ברזיל זרעים פוריים או שתילים עלו בתוהו.‏ אותה עת פרץ סכסוך גבולות בין סורינאם לבין גיינה הצרפתית,‏ והן ביקשו מברזיל לשלוח בורר.‏ זו שיגרה לגיינה הצרפתית את הקצין פרנסיסקו דה מיו פאיטה,‏ והורתה לו ליישב את הסכסוך ובנוסף להביא איתו למולדת מספר שתילי קפה.‏

הדיונים הוכתרו בהצלחה והמושל ערך לכבוד פאיטה מסיבת פרידה.‏ כאות הערכה לאורח הכבוד,‏ העניקה אשת המושל לפאיטה זר פרחים יפהפה.‏ בין הפרחים הוטמנו גם זרעי קפה פוריים ושתילים.‏ לפיכך,‏ ניתן לומר כי תעשיית הקפה של ברזיל המגלגלת כיום מיליארדי דולרים,‏ נולדה ב־1727 בזר פרחים.‏

השתיל הצעיר שהגיע מג׳אווה לאמסטרדם ב־1706 וצאצאיו בפריס היו המקור לכל הזרעים והשתילים ברחבי מרכז ודרום אמריקה.‏ ריגלי מסביר:‏ ”‏מכאן שהבסיס הגנטי כולו של תעשיית קפה ערביקה צר ביותר”‏.‏

כיום ישנן יותר מ־25 מיליון חוות משפחתיות ב־80 מדינות לערך,‏ המגדלות על־פי אומדנים כ־15 מיליארד עצי קפה.‏ תוצרתן ממלאת את 25.‏2 מיליארדי כוסות הקפה שלוגמת אוכלוסיית העולם מדי יום.‏

למרבה האירוניה,‏ הבעיה בימינו היא ייצור יתר של קפה.‏ עניינים פוליטיים,‏ כלכליים וקרטלים רבי עוצמה מסבכים את העניין.‏ הללו מותירים את מגדלי הקפה בארצות רבות מרוששים ואפילו חסרי כול.‏ מצב זה מפליא,‏ בייחוד כשאנו נזכרים כיצד לפני קרוב ל־300 שנה חלק דה קליו את מנת המים היקרה שלו עם שתיל בודד.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 20]‏

שני זני הקפה הנפוצים ביותר

”‏פולי קפה גולמיים הם זרעי צמחים ממשפחת הפוּאָתיים,‏ הכוללת לכל הפחות 66 מינים מהסוג קפה (‏Coffea‏)‏”‏, נאמר בכתב העת סיינטיפיק אמריקן.‏ ”‏שני הזנים המשווקים הם קפה ערביקה,‏ המהווה שני שלישים מן התוצרת העולמית,‏ וקפה קנפורה,‏ הידוע בשם קפה רוֹבוּסְטָה ומהווה שליש מהתפוקה הגלובאלית”‏.‏

לקפה רובוסטה ארומה חזקה וחריפה,‏ ולרוב הוא משמש כקפה נמס.‏ העץ מניב פירות רבים ועמיד בפני מחלות.‏ הוא צומח עד לגובה של 12 מטר בערך,‏ כפול מגובהו של עץ ערביקה לא־גזום,‏ שבהשוואה לרובוסטה מניב פחות פירות ומתאפיין ברגישות גבוהה יותר.‏ פולי הרובוסטה מכילים 8.‏2 אחוזים קפאין,‏ ואילו בפולי הערביקה כמות הקפאין אינה עולה על 5.‏1 אחוזים.‏ פול הערביקה הוא בעל 44 כרומוזומים,‏ לעומת הרובוסטה ושאר מיני קפה הבר המכילים 22 כרומוזומים.‏ ולמרות זאת הצליחו להכליא ביניהם וליצור כמה זנים.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 20]‏

‏”‏הטבלת”‏ המשקה

כאשר הגיע הקפה לראשונה לאירופה במאה ה־17,‏ הוקיעו אותו כמה כמרים קתולים כשיקוי השטן.‏ הם ראו בו תחליף פוטנציאלי ליין,‏ שעל־פי השקפתם,‏ קוּדש על־ידי ישוע.‏ אך יש הטוענים כי האפיפיור קלמנס ה־8 טעם את המשקה ומייד הפך לחסידו הנלהב,‏ נאמר בספר הקפה‏.‏ ליישוב הקושיה הדתית הטביל האפיפיור את המשקה וכך ”‏הכשיר”‏ אותו לקתולים.‏

‏[‏טבלה/‏מפה בעמודים 18,‏ 19]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

התפשטות הקפה

1.‏ המאה ה־15 קפה ערביקה מתורבת בחצי האי ערב

2.‏ 1616 ההולנדים משיגים שתילי קפה או זרעים פוריים

4.‏ המאה ה־18 הקפה מתורבת במרכז אמריקה ובאיים הקריביים

5.‏ 1718 הצרפתים מביאים קפה לאי רֶאִינְיוֹן

6.‏ 1723 ג.‏ מ.‏ דה קליו מעביר שתיל קפה מצרפת למרטיניק

7.‏ המאה ה־19 הקפה מתורבת בהוואי

‏[‏שלמי תודה]‏

מקור:‏ מתוך הספר ”Uncommon Grounds“‏

‏[‏תמונה בעמודים 18,‏ 19]‏

גבריאל מאטיו דה קליו חולק את מי השתייה שלו עם צמח קפה בדרך למרטיניק,‏ 1723

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

מפה:‏ 1996 Visual Language ©; דה קליו:‏ Tea & Coffee Trade Journal