חיים לעתיד באמצעות תחיית–המתים

‏”‏יחיו מתיך,‏ נבלתי יקומון.‏ הקיצו ורננו שוכני עפר,‏ כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.‏”‏ – ישעיהו כ״ו:‏19‏.‏

1,‏ 2.‏ מה ביקש איוב מיהוה,‏ ואיזה עיקר–אמונה נפוץ סותר הדבר?‏

האמונה בהישארות הנפש לאחר המוות נפוצה למדי.‏ לכן,‏ ייקשה על המאמינים בה להבין כיצד יתכן שדברי איוב י״ד:‏13–15 נכונים.‏ איוב,‏ שרצה להימלט מייסוריו הרבים,‏ נשא את תחינתו לאלהים ואמר:‏

² ”‏מי ייתן בשאול תצפינני,‏ תסתירני עד שוב אפך,‏ תשית לי חוק ותזכרני.‏ אם ימות גבר,‏ היחיה?‏ כל ימי צבאי אייחל עד בוא חליפתי.‏ תקרא,‏ ואנכי אענך;‏ למעשה ידיך תכסוף.‏”‏

3.‏ אילו שאלות הגיוניות מתעוררות עקב כך?‏

³ אם,‏ כפי שמאמינים רבים,‏ זוכה הנפש האנושית לחיי־אלמוות במות האדם,‏ והיא נפרדת מן הגוף האנושי בו היא כלואה,‏ מדוע מבקש איוב מאלהים ’‏לזכור’‏ אותו בבוא העת?‏ לאיזה מאורע יצטרך איוב להמתין?‏ לשם מה ’‏יקרא’‏ לו אלהים?‏ המקרא מצביע באורח חד־משמעי על תקוות תחיית־המתים.‏ (‏דניאל י״ב:‏2,‏ 13;‏ ישעיהו כ״ו:‏19‏)‏ לכן,‏ אם אמנם משתחררת נשמת־האדם במות הגוף ונמלטת אל עולם הרוחות כדי להמשיך לחיות לנצח,‏ מדוע על האדם לקום לתחייה בשעה שהוא כבר חי ממילא?‏a

4.‏ מה מלמדים כתבי–הקודש בעניין המוות והתחייה?‏

⁴ כתבי־הקודש המשיחיים תואמים לחלוטין את הכתוב על נושא זה בתנ״ך.‏ גם הם מבהירים שהמוות הינו מצב דמוי–שינה,‏ מצב של חוסר־קיום,‏ וכי יהוה אלהים זוכר את הראויים לתחייה ויקים אותם במועד שקבע לכך.‏ הבה נדון בכמה מן הפסוקים המתייחסים לתחיית־המתים,‏ במיוחד בכתבים המשיחיים,‏ השופכים אור על הנושא.‏ נביא בעיקר את דברי ישוע המשיח,‏ שביסס את כל הוראתו על התנ״ך.‏ הוא עצמו לא האמין ברעיון האלילי של נצחיות הנפש.‏ דבריו מוכיחים עובדה זו.‏

5.‏ על–ידי אילו הצהרות גילה ישוע שלא האמין כי הנפש היא בת–אלמוות?‏

⁵ פעם אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏יראו מזה אשר יכול לגרום הן לאובדן הנפש והן לאובדן הגוף בגיהינום.‏”‏ (‏מתי י׳:‏28‏)‏ ובטרם נאסר בגן גת־שמנים אמר להם:‏ ”‏נפשי מרה לי עד מוות.‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏38;‏ מרקוס י״ד:‏34‏)‏ הוא ציטט תדירות את נבואת ישעיהו והסכים עם מה שנאמר בה עליו:‏ ”‏וייתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו,‏ .‏ .‏ .‏ תחת אשר הערה למוות נפשו.‏”‏ – ישעיהו נ״ג:‏9,‏ 12‏.‏

6.‏ למה יזכו יראי האלהים ב”‏יום האחרון”‏,‏ כתוצאה מקרבן–הכופר של המשיח?‏

⁶ הכתוב בישעיהו נ״ג ניבא,‏ כי המשיח יתן את נפשו כקרבן־כופר,‏ דבר שישמש בסיס להעניק חיים לכל יראי האלהים,‏ כולל אלה שכבר מתו.‏ משום כך יכול היה המשיח להבטיח בנוגע לכל אחד מעובדי אלהים הנאמנים:‏ ”‏כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו וייצאו.‏”‏ (‏יוחנן ה׳:‏28‏)‏ השעה שבה תתחולל תחיית־המתים נחשבה ל”‏יום האחרון”‏,‏ לאור מה שאמרה מרתא מבית–עניא,‏ ביוחנן י״א:‏24‏.‏ מרתא התגוררה בקירבת ירושלים.‏ ובירושלים דיבר ישוע,‏ זמן־מה לאחר חג־הפסח של ה־31 לספירה,‏ על המשימה שהטיל עליו אלהים להקים את המתים לתחייה.‏ הוא זכה לביקורת דתית,‏ משום שריפא חולה ביום השבת ואמר לו לשאת את משכבו וללכת לביתו.‏ בתגובה לביקורת אמר:‏

7,‏ 8.‏ (‏א)‏ את מי מחייה ישוע המשיח מן המוות?‏ (‏ב)‏ מי עובר כעת ממוות לחיים?‏ (‏ג)‏ אל אילו סוגי תחייה יקרא המשיח את כל שוכני קבר?‏

⁷ ”‏כי כשם שהאב מעיר ומחיה את המתים,‏ כן גם הבן מחיה את מי שהוא רוצה.‏ האב איננו שופט איש,‏ אלא נתן את כל המשפט ביד הבן.‏ .‏ .‏ .‏ מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד את האב אשר שלח אותו.‏ אמן אמן אני אומר לכם,‏ השומע את דברי ומאמין לשולחי יש לו חיי־עולם ואינו בא במשפט,‏ כי אם עבר ממוות לחיים.‏

⁸ ”‏אמן אמן אני אומר לכם,‏ תבוא שעה,‏ וכעת היא,‏ שהמתים ישמעו את קול בן־האלהים והשומעים יחיו,‏ כי כשם שלאב יש חיים בעצמו,‏ כך גם נתן לבן שיהיו לו חיים בעצמו.‏ גם סמכות נתן לו לעשות משפט,‏ כי בן־אדם הוא.‏ אל תתמהו על זאת,‏ כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו,‏ וייצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט.‏ אינני יכול לעשות דבר מלבי.‏ לפי מה שאני שומע אני שופט.‏ ומשפטי צודק,‏ מפני שאינני מבקש את רצוני אלא את רצון שולחי.‏”‏ – יוחנן ה׳:‏21–30‏.‏

9.‏ על איזה נושא הושם דגש מיוחד בדברי ישוע שצוטטו לעיל?‏

⁹ יש לשים־לב,‏ שבקטע שזה עתה צוטט מודגש עניין המשפט,‏ והמלים ”‏שופט”‏ ו”‏משפט”‏ מופיעות בו שבע פעמים.‏ כמו־כן נאמר בו,‏ כי לעושי הרע מצפה ”‏תקומה של משפט”‏.‏

10.‏ לידי מי תועבר שפיטת האנושות באלף שנות שלטון המשיח,‏ ומדוע לא יהיה כל עירעור על שפיטה זו?‏

¹⁰ ברור,‏ איפוא,‏ שנושא תחיית־המתים קשור במשפט,‏ והמשיח מתייחס אל עצמו כאל שופט.‏ הדבר תואם את נבואת ישעיהו י״א:‏1–5‏,‏ בה מדובר על המשיח,‏ שהוא ”‏חותר מגזע ישי”‏,‏ כמי ש’‏שופט בצדק דלים’‏.‏ אילן–היוחסין של ישוע מורה כי אכן היה משושלת דוד בן־ישי.‏ בהתאם לנבואה,‏ ניתנה לו סמכות לשפוט את כל יושבי הארץ.‏ אלהים מינה,‏ אם כן,‏ את המשיח כשופט־חבר,‏ לתקופת שלטונו בן אלף השנים.‏ גזר־הדין שיחרוץ המשיח יהיה ללא־עוררין,‏ כיון שיהיה מושלם.‏ המשפט שיערוך יהוה אלהים בתום יום־הדין בן אלף השנים,‏ לא יהיה כתוצאה מעירעור כלשהו שתגיש האנושות המשוקמת ליהוה,‏ כשופט עליון.‏ – קורינתיים א׳.‏ ט״ו:‏24 – 28‏.‏

לעבור מן המוות אל החיים עתה

11.‏ כיצד הסביר ישוע ביוחנן ה׳:‏ 24,‏ 25‏,‏ מדוע כל המאמינים לדבריו עברו ”‏ממוות לחיים”‏?‏

¹¹ בהיותו על הארץ,‏ פעל ישוע המשיח כדוברו של אלהים אל בני־האדם.‏ לפיכך,‏ כל מי שהאמין לדבריו היה כמי שמאמין למה שאמר אלהים.‏ באשר לתועלת שנועד הדבר להביא לאלה ששמעו את דבריו,‏ אמר ישוע לבני־עמו:‏ ”‏אמן אמן אני אומר לכם,‏ השומע את דברי ומאמין לשולחי יש לו חיי עולם ואינו בא במשפט,‏ כי אם עבר ממוות לחיים.‏”‏ הכיצד?‏ ישוע הסביר זאת בהמשך דבריו:‏ ”‏אמן אמן אני אומר לכם,‏ תבוא שעה,‏ וכעת היא,‏ שהמתים ישמעו את קול בן־האלהים והשומעים יחיו.‏”‏ (‏יוחנן ה׳:‏24,‏ 25‏)‏ כמובן,‏ אלה שהיו באתה עת מתים בקבריהם לא יכולים היו לשמוע את דברי ישוע,‏ ולהישמע להם,‏ ב”‏שעה”‏ שעליה דיבר.‏ לכן,‏ מתעוררת השאלה,‏ לאילו ”‏מתים”‏ התייחס?‏

12,‏ 13.‏ (‏א)‏ לאיזה ”‏מתים”‏ התכוון ישוע באמרו כי ישמעו את ׳דברו׳ ויחיו?‏ (‏ב)‏ מה יכול היה פאולוס לכתוב אל ה”‏מתים”‏ בפשעיהם ובחטאיהם,‏ באפסיים ב׳:‏ 4 – 7‏,‏ על–סמך האמצעי הזה שמטעם אלהים?‏

¹² מאחר ישוע אמר שה”‏שעה”‏ לכך היא ”‏כעת”‏,‏ לא יכול היה אלא להתכוון לבני־האדם שהתהלכו בעת ההיא על פני האדמה,‏ אך שנגזר עליהם למות עקב אי־השלימות והחטא שירשו מאדם הראשון.‏ מנקודת־ראות זו,‏ כל בני־אנוש ”‏מתים”‏ בעיני אלהים;‏ אין להם כל זכות ממשית לחיות,‏ ו”‏שכר”‏ החטא שירשו הוא המוות.‏ (‏רומיים ו׳:‏23‏)‏ אך,‏ אם ישמעו את ’‏דברו’‏ של המשיח ויצייתו לו,‏ יסור מעליהם משפט–המוות שגזר אלהים והם יעברו באורח סמלי ”‏ממוות לחיים”‏.‏

¹³ על–סמך האמצעי הזה שסיפק אלהים,‏ יכול היה השליח פאולוס לכתוב אל תושבי אפסוס ”‏המאמינים במשיח ישוע”‏ לאמור:‏ ”‏אתם שהייתם מתים בפשעיכם וחטאיכם .‏ .‏ .‏ אבל אלהים המלא רחמים אהב אותנו,‏ ובאהבתו הרבה,‏ אף כי מתים היינו בפשעינו,‏ החיינו עם המשיח – הן בחסד נושעתם!‏ – והקים אותנו עימו והושבינו עימו בשמים [‏במושבות שמימיים,‏ ע״ח]‏ במשיח ישוע,‏ כדי להראות בעולמים הבאים את שפע עושר חסדו בטובה שגמל עלינו במשיח ישוע.‏”‏ – אפסיים א׳:‏ 1;‏ ב׳:‏ 1,‏ 4 – 7‏.‏

14.‏ היכן יושבים אלה שהוחיו מבחינה רוחנית,‏ איזו קבוצה מרכיבים הם ועם מי עליהם להישאר מאוחדים?‏

¹⁴ אלה שזוכו מגזר–דין המוות והוחיו מבחינה רוחנית,‏ כדי לשבת עם המשיח ב׳מושבות שמימיים׳,‏ נעשו חברים בגוף הקהילתי של המשיח.‏ הם גם נתקבצו כדי ליצור את כיתת המשכן ה”‏משכן”‏,‏ אשר בה ישכון אלהים ברוח–קודשו כמו ב”‏היכל קודש”‏.‏ (‏אפסיים א׳:‏ 22,‏ 23;‏ ב׳:‏ 20 – 22‏)‏ בהיותם ”‏גוף”‏ המשיח,‏ הרי שהם במיוחד מאוחדים עימו.‏ עליהם לשמור על אחדות זו.‏ – יוחנן ט״ו:‏4‏.‏

15.‏ אילו שאלות מתעוררות לגבי הביטוי האומר שלאב יש ”‏חיים בעצמו”‏?‏

¹⁵ אליהם מתייחסים דברי ישוע:‏ ”‏כי כשם שהאב מעיר ומחיה את המתים,‏ הבן מחיה את מי שהוא רוצה.‏”‏ (‏יוחנן ה׳:‏ 21‏)‏ משמע הדבר,‏ שגם למשיח יש הסמכות להעניק חיים לאחרים.‏ את הסיבה לכך ציין ישוע באמרו:‏ ”‏כי כשם שלאב יש חיים בעצמו,‏ כך גם נתן לבן שיהיו לו חיים בעצמו.‏”‏ (‏יוחנן ה׳:‏ 26‏)‏ מה,‏ אם כן,‏ משמעות הדבר שלאב יש ”‏חיים בעצמו”‏?‏ האם משמעו רק שהוא חי בתור ”‏אל חי ואמיתי”‏?‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ א׳:‏ 9‏)‏ האם משמע הדבר שיש לו חיים עצמאיים,‏ כלומר,‏ חיי–אלמוות?‏ ובכן,‏ תרגום זלקינסון מביא את יוחנן ה׳:‏ 26 בזו הלשון:‏ ”‏כי כאשר חיי האב ממקור עצמו,‏ כך ניתן לבן להיות לו חייו ממקור עצמו.‏”‏ (‏ג”‏צ)‏

16.‏ אם משמעות העובדה שלבן ניתנו ”‏חיים בעצמו”‏ היא רק חיי–נצח,‏ מדוע לא יהא הוא יוצא–דופן בעניין זה?‏

¹⁶ אך,‏ בהתאם לקו–הטיעון של הפסוקים הסמוכים,‏ יש לביטוי ”‏חיים בעצמו”‏ משמעות נרחבת יותר מאשר קיומו–העצמי גרידא.‏ משמע הביטוי הוא,‏ שלאב השמימי מאגר חיים בתוך עצמו,‏ כך שביכולתו להעניק לאחרים חיים כמו האב.‏ משום כך יכול היה להעניק לבנו חיים בכמות שתאפשר גם לו להעניק לאחרים חיים.‏ אם משמעות הביטוי ”‏חיים בעצמו”‏ היא שהבן קיבל מן האב חיים מושלמים,‏ ותו לא,‏ אזי לא היה הבן יוצא–דופן.‏ זאת,‏ משום שאלהים העניק חיים מושלמים גם למלאכי השמים.‏ כמו–כן,‏ הוא העניק חיים מושלמים גם לאדם וחוה בגן–עדן.‏ אך,‏ בזכות מה ניתנו לבן ׳חיים ממקור עצמו׳?‏

17.‏ מדוע ניתנו לבן ”‏חיים בעצמו”‏,‏ וכיצד תואמת את הדבר תפילתו ביוחנן י״ז:‏1,‏ 2‏?‏

¹⁷ היה זה משום שבן האלהים הקריב את חייו האנושיים המושלמים בתור קרבן–כופר למען האנושות כולה.‏ (‏מתי כ׳:‏ 28;‏ טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏ 5,‏ 6‏)‏ כך יכול היה לפדות את האנושות מן המוות שנגזר עליה עקב אי–השלימות התורשתית.‏ מתוך ידיעה זו,‏ פתח ישוע המשיח את תפילתו בליל–הפסח במלים:‏ ”‏אבי,‏ באה השעה;‏ פאר נא את בנך בכבוד למען יפאר הבן אותך;‏ למען יתן חיי–עולם לכל מי שנתת לו,‏ כפי הסמכות שנתת לו על כל בשר.‏”‏ – יוחנן י״ז:‏1,‏ 2‏.‏

18.‏ כיצד מעיד על עובדה זו תרגום ”‏בית הלחמי”‏ של יוחנן ה׳:‏ 26‏,‏ ומתי הוסמך המשיח להעניק חיים?‏

¹⁸ תרגום ”‏בית הלחמי”‏ משקף עובדה זו ומבהיר אותה.‏ וכה נאמר בו ביוחנן ה׳:‏ 26‏:‏ ”‏כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים,‏ כך גם לבן יש אותו כוח,‏ שהוא מתנת האב.‏”‏ זאת,‏ בתואם עם נבואת ישעיהו ט׳:‏ 5 המתייחסת למשיח וכמנה אותו בשם ”‏אבי עד”‏.‏ לאחר מותו כקרבן,‏ תחייתו והגשתו את חיי–האנוש המושלמים שלו לאביו השמימי,‏ הוסמך ישוע המשיח להעניק את התועלת שבכך לזקוקים לה – היינו,‏ לכל האנושות החוטאת והגוועת.‏ לכן כתוב ברומיים ו׳:‏ 23‏:‏ ”‏כי שכר החטא הוא מוות,‏ אבל מתנתו של אלהים היא חיי–עולם במשיח ישוע.‏”‏

19.‏ מדוע ישוע המשיח הוא היחידי הראוי לשמש בידי אלהים לשפיטת האנושות?‏

¹⁹ כאדם בשר–ודם יכול היה ”‏בן האדם”‏,‏ ישוע,‏ להגיש לאלהים את הערך המדויק של מה שאיבד אדם הראשון עבור עצמו ועבור צאצאיו,‏ בחטאו בזדון בגן–עדן.‏ (‏עברים ב׳:‏ 9,‏ 14,‏ 15;‏ יוחנן א׳:‏ 14‏)‏ מאחר שהמשיח,‏ ”‏בן האדם,‏”‏ משמש בידי אלהים כדי להעניק חיים לאנושות החוטאת והגוועת,‏ הוא היחידי הראוי לשמש בידיו גם בשפיטת האנושות הפדויה.‏

‏(‏עמוד 9)‏20.‏בתואם עם עובדה זו,‏ המשיך ישוע ואמר:‏ ”‏כך גם נתן [‏האב]‏ שיהיו לו לבן חיים בעצמו.‏ גם סמכות נתן לו לעשות מפשט,‏ כי בן–אדם הוא.‏”‏ (‏יוחנן ה׳:‏ 26,‏ 27‏)‏ מאחר שישוע המשיח,‏ שזכה לתפארת,‏ היה פעם אדם בעצמו והכיר את סדר–הדברים המושחת שעל הארץ,‏ יוכל לשפוט גם ברחמים וגם בצדק את אלה שפדה מן המוות.‏ הדבר צוין בבירור בפני הגוף המשפטי העליון באתונה הקדומה,‏ שביוון,‏ כאשר השליח פאולוס ניצב בין השופטים על גבעת האריופגוס ואמר:‏ ”‏שכן יעד [‏אלהים]‏ יום לשפוט תבל בצדק על–ידי איש אשר מינה,‏ והמציא הוכחה לכול בהקימו אותו מן המתים.‏”‏ – מעשי–השליחים י״ז:‏23,‏ 31.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

20.‏ מה אמר ישוע ביוחנן ה׳:‏ 26,‏ 27 על הסמכות לשפוט,‏ וכיצד אישר זאת פאולוס בדבריו על גבעת האריופגוס?‏