‏”‏ברוכה בנשים”‏

סיסרא נמלט מעמק יזרעאל והותיר את אנשיו למות ללא מנהיגם.‏ ודאי היה לו קשה להאמין שצבאו האדיר,‏ עם כל 900 מרכבותיו,‏ הובס על־ידי חיילי ישראל,‏ שנלחמו עם כלי נשק פשוטים.‏ אבל עכשיו כל מה שעניין אותו היה למצוא מסתור.‏ לכן הוא החליט לרוץ לאוהלו של חֶבֶר הקֵיני.‏

הקֵינים היו בעלי ברית של בני ישראל,‏ והקשר ביניהם החל עוד מימיו של משה,‏ אשר אשתו הייתה ממשפחה קינית.‏ הם חיו חיי נוודות ובאותה תקופה שהו בתחומי ישראל.‏ אבל חֶבֶר היה שונה משאר הקינים.‏ הוא היה בברית עם יבין מלך כנען ולא עם בני ישראל.‏ לכן סיסרא,‏ שר צבאו של יבין,‏ הניח שהוא יכול למצוא מחסה באוהלו.‏ הוא ודאי לא ציפה שיעל,‏ אשתו של חֶבֶר,‏ תפעל על דעת עצמה ותצדד בבני ישראל.‏

יעל הייתה במחנה כשסיסרא הגיע לשם,‏ אבל בעלה לא היה באזור.‏ כשהיא ראתה את סיסרא אין ספק שהיא זיהתה אותו וידעה עד כמה הוא מסוכן,‏ לכן היה עליה לקבל החלטה במהירות.‏ איננו יודעים אם יעל שמעה על הנבואה של דבורה,‏ אשר לפיה סיסרא ימות בידי אישה ולא בידי גבר.‏ אך סביר להניח שהיא הבינה מה יהוה מצפה ממנה לעשות.‏ איך הגענו למסקנה הזאת?‏

מאוחר יותר דבורה שרה שיר לגבי ניצחונו של ברק על סיסרא.‏ מילות השיר נשתמרו במקרא ונאמר בו בין היתר:‏ ”‏ברוכה בנשים היא יעל אשת חֶבֶר הקֵיני;‏ ברוכה היא בנשים היושבות באוהלים”‏.‏ מכאן אנו לומדים שיעל לא הייתה אישה ערמומית ומרושעת,‏ כפי שמתארים אותה כמה מבקרי מקרא.‏ היא הייתה לוחמת אמיצה במלחמותיו של יהוה.‏ יעל ידעה שסיסרא הוא אויבו של יהוה.‏ בדומה לרחב שחיה שנים לפניה,‏ היא בחרה בצד הנכון וניצלה את ההזדמנות שנפתחה בפניה לפעול על־פי רצונו של יהוה.‏ אבל איך?‏

כמובן,‏ יעל ידעה שאין בכוחה להיאבק בסיסרא,‏ שהיה לוחם מיומן וחזק.‏ לפיכך היא הזמינה אותו להיכנס לאוהלה כדי להתרענן ולנוח.‏ היא כיסתה אותו בשמיכה,‏ וכשהוא ביקש ממנה מים היא נתנה לו חלב.‏ סיסרא ציווה עליה לעמוד על המשמר בפתח האוהל.‏ הוא אמר לה שאם יבוא מישהו וישאל אותה האם יש גבר באוהלה,‏ עליה לשקר ולומר לא.‏ מייד אחר כך הוא שקע בשינה עמוקה.‏

כעת הגיע הרגע לפעול.‏ יעל לקחה שני כלים שבתור יושבת אוהלים היא השתמשה בהם לעיתים קרובות — פטיש ויתד,‏ שניהם היו כנראה עשויים מעץ.‏ בשקט בשקט היא התקרבה אל סיסרא ורכנה ליד ראשו בידיעה שאפילו הפספוס הכי קטן יוביל למותה.‏ אבל יעל לא פספסה.‏ במכה אחת היא תקעה את היתד ברַקתו של סיסרא,‏ והוא שכב מת לרגליה.‏

זמן מה לאחר מכן ברק הגיע לשם כדי לחפש את סיסרא.‏ יעל יצאה לקראתו ואמרה:‏ ”‏בוא ואראה לך את האיש שאתה מחפש”‏.‏ ברק נכנס אל האוהל וראה שנבואתה של דבורה התגשמה:‏ ”‏ביד אישה ייתן יהוה את סיסרא”‏.‏

בשיר הניצחון שלהם ברק ודבורה שיבחו את יעל על גבורתה.‏ מנקודה זו יעל לא מוזכרת יותר במקרא.‏ אבל עד היום,‏ בחלוף למעלה מ־200,‏3 שנה,‏ אנחנו עדיין מספרים את סיפורה ולומדים מדוגמתה המדהימה.‏ כיום משרתי אלוהים לא משתתפים בקרבות פיזיים או אוחזים בנשק.‏ אבל אנחנו כן במלחמה — מלחמה רוחנית.‏ לכן יותר מתמיד,‏ עלינו להיות אמיצים כמו יעל.‏

קרא מתוך המקרא:‏

• שופטים ד׳:‏9,‏ 11,‏ 17–22;‏ ה׳:‏24–31

שאלה לדיון:‏

כיצד יעל גילתה אומץ?‏

למד מדוגמתה

• אם בעלה של אחות אינו שותף לאמונתה,‏ באילו מצבים היא יכולה לחקות את אומץ הלב של יעל?‏

  ךתבושת

• יעל לא הייתה נביאה כמו דבורה,‏ וגם לא חיילת כמו ברק.‏ ובכל זאת,‏ היא עשתה את מה שהיה בכוחה לעשות.‏ איך הדוגמה שלה יכולה לעזור לנו לאמץ השקפה מאוזנת לגבי המגבלות שלנו?‏ ב

  ךתבושת

  

• באילו דרכים נוספות נוכל לחקות את אומץ הלב של יעל?‏

  ךתבושת

ראה את התמונה הגדולה

• מה הפרק הזה מלמד אותי על יהוה?‏

  ךתבושת

• איך הפרק הזה משתלב עם מטרתו של יהוה?‏

  ךתבושת

• מה הייתי רוצה לשאול את יעל לאחר שתקום לתחייה?‏

  ךתבושת

למד עוד

ראה איך דוגמתה של יעל הניעה אחות צעירה לבשר.‏

אל תחקה את הפחדנים,‏ אלא את האמיצים!‏ — לא את תושבי מֵרוֹז,‏ אלא את יעל (‏40:‏1)‏

יעל היא רק אחת מנשים רבות במקרא שאנחנו יכולים ללמוד מהן לקחים חשובים.‏ קרא על נשים נוספות.‏

‏”‏נשים במקרא — מה נוכל ללמוד מהן?‏”‏ (‏אעיתש מאמר 161)‏