היא התמודדה בחוכמה עם מצב מסוכן

אביגיל נקלעה למצב מורכב.‏ היא הייתה צריכה להתייצב בפני שני גברים זועמים:‏ דוד,‏ המלך העתידי של ישראל,‏ ובעלה נָבָל שהיה אדם אכזר,‏ נוקשה וחסר רגישות.‏ דוד היה אדם טוב אשר שירת את יהוה בנאמנות,‏ אבל במקרה הזה נבל עורר את זעמו,‏ וכעת נשקפה סכנה לבני ביתה של אביגיל.‏ איך אביגיל,‏ שניחנה גם ביופי וגם בחוכמה,‏ תאזור אומץ להתמודד עם האסון המתקרב?‏

אביגיל שמעה לראשונה על מה שקרה מאחד המשרתים שלה.‏ הוא ניגש אליה והזהיר אותה שדוד בדרכו אליהם עם 400 גברים חמושים ושהם עומדים להמיט אסון על נבל ועל כל ביתו.‏ איך המצב הידרדר לכך?‏ הכול התחיל כשדוד שלח שליחים כדי לבקש מנבל מזון.‏ זאת הייתה בקשה סבירה כי דוד ואנשיו היו כמו חומת מגן עבור נבל ועבור רועי הצאן שלו ועדריו הרבים.‏ דוד נהג להגן בנאמנות על אדמות ישראל ועל בני עמו מפני פולשים ושודדים,‏ אפילו בזמן ששאול המלך רדף אחריו ללא כל סיבה.‏ אבל עכשיו,‏ כששליחיו של דוד הגיעו אל נבל,‏ הוא צעק עליהם והטיח בהם עלבונות.‏ הוא גם זלזל בדוד ותיאר אותו כעבד הבורח מאדונו.‏

המשרת ידע שאין טעם לעדכן את נבל אדונו שדוד בדרכו אליהם.‏ הוא אף אמר לגבי נבל:‏ ”‏הוא בן בלייעל שאיש אינו יכול לדבר אליו”‏.‏ עם זאת,‏ הוא היה בטוח שאביגיל תקשיב לו ותפעל בחוכמה.‏ מה יהיה הצעד הבא שלה?‏

אביגיל לא נתקפה בהלה וידעה שעליה לפעול במהירות.‏ היא הכינה כמויות נדיבות של מזון עבור דוד ואנשיו והעמיסה הכול על החמורים.‏ אחרי כן היא ביקשה ממשרתיה להתקדם לפניה ולהביא את המזון אל דוד,‏ כשהיא רוכבת על החמור שלה בעקבותיהם.‏ סביר להניח שאביגיל הבינה שנבל ינסה למנוע ממנה לעשות את הדבר הנכון,‏ ולכן היא לא סיפרה לו על כך.‏

כשאביגיל רכבה על החמור לצד ההר,‏ היא פגשה את דוד ואנשיו.‏ אביגיל ירדה מהר מהחמור ומייד הלכה אל דוד הנסער.‏ היא נפלה על פניה והתחננה בפניו שישמע את דבריה.‏ ענוותה ודאי ריככה את ליבו.‏

אביגיל לקחה על עצמה את האשמה והכירה בכך שדוד כועס בצדק על בעלה שנהג בטיפשות.‏ היא הזכירה לדוד את מה שהוא עשה למען יהוה ואיך יהוה עמד לצידו.‏ היא גם אמרה לו שיהוה אינו חפץ שהוא יביא על עצמו אשמת דמים ויתחרט על כך שהרג אנשים חפים מפשע.‏ היא הוסיפה ואמרה שיהוה יקים לדוד בית איתן,‏ ימנה אותו לשליט ויביס את אויביו.‏ מדבריה עולה בבירור שהיא ידעה שיהוה משח את דוד למלך הבא של ישראל.‏

דבריה החכמים והאדיבים של אביגיל הרגיעו את דוד.‏ הוא אמר לה:‏ ”‏ברוך יהוה אלוהי ישראל,‏ אשר שלח אותך היום לקראתי!‏”‏ הוא בירך אותה על תבונתה ואמר לה בענווה:‏ ”‏שמעתי בקולך”‏.‏

נבל לא היה מודע לכל הסיפור.‏ באותו הערב הוא ערך משתה ו”‏היה שיכור עד מאוד”‏.‏ לכן אביגיל חיכתה עד הבוקר כדי לדבר איתו אחרי שיתפכח.‏ אבל סביר להניח שעדיין לא היה קל לפנות אליו.‏ למרות זאת,‏ היא סיפרה לו את כל מה שקרה.‏ האם היא ציפתה שהוא יתפרץ עליה בזעם ואף ינקוט באלימות?‏ אם כן,‏ ודאי הוקל לה שזה לא מה שקרה.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏ליבו נהיה כליבו של מת,‏ והוא נעשה משותק כאבן.‏ כעשרה ימים אחרי כן היכה יהוה את נבל והוא מת”‏.‏ יהוה העניש את נבל על כך שנהג ברשעות במלך העתידי של ישראל.‏ הוא גם בירך את אביגיל וחילץ אותה מנישואין נוראיים.‏

אביגיל זכתה לברכות נוספות מיהוה.‏ כשנודע לדוד על מותו של נבל,‏ הוא הציע לה להינשא לו,‏ והיא הסכימה.‏ בהמשך דוד הפך למלך — תחילה על יהודה ואחרי כן על ישראל כולה — ואביגיל ילדה לו בן.‏ בשלב מסוים אויבי עם אלוהים חטפו אותה,‏ אבל דוד בא לעזרתה במהירות.‏ אביגיל ודאי שמחה שכעת יש לה בעל אמיץ שמוקיר אותה ומגן עליה בשעת צרה.‏

קרא מתוך המקרא:‏

• שמואל א׳.‏ כ״ה:‏1–43;‏ ל׳:‏1–6,‏ 16–20

שאלה לדיון:‏

כיצד אביגיל גילתה אומץ?‏

1. 3.‏ מדוע נבל היה צריך להיות אסיר תודה על העזרה שקיבל מאנשיו של דוד?‏ (‏עא 78 §9–10‏)‏ ב

   ךתבושת

   

   Hanan Isachar/Alamy Stock Photo

2. 4.‏ למה התכוונה אביגיל כשאמרה שחייו של דוד יהיו ”‏צרורים בבטחה בצרור החיים עם יהוה”‏?‏ (‏שמ״א כ״ה:‏29‏;‏ בנ ”‏חיים”‏ §45‏)‏

   ךתבושת

למד מדוגמתה

• מה בעלים יכולים ללמוד מדוד,‏ אשר הקשיב לאביגיל?‏ ג

  ךתבושת

  

• אם אחות נשואה למישהו שאינו עד־יהוה,‏ מה היא יכולה ללמוד מאביגיל?‏

  ךתבושת

• איך נוכל לחקות את אומץ הלב של אביגיל?‏

  ךתבושת

ראה את התמונה הגדולה

• מה הפרק הזה מלמד אותי על יהוה?‏

  ךתבושת

• איך הפרק הזה משתלב עם מטרתו של יהוה?‏

  ךתבושת

• מה הייתי רוצה לשאול את אביגיל לאחר שתקום לתחייה?‏

  ךתבושת

למד עוד

איך אפשר לחזק את קשרי הנישואין אם בן או בת הזוג שלך אינם משרתים את יהוה?‏

נישואין — קשר תמידי (‏30:‏4)‏

אביגיל עזרה לדוד לשלוט במזג שלו.‏ שים לב לכמה הצעות שיעזרו לך לשלוט בתגובות שלך גם אם פוגעים בך או מרגיזים אותך.‏

‏”‏שכל אדם האריך אפו”‏ (‏מ14 12/‏1 12–13)‏