תחייה לחיים ותחייה למשפט
”ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו; אלה לחיי־עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.” – דניאל י״ב:2.
1, 2. מדוע אין דבריו של ישוע, כי נתנה לו סמכות לשפוט, תמוהים מכדי להאמין בהם?
ביום ש”יעד” אלהים, ישתמש המשיח ב”כוח המעניק חיים”. (יוחנן ה׳:26, בית־הלחמי) הוא יקים לתחייה את מתי האנושות, שלמענם מת מות־קרבן. ה”יום” ההוא יהיה מועד של משפט, אך לא באורך 24 שעות. תהיה זו תקופה בת אלף שנה, שנקבעה לשלטונו של המשיח. (חזון־יוחנן כ׳:4–6) בתום תהליך השפיטה, יזכו כמה וכמה לחיים ואחרים יורשעו־בדין ויישמדו. האם נשמע הדבר תמוה כיום, בעולם של עיוות־הדין, אשר בו קיימות תפיסות דתיות שונות לגבי מהות יום־הדין של אלהים? הדבר עורר פליאה בקרב היהודים שחיו במאה הראשונה לספירה.
2 לאנשים אלה, שחלק ניכר מהם הכיר את הכתוב בדניאל י״ב:2 (הנזכר לעיל), פנה המשיח ואמר: ”אל תתמהו על זאת, כי תבוא שעה שכל שוכני קבר [קברי הזיכרון, ע״ח] ישמעו את קולו, וייצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט. אינני יכול לעשות דבר מלבי. לפי מה שאני שומע [מן האב השופט העליון] אני שופט. ומשפט צודק, מפני שאינני יכול לבקש את רצוני אלא את רצון שולחי.” – יוחנן ה׳:28–30.
3. במה שונים אלה העוברים ממוות לחיים, ושאינם נכללים במשפט המרשיע, מאלה שעליהם דיבר ישוע ביוחנן ה׳:28, 29, ועל איזו כיתה מדובר?
3 לפני שאמר ישוע את המלים הללו, דיבר ביוחנן ה׳:24, 25 על ”מתים” אחרים שכבר החלה ’שעתם’ לזכות בחיים. נאמר עליהם שהם ”מתים”, אף כי לא שכנו בקבר. הם אפילו שמעו את ’דברו’ במו אוזניהם והאמינו לאל ששלח אותו. כך עברו הם ממוות לחיים, ולפיכך לא יורשעו בדין. מאחר שעברו ממוות לחיים, הרי שאנשים אלה ששמעו את קול המשיח, מתוארים כ”חיים” וכמי שיש להם התוחלת לחיי–נצח. הכוונה היא, ללא ספק, לשותפים השמימיים לירושה עם המשיח, כלומר, ה־000,144 שיוקמו לתחייה בתחום הרוחני ויהיו עימו במלכותו.
4. במקום להישפט, איזה תפקיד ניתן ל־000,144 שותפיו של המשיח לירושה?
4 במקום להישפט, יישבו ה־000,144 היורשים־השותפים של ישוע המשיח, יחד עימו על כס־המשפט. בחזון־יוחנן כ׳:4 נאמר כי ”משפט ניתן בידם”. תחייתם נקראת ”התחייה הראשונה”. באמצעותה זוכים הם כהרף־עין לתחייה בנחלתם השמימית. – חזון־יוחנן כ׳:6.
5. מתי החלה תקופת המשפט לגבי עם־ישראל הרוחני, ומה אמר ישוע על הזכות שתהיה להם במלכותו?
5 ל־00,144 היתה תקופת משפט קודמת, בהיותם על הארץ. היא החלה כאשר נוסדה הקהילה המשיחית של ’עם־ישראל’ הרוחני בחג־השבועות של ה־33 לספירה. תקופת הדין שלהם תימשך עד שתושלם קהילת הבנים הרוחניים של אלהים. (פטרוס א׳. ד׳:17, 18) באשר לעתידם הנשגב, אמר ישוע לשליחיו הנאמנים בליל־הפסח של ה־33 לספירה: ”אני מנחיל לכם מלכות כמו שהנחילני אבי, למען תאכלו ותשתו על שולחני במלכותי ותשבו על כסאות לשפוט את שנים–עשר שבטי ישראל.” (לוקס כ״ב:29, 30) אם כן, במקום להישפט במרוצת שלטון אלף השנים של המשיח, הם יטלו עימו חלק בשפיטת האנושות הפדויה.
6. מה צריך לקרות כדי שתהיה לאנושות כולה תקופת משפט, וכיצד תישמד השאול?
6 על־מנת שלאנושות הפדויה בכללותה תהיה תקופת משפט על הארץ, חיוני ש”ישני אדמת־עפר יקיצו”. (דניאל י״ב:2) בחזקו זאת, אמר ישוע ביוחנן ה׳:28–30, כי תבוא ”שעה” בה ישמעו ”שוכני קבר” את קולו. הוא יקרא להם לצאת מקבריהם, כשם שקרא לידידו הקבור בבית־עניא לאמור: ”אלעזר, קום צא!” (יוחנן י״א:43, 44, ד”ץ) ה”שעה” הזאת תבוא במרוצת שלטון אלף השנים של מלכות המשיח. במהלך אותו שלטון ייכחד השאול, או הקבר המשותף של האנושות, על–ידי שיתרוקן מכל המתים הפדויים. משמע הדבר יהיה תחיית־המתים!
7. אילו שתי קבוצות יתגלו אז, והאם יהיה הדבר בתחילת תכנית התחייה?
7 הן דניאל והן ישוע ציינו שאז ניתן יהיה להבחין בשתי קבוצות. אך, הדבר לא יהיה ניכר בתחילת תכנית התחייה, כיון שלא כל המתים הפדויים ייצאו מקבריהם בעת ובעונה אחת. ישוע דיבר על ”עושי הטוב” ועל ”עושי הרע”. אין ביטויים אלה מתארים את האנשים המוקמים לתחייה ברגע בו הם יוצאים מקבריהם. מדוע לא?
8. (א) מאחר ש”שה האלהים” מת על־מנת לכפר על חטא האנושות, על מה לא יישפטו המוקמים לתחייה? (ב) כיצד, בכל זאת, ישפיע עליהם אורח חייהם הקודם, ומדוע?
8 הגורם הקובע את מה שיעלה בסופם של המוקמים לתחייה איננו מה שהיו לפני מותם. זאת, משום שכאשר מתו שילמו את העונש על חטאם. (רומים ו׳:23) יתר על כן: ישוע המשיח מת בתור ”שה האלהים” כדי ’לכפר על חטא העולם’. (יוחנן א׳:29; יוחנן א׳. ב׳:2) כיון שכך, אין עולם האנושות צריך לשלם, לאחר התקומה מן המתים, על החטא שכבר ’כופר’ עליו. בעניין זה כתב השליח פאולוס: ”ולא נהיה עוד עבדים לחטא; שהרי המת משוחרר מן החטא.” (רומיים ו׳:6, 7) לכן, לאחר התחייה, אין מעמידים את האדם שוב לדין על מעשיו על־ידי ”האשמה חוזרת”, והוא לא ייענש שנית על מה שעשה בטרם מת. כתוצאה מכך, מה שיקבע לגבי האנשים המוקמים לתחייה יהיה מה שיעשו מעת תחייתם ואילך, שעה שתינתן להם הזדמנות להתחיל את חייהם מחדש תחת מלכות אלף השנים של המשיח. שהרי ברור שבעת תרדמת־המוות שלהם לא התחולל כל שינוי באישיותם. לפיכך, מה שעשו וכיצד חיו במרוצת סדר־הדברים שמושחת הזה, ישפיע במידת־מה רק על נטיותיהם או גישתם כלפי מלכות המשיח.
9. אילו שתי דרכים תתאפשרנה למוקמים לתחייה, שיושפעו מאורח חייהם הקודם?
9 ואכן, אורח־החיים הקודם ישפיע על המוקמים לתחייה בנוגע לתגובתם לדרישות־הצדק של המלכות, ולהתקדמותם לקראת השגת חיים מושלמים על הארץ. אזי תעמודנה בפניהם שתי דרכים. כפי שנאמר ביוחנן ה׳:28, 29, או שיפנו אל דרך הישר או אל הדרך הרעה. ומה באשר לתוצאות?
10. מה משמעות המלה ”חיים” בביטוי ”תקומה של חיים”?
10 ישוע הצביע על התוצאות, בדברו על ”תקומה של חיים” ועל ”תקומה של משפט”. במלה ”חיים” לא התכוון כאן לחיים, כפשוטם, המאפשרים למתים לצאת מקברותיהם. אחרת, לא רק לעושי הטוב תהיה ”תקומה של חיים,” אלא גם לעושי הרע, משום שגם הם זוכים לחיים עם הקמתם לתחייה. לכן, משמע ה”חיים” הנזכרים ביוחנן ה׳:29 הוא, החיים המושלמים שישיגו אחדים בתום שלטון המשיח, עקב התמדתם בעשיית הטוב, תוך ציות למלכותו ולתפקידו כשופט. זאת, כשם שהדבר מוגדר בדניאל י״ב:2, ”חיי עולם”.
11. מה פירוש המלה ”משפט” בביוטי ”תקומה של משפט”?
11 בדומה לכך, המונח ”משפט” מלמד על התוצאה שתהיה לשאר האנשים, אם במרוצת ”יום הדין” בן אלף השנים, ואם בסופו. משמעותו של ה”המשפט” שביוחנן ה׳:29 הוא ההיפך מ”חיים”. מכך שפירושו הרשעה־בדין, שפיטת עושי הרע להשמדה נצחית. במקביל לכך מתאר זאת דניאל במלים, ”ואלה לחרפות, לדראון עולם”. (דניאל י״ב:2) אם כן, הכוונה היא להשמדת הגוף והנפש כאחד. – מתי י׳:28.
12. אם כן, לקראת אילו שתי תוצאות אפשריות יוכל לצעוד אדם המוקם לתחייה תחת מלכות המשיח?
12 קיימות, איפוא, שתי תוצאות סופיות אפשריות, שלקראתן יוכל לצעוד כל מי שיוקם לתחייה תחת מלכות המשיח. התוצאה האחת היא חיי־נצח מושלמים, ואילו השנייה – אובדן־חיים, כלומר, דראון עולם.
13, 14. (א) מה ישמע ישוע המשיח לפני שהוא ועמיתיו השופטים יגזרו משפט? (ב) מדוע אין מקום לערער על המשפט שיוציא המשיח במרוצת אלף השנים?
13 במרוצת אלף השנים ישפטו המשיח ועמיתיו השופטים את האנושות כולה משפט רב־צדק. ישוע אמר: ”לפי מה שאני שומע, אני שופט.” – יוחנן ה׳:30.
14 מה שישמע המשיח מפי יהוה אלהים, השופט העליון, הוא הדבר שינחה אותו במשפטו. הוא ינהג בהתאם לתיאורו כשופט בישעיהו י״א:1–5, שנכתב בהשראת אביו השמימי. 000,144 עמיתיו השופטים ינהגו כמוהו. כך יתבצע, בעצם, משפטו של יהוה, כיון שישוע המשיח יבקש תמיד לעשות את רצון אביו, ולא את רצונו הוא. לכן, לא יתכן כל עירעור לבית־דין גבוה יותר על המשפט שיחרוץ המשיח. וכך, בתום אלף שנות השיפוט שלו, ימסור הוא את המלכות לידי השופט העליון, כשהוא נקי מכל אשמה של שימוש־לרעה בסמכותו. (קורינתיים א׳. ט״ו:24–28) מאז ואילך ינהל יהוה בעצמו את המבחן המכריע של כל האנשים שיועברו אליו על־ידי משיחו. – חזוון־ויחנן כ׳:7–15.
”ההמון הרב” והתחייה
15. אל מי התכוון פאולוס במונח ”מתים”, בהעידו בטימותיוס לפני המשיח העתיד לשפוט את החיים ואת המתים?
15 יום־הדין הממשמש ובא ראוי, איפוא, לתשומת לב האנושות כולה. (מעשי־השליחים י״ז:30, 31) מתוך הכרב בו, כתב השליח פאולוס לעמיתו טימותיוס: ”אני מעיד בך לפני אלהים ולפני המשיח ישוע, העתיד לשפוט את החיים ואת המתים.” (טימותיוס ב׳. ד׳:1) בביטוי ”המתים”, התכוון פאולוס ל”שוכני קבר”, כולל אלה שמצאו את מותם בים. אך, את מי מכנה הוא בשם ”החיים”?
16. מי במיוחד הם ה”חיים”?
16 הוא מכנה כך את כל מי שיישארו על הארץ אחרי ”הצרה הגדולה” וכבילת השטן ושדיו. זאת, במקביל לנבואת דניאל י״ב:1: ”והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא יימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר”. הם יהיו, איפוא, בחיים כאשר יחל שלטון אלף השנים של המשיח על התחום הארצי. הכוונה במיוחד לאלה שייעשו אז נתיניו, כשלפניהם התקווה לחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות. חלק מן השארית המשוחה של השותפים לעתיד במלכות המשיח יינצלו אף הם, אך אין לדעת באם יתחילו לשפוט על הארץ בטרם יועברו אל המלכות השמימית. (תסלוניקים א׳. ד׳:15–17; פטרוס ב׳. ג׳:11–14) אך, ’ההמון הרב’ של ’הצאן האחרות’ של המשיח יינצלו מן ”הצרה הגדולה”, יחד עם שארית ’עם־ישראל’ הרוחני, בהיכנסם חיים אל תקופת אלף השנים. הכתוב בחזון־יוחנן ז׳:9–17 מורה על כך.
17. כיצד ניתן לדעת באם כל אוכלוסיית העולם תושמד בקץ המוחלט של סדר־הדברים הזה?
17 כל הדברים הללו חוברים יחד כדי להוכיח, שכוכב־הלכת שלנו לא יאבד כליל את אוכלוסיתו כאשר יקיץ הקץ על סדר־הדברים הנוכחי. אם כן, ”החיים” אינם אלא ’ההמון הרב’ שיוותרו על הארץ עם תחילת יום־הדין בן אלף השנים. – משלי ב׳:21, 22.
18. מהו הדבר הנפלא לגבי ’ההמון הרב’ של ניצולי ”הצרה”, ומה הסיבה לכך?
18 הדבר הנפלא לגבי ’ההמון הרב’ של ניצולי ”הצרה” הוא, שלעולם לא יתנסו בתחיית־המתים. מאחר שלא ימותו וגופם לא ישוב לעפר, לא יהא צורך שהמשיח יקרא להם לצאת מקבריהם. בזכות יחסם הטוב לשארית המשוחה של אחיו הרוחניים של המשיח בעבר, יוצבו אנשים דמויי־כבש אלה לימין חסדו של המלך, והוא יאמר להם בתחילת שלטונו בן אלף השנים: ”בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל.” כך יוכנסו הם אל הדרך המובילה לחיי־אנוש מושלמים בארץ גן־עדן. (מתי כ״ה:31–46; יוחנן י׳:16) גדולה תהיה זכותם לחיות כאשר יתחיל ”בן־האדם”, המלך המשיח, לקרוא ל”ישני אדמת־עפר” לקום לתחייה, אשר תפתח בפניהם את ההזדמנות לזכות בחיי־נצח עלי־אדמות.