הממשלה העולמית הנכנסת – מלכות אלהים
(חלק י״ד ואחרון בסידרה)
פרק י״א
קיצו של עולם מפולג
1. לאיזה שינוי עולמי קרוב מצפה ’ההמון הרב’ בשמחה?
כיום קרובים אנו אל המאורע בלמעלה מאלף ותשע־מאות שנה. אנו מתקרבים אל השינוי הכלל־עולמי לטובה, שעליו הכריז הסופר המקראי בן המאה הראשונה לספירה, באמרו: ”כי חלוף תחלוף צורת העולם הזה.” (קורינתיים א׳. ז׳:31) ”המון רב” של אנשים מתכוננים עתה להיכנסה של הממשלה העולמית של אלהים ושמחים על שהעולם המפולג הזה יחלוף בעתיד הקרוב. – חזון־יוחנן ז׳:9, 10.
2, 3. (א) מה לא הצליח לעשות אירגון האו״ם עבור העולם? (ב) כיצד מתאר המקרא את המעצמה הדתית זורעת־הפילוג?
2 אירגון האומות המאוחדות, על אף היותו בן 35 שנה ומספר האומות החברות בו הוא יותר מ־150, לא הצליח לאחד את העולם המפולג. כיום מכירים רבים מנציגי האו״ם בכך, שהגורם המפלג ביותר הוא הדת. חילוקי ־הדעות הדתיים היכו שורשים עמוקים. אפילו הדתות העיקריות מפולגות על־ידי כיתות. בנצרות לבדה יש אלף ויותר זרמים שונים. על אף ההבדלים שבין הדתות, מתייחסים אליהן כתבי־הקודש כאל חטיבה אחת, כאל מעצמה עולמית של דת־כזב. הכתוב ממשיל את המעצמה הדתית הזאת לאשה, באמרו: ”והאשה אשר ראית [השליח יוחנן] היא העיר הגדולה המולכת על מלכי הארץ.” (חזון־יוחנן י״ז:18) אם כן, מי היא אותה ”אשה” המשולה לעיר מעצמתית, אשר לה השפעה על השליטים הפוליטיים? השליח יוחנן משיב על כך ואומר:
3 ”ועל מצחה כתוב שם, סוד: ’בבל הגדולה, אם לזונות ולתועבות הארץ.’ ראיתי את האשה שיכורה מדם הקדושים ומדם עדי ישוע.” (חזון־יוחנן י״ז:5, 6) ”הזונה הגדולה היושבת על מים רבים, אשר מלכי הארץ זנו עימה ושוכני הארץ השתכרו מיין תזנותה.” – חזון־יוחנן י״ז:1, 2.
4. כיצד השפיעו ’ניאופיה’ על המון העם?
4 ה’מלכות’ של ”בבל הגדולה” על מלכי הארץ היתה מלכות של ניאופים, של זנות דתית. האנשים סבלו תחת ידה, כיון שעירבבה דת עם פוליטיקה. היא הישקתה את המוני העם בשיקוי מר, שגרם להם להתנודד כשיכורים.
5. באיזו דרך רוכבת ”הזונה” על ”החיה”? מדוע?
5 ”הזונה”, בתור אם, ילדה ”זונות” דתיות רבות והפכה אותן לחברות בבית־הבושת הכלל־עולמי שלה. כיום מהללת ”בבל הגדולה” את אירגון האומות המאוחדות, כשם שעשתה לגבי קודמו, חבר־הלאומים. היא שמה בו את מיבטחה, במקום במלכות אלהים המשיחית, הממשלה העולמית הנכנסת. לכן, היא רוכבת עליו. לתועלתה האישית, וכדי לזכות באהדה, היא הירשתה לו לסחוף אותה יחד עימו, בנסותה בכך לאחד את המעצמה הדתית המפולגת שלה. אך, הבהמה שעליה היא רוכבת מסוכנת. לא לחינם מתארים אותה כתבי־הקודש כ”חיה” אדומה־כשני, בעלת שבעה ראשים ועשר קרניים. חיית־פרא זו נושאת ”שמות גידופים”. הכינויים שהעניקה לה ”בבל הגדולה” מגדפים את שם אלהים. – חזון־יוחנן י״ז:3.
6. מי יוצאים עתה מ”בבל הגדולה” ומדוע?
6 כיצד ינקום אלהים את דם החפים־מפשע, ש”בבל הגדולה” שתתה אותו ו’השתכרה’? הוא יגרום לאירגון ה”חיה” להסתער עליה בשנאה, כאשר ירשה ל”צרה הגדולה” לפרוץ. בעקבות זה תתחולל השמדתה. (חזון־יוחנן י״ז:15, 16; י״ט:1–3) לפיכך, השמיע יהוה אלהים בפי עדיו, במרוצת ’עת הקץ’ הנוכחית, את הקריאה הבאה בכל רחבי־תבל: ”צאו ממנה, עמי, פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה, כי הגיעו חטאותיה עד השמים וזכר אלהים את פשעיה.” (חזון־יוחנן י״ח:4, 5) שארית ’אחיו’ הרוחניים של המשיח, ו”הכבשים” המהווים את ’ההמון הרב’, צייתו למיצוות אלהים ויצאו ממנה. לכן, הם לא יישמדו יחד עימה ב”צרה הגדולה”.
אחרי השמדת ”בבל הגדולה”
7. האם מתכוונת ”החיה” לשרת את אלהים בכך שתשמיד את ”בבל הגדולה”?
7 לאחר שתישמד המעצמה העולמית של דתות־הכזב, כולל הנצרות, לא יהיה איש שיקרא לאירגון האומות המאוחדות ”הביטוי הפוליטי של מלכות אלהים על הארץ”. הן חברות האו״ם, והן המדינות שאינן חברות בו, לא יחשבו שגמלו לאלהים טובה בכך שהשמידו את ’גבירתן’ לשעבר, שהיתה שיכורה מדם קדושי אלהים ו”עדי ישוע” החפים־מפשע. אין האומות משמידות את ה”זונה” הדתית מתוך מגמה לנקום את ניקמת אלהים ואת דם עבדיו הנרדפים. הן עושות כן תוך פעולה אנטי־דתית, בלא כל כוונה לפסוח על דת־האמת, שהיא ”עבודת אלהים טהורה ותמימה לפני אלהים אבינו,” כנאמר ביעקב א׳:27. כבר כמחצית מחברות האו״ם, שאינן נוצריות, כופרות בכך שאירגון זה הינו ”הביטוי הפוליטי של מלכות אלהים על הארץ”.
8. מה תעשה ”החיה” לאחר שתשמיד את דתות־הכזב?
8 מה יעשו, איפוא, המדינות המשתייכות לאירגון האו״ם, או המשתפות פעולה עימו, לאחר שישמידו את ”בבל הגדולה”’ כולל הנצרות? אותו פרק המתאר את אירגון ה”חיה” כבעל שבעה ראשים ועשר קרניים, אומר: ”הללו כוונה אחת להם ויתנו את כוחם וסמכותם לחיה. הם יילחמו בשה והשה ינצח אותם, מפני שהוא אדון האדונים ומלך המלכים, ואיתו גם הקרואים ונבחרים ונאמנים.” (חזון־יוחנן י״ז:13, 14) מלחמה זו תתחולל בד בבד עם מה שמתואר בחזון־יוחנן י״ט:11–21. כל זה יהווה את ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” בהר־מגידון. – חזון־יוחנן ט״ז:14, 16.
9. מה יקרה ל”מלכים” שונאי־יהוה ושונאי־המשיח?
9 כך התגשם באורח דראמתי החלום שפתר הנביא דניאל לנבוכדנאצר מלך בבל הקדומה. המלכות שאלהי השמים אמר להקים בימי השליטים האחרונים של הממשלות הפוליטיות הנוכחיות, ”תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ.” (דניאל ב׳:44) כך תגיע לשיאה ה”עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא.” (דניאל י״ב:1; מתי כ״ד:21, 22; מרקוס י״ג:19, 20) באשר ל”עת ההיא”, בה תיערך המלחמה האוניברסלית, אומר יהוה למשיח, שיעמוד בראש צבאו: ”אדני על ימינך מחץ ביום־אפו מלכים. ידין בגויים: מלא גוויות. מחץ ראש על ארץ רבה.” (תהלים ק״י:5, 6) ה”ראש” שיהיה ממונה על כל ”ארץ רבה [רבת תושבים]” יהיה אף הוא בין הגוויות. היש ספק בכך ש”יום אפו” של יהוה יהיה סוער ביותר?
10. כיצד מתאר פטרוס את השאון של ”יום” יהוה?
10 כתבי־הקודש מתארים לנו את המהומה שתתחולל באותה ”עת צרה”, שלא היתה כמוה בתולדות אנוש, אשר בה יימוגו המוסדות עתיקי־היומין של האנושות, כאילו נשרפו באש של כיבשן גרעיני. בכתבו למשיחיים, העשויים לראות את המאורעות הללו ואף להינצל מהם, אומר השליח פטרוס: ”יום יהוה כגנב יבוא. אז השמים בשאון יחלפו והיסודות יבערו ויתפרקו, והארץ והמעשים אשר עליה כלום יימצאו? וכיון שכל אלה יתפרקו, עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות, לחכות לבוא יום האלהים ולהחיש אותו, יום שבגללו השמים יתפרקו באש והיסודות יבערו ויימסו. ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם.” – פטרוס ב׳. ג׳:10–13.
11. מי יצית את אש ה”יום” ההוא? באיזה מועד?
11 מי יצית את האש האוכלת, שתשתולל בכל רחבי תבל? לא תעשינה כן המעצמות הגרעיניות על־ידי פיצוץ מאגרי הפצצות והטילים במיתקפת־פתע זו נגד זו! יעשה כן לא אחר מאשר יהוה אלהים, בורא כל השמשות וגלאקסיות הכוכבים שבמרחבי החלל. הדליקה העצומה תתלקח ב”יום יהוה”. אף־על־פי שאנו, חוקרי המקרא, יודעים שהננו חיים עתה ב’עת הקץ’ שנחזתה מראש, הרי שהיום בו יקיץ הקץ לשלטון האדם יבוא כגנב. הממשלות הפוליטיות מעשה־ידי־האדם, שמשלו באנושות בדיוק כשם שהשמים הממשיים מושלים בכדור־הארץ, לא יוכלו להחזיק מעמד, אלא יתפוררו ויהפכו לתוהו ובוהו. ה”שמים” הסמליים ”בשאון יחלופו,” כדברי פטרוס. הרעש הממושך, כרעש קיטור המתפרץ החוצה תחת לחץ, עלול להתגבר ולהתעצם כאשר ה”שמים”, כלומר, הממשלות, יתנפצו לרסיסים.
12. באיזה מובן יימסו ”היסודות” ב”יום” ההוא?
12 כה עז יהיה חרון אפו של יהוה נגד העולם המושחת הזה, שהוא יימס, כלומר, יאבד כל יציבות או ליכוד פנימי. ”היסודות”, היינו, הרוח השוררת ברחבי העולם והמניעה את תושבי כדור־הארץ, ככלל, תאבד את מעט המתינות והאיזון שהיו לה. לנוכח זעמו הבוער של יהוה, תתלהט הרוח הזאת ותשלהב את האנשים לעשות מעשים פראיים, מתוך בילבול חושים, כשהם נאבקים איש ברעהו כדי להישאר בחיים. שוב לא תלכד הרוח הזאת את בני־האדם כחברה יציבה, וכך יתפרקו ויימסו ”היסודות” הסמליים!
13. מה משמעותם של ”הארץ והמעשים אשר עליה”?
13 ומה באשר ל”ארץ”? האם ”הארץ” המיועדת להשמדה, משמעה כדור־הארץ שלנו? לא, אלא היא מסמלת את החברה האנושית בצורתה הנוכחית, בסדר־הדברים הזה. לחברה האנושית יש ”מעשים” רבים להציג לראווה. יש לה מוסדות רבים, אירגונים רבים, כיתות דתיות רבות ומגוונות, והרבה אידיאלים לאומניים.
14. באיזה מובן ייחשפו ”הארץ והמעשים אשר עליה”?
14 מה יוכיח ”בוא יום יהוה” לגבי החברה האנושית הזאת ו’מעשיה’ האנוכיים? יום־הדין האלוהי יחשוף את כל מעשיה. הוא יציגם ללא כחל ושרק. הם יתגלו לאנשים כמעשים שאלהי הצדק והאהבה מגנה אותם. כשם שאירע לפני המבול, בימי נוח, ייווכח יהוה ש”רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום.” (בראשית ו׳:5) לפיכך, בתואם עם השקפתו לגבי מצב העניינים, שוב ימחה יהוה ”עולם של רשעים” זה, את החברה האנושית הנוכחית שאותה מסמל המונח ”הארץ”. פטרוס ב׳. ב׳:5; ג׳:7.
15. מה יהיה אז מצב השארית ו’ההמון הרב’?
15 אלה שחדלו להיות ”חלק של העולם”, כלומר, שארית ’אחיו’ הרוחניים של המשיח ו’ההמון הרב’ של ה”צאן אחרות” שלו, יהיו אף הם עדים ל”יום יהוה” הלוהט. אך, מה יקרה להם ב”צרה הגדולה” שכמוה לא תהיה? (יוחנן י״ז:14, 16, ע״ח; י׳:16) הם לא יימוגו יחד עם ”השמים” דמויי־הממשלה, עם ”היסודות” בעלי האופי המשתנה ועם החברה המושחתת (”הארץ”) ו’מעשיה’ החילוניים. מאחר שיהוה יפרוש את חסותו עליהם, הם יתבוננו במאורעות המדהימים בלא אימה מפני קיצו המר של העולם המפולג הזה, המתנגד לריבונותו של יהוה. תהלים ל״ז:34.
16. אילו עדי־ראייה יהיו הם לפעולתו של אלהים?
16 אנשים אלה, שיזכו להגנת אלהים, לא ייבהלו כאשר יחלפו ”השמים” ו”הארץ” הישנים. הם ישמחו למראה קידוש ריבונותו האוניברסלית של יהוה. הם יהיו עדי־ראייה ל”מפעלות יהוה, אשר שם שמות [מאורעות מדהימים] בארץ.” הם ייווכחו שהוא ”משבית מלחמות עד קצה הארץ.” (תהלים מ״ו:9, 10) הם מצפים לייסודם של ”שמים חדשים וארץ חדשה”, אשר להם המתינו זה מכבר בהתמדה. הם יעלצו על שסוף־סוף הגיעה השעה בה יקיים יהוה אלהים את הבטחתו לכונן ”שמים חדשים וארץ חדשה”. (ישעיהו ס״ה:17; פטרוס ב׳. ג׳:13) איזו חווייה בל־תתואר תהא זו לגביהם, להינצל מן ”הצרה הגדולה” ומ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” בהר־מגידון ולהישאר בחיים בעולמו החדש!