‏”‏אני אקים אותו ביום האחרון”‏

1.‏ לאיזו קבוצת אנשים החיה כיום לא מתייחסים דברי ישוע,‏ ”‏ואני אקים אותו ביום האחרון”‏?‏

מלים מעוררות תמיהה אלה נאמרו על־ידי המשיח ביוחנן ו׳:‏54‏.‏ לא ייתכן שהן התייחסו ל’‏המון הרב’‏ שיישאר בחיים אחרי ”‏הצרה הגדולה”‏ הממשמשת ובאה.‏ (‏חזון־יוחנן ז׳:‏9–17‏)‏ למי התכוון,‏ אם כן,‏ ישוע המשיח באמרו זאת לפני אלף ותשע־מאות שנה?‏

2.‏ על תחייתם של מי דיבר ישוע באמרו מלים אלה,‏ וקרוב לאיזה חג שבו השתתף?‏

² ההקשר של יוחנן ו׳:‏54 מראה,‏ שישוע לא פנה במלים אלה רק אל בני־עמו באופן כללי,‏ אלא גם אל רבים מתלמידיו היהודים,‏ כולל שנים־עשר השליחים שלו.‏ חג הפסח של שנת 32 לספירה קרב ובא.‏ (‏יוחנן ו׳:‏4‏)‏ כהכנה לחג,‏ נהוג היה לשחוט את שה־הפסח בבית־המקדש בירושלים,‏ והכהנים נהגו לאסוף את הדם בקערות ולהגיר אותו על יסוד־המזבח.‏ ישוע,‏ כיהודי,‏ עמד גם הוא לחוג את החג,‏ כזיכרון לפסח הראשון שנחוג במצרים ב־1513 לפה״ס.‏ ברם,‏ הוא עצמו היה ’‏שה־הפסח’‏ האמיתי,‏ ”‏שה האלהים”‏.‏ – יוחנן א׳:‏29,‏ 36‏.‏

3.‏ מדוע עקבו המון העם אחרי ישוע לאחר הנס שחולל ביום הקודם,‏ וכיצד הצדיקו את הדבר?‏

³ המון העם,‏ כולל תלמידיו,‏ ראוהו מבצע נס ראוי־לציון ביום שקדם לשיחתו זאת עימם בכפר־נחום,‏ שבגליל.‏ הוא הכפיל פי־כמה־וכמה חמישה כיכרות לחם ושני דגים,‏ כדי להאכיל את אלפי מאזיניו.‏ משום כך רצו בינ־עמו הלאומניים לעשותו למלך,‏ למנהיגם המשיחי.‏ אך,‏ מאחר שישוע נועד להיות מלך משיחי שמימי,‏ התחמק מן ההמון שרצה להמליכו.‏ מאוחר יותר הצטרף אל שנים־עשר שליחיו שהיו בסירה בים־כינרת,‏ בהתהלכו על־פני המים כדי להגיע אליהם.‏ (‏יוחנן ו׳:‏14–21‏)‏ אך,‏ קשה היה לחמוק בנקל מן האנשים שהיו נחושים בדעתם לנהות אחרי משיח בשר־ודם.‏ הם עקבו אחריו,‏ בזכרם את הנס של יום האתמול.‏ הם רצו במלך משיחי שיוכל לספק מזון גשמי,‏ כפי שהוכיח שביכולתו לעשות.‏ כהצדקה לכך,‏ הזכירו הם לישוע שאלהים נתן לאבותיהם ”‏לחם מן השמים”‏ במדבר סיני,‏ בצורת המן הפלאי.‏ – יוחנן ו׳:‏22–31‏.‏

4.‏ כיצד הסביר להם ישוע,‏ שמשה לא נתן לאבותיהם את הלחם האמיתי ”‏היורד מן השמים”‏?‏

⁴ בתשובה לכך אמר להם ישוע,‏ שמשה לא נתן לאבותיהם את הלחם האמיתי מן השמים.‏ ”‏לחם האלהים,‏”‏ אמר,‏ ”‏הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם.‏”‏ – יוחנן ו׳:‏32,‏ 33‏.‏

5.‏ מה ביקשו אז האנשים מישוע,‏ וכיצד הצביע על הדרך שבאמצעותה יוכלו לזכות בחיי עולם?‏

⁵ על זאת השיבו לו:‏ ”‏אדון,‏ תן נא לנו תמיד את הלחם הזה.‏”‏ ישוע העיד על עצמו כי הוא זה,‏ באמרו:‏ ”‏אני הוא לחם החיים.‏ כל הבא אלי לא ירעב,‏ והמאמין בי לא יצמא עוד.‏ .‏ .‏ הן זהו רצון אבי:‏ שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי־עולם ואני אקים אותו ביום האחרון.‏”‏ – יוחנן ו׳:‏34–40‏.‏

6.‏ מדוע מובטחת תחיית־המתים לאלה הבאים כיום אל ישוע ומאמינים כי הוא המשיח?‏

⁶ מכך שכל הבאים אל ישוע בסדר־הדברים הזה ומאמינים כי הוא המשיח המובטח,‏ יש להם התוחלת לחיי־נצח.‏ זאת,‏ משום שישוע המשיח יקימם לתחייה ”‏ביום האחרון”‏.‏ מן הראוי לציין,‏ שישוע לא אמר בהקשר זה שתחילה על האדם לקום לתחייה,‏ ורק לאחר־מכן לבוא ליו תוך אמונה על־מנת שיהיו לו חיי־נצח.‏ ברור שאין ישוע מתייחס כאן לאלה שכבר מתו,‏ כמו אברהם,‏ יצחק,‏ יעקב ומשה,‏ דוד ויוחנן המטביל.‏ הוא מדבר על אלה שהיו חיים אותה עת,‏ כולל רבים מתלמידיו,‏ שברית התורה חלה עליהם.‏

7.‏ בתגובה לריטונם של מאזיניו,‏ מה אמר ישוע על הבאים אליו וזוכים בחיי־עולם?‏

⁷ מאזיניו היהודים החלו לרטון בינם לבין עצמם והתווכחו על מוצאו של ישוע.‏ מתגובתו על כך ניתן ללמוד אל מי במיוחד היפנה את דבריו.‏ ”‏השיב ישוע ואמר להם:‏ ’‏אל תרטנו ביניכם.‏ אין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני,‏ ואני אקים אותו ביום האחרון.‏ הן כתוב בנביאים,‏ ”‏וכל בנייך לימודי יהוה”‏.‏ כל השומע מן האב [‏בתור מורה]‏ ולומד,‏ יבוא אלי.‏ .‏ .‏ .‏ אמן אמן אני אומר לכם,‏ המאמין יש לו חיי־עולם.‏’‏”‏ – יוחנן ו׳:‏41–47‏.‏

8.‏ מאיזו נבואה ציטט ישוע,‏ ואיזו הזדמנות הציע למאזיניו היהודים?‏

⁸ ישוע ציטט כאן מנבואת ישעיהו נ״ד:‏13‏,‏ בה מדובר על ’‏אשת הנעורים’‏ של אלהים,‏ המסמלת את ציון השמימית,‏ ושבה נאמר:‏ ”‏וכל בנייך לימודי יהוה,‏ ורב שלום בנייך.‏”‏ אלה הם בניו הרוחניים של יהוה אלהים.‏ הוא מושך אותם אל ישוע בזכות אמונתם בו כמשיח.‏ עליהם מדבר ישוע כי יזכו בחיי־נצח על־ידי הקימו אותם ”‏ביום האחרון”‏.‏ יהיו להם חיי־נצח באירגון הרוחני השמימי של יהוה.‏ ישוע הציע,‏ איפוא,‏ למאזיניו היהודים,‏ כולל רבים מתלמידיו,‏ את ההזדמנות להיעשות בנים של ה”‏אשה”‏ הסמלית של אלהים,‏ הלא היא ציון השמימית.‏

‏”‏בשרי בעד חייו של העולם”‏

9–11.‏ (‏א)‏ איזו שאלה מעוררים דבריו של ישוע,‏ כי ה”‏לחם”‏ שנתן הוא ”‏בשרו”‏ וכי ניתן ”‏בעד חייו של העולם”‏?‏ (‏ב)‏ כיצד משיב פאולוס על השאלה הזאת בקורינתיים א׳.‏ י׳:‏2–11‏?‏

⁹ לאחר שישוע חזר ואמר שהוא הינו ”‏לחם החיים”‏,‏ הוסיף את המלים:‏ ”‏אני הלחם החי היורד מן השמים.‏ אם יאכל איש [‏מכם,‏ מאזיני]‏ מן הלחם הזה יחיה לעולם.‏ והלחם אשר אתן הריהו בשרי בעד חייו של העולם.‏”‏ – יוחנן ו׳:‏51‏.‏

¹⁰ אם כן,‏ המשיח הינו ה”‏מן”‏ האמיתי,‏ נותן החיים,‏ היורד מן השמים.‏ הלחם הסמלי הזה,‏ אמר,‏ היה בשרו.‏ ובשרו,‏ אמר,‏ היה ”‏בעד חייו של העולם”‏.‏ האם באמרו זאת,‏ התכוון ישוע שבני־ישראל שאכלו את המן במדבר,‏ סימלו את ”‏עולם”‏ האנושות במרוצת שלטון אלף השנים של המשיח ושל קהילתו בתפארתה?‏

¹¹ פאולוס משיב:‏ ”‏וכולם נטבלו למשה בענן ובים.‏ כולם אכלו אותו מאכל רוחני [‏המן]‏ וכולם שתו אותו משקה רוחני,‏ כי שתו מן הצור הרוחני ההולך עימהם,‏ והצור הוא המשיח.‏ .‏ .‏ .‏ כל זה היה דוגמה לנו [‏המשיחיים]‏,‏ למען לא נתאווה לרעות כשם שהתאוו הם.‏ .‏ .‏ .‏ מה שקרה להם היה לקח לדוגמה,‏ וזה נכתב כדי להזהיר אותנו [‏המשיחיים ילודי הרוח]‏,‏ אנחנו,‏ אשר קצי העולמים הגיעו אלינו.‏”‏ – קורינתים א׳.‏ י׳:‏2–11;‏ שמות ט״ז:‏1–35;‏ במדבר י״א:‏1–9‏.‏

12.‏ מה ההבדל בין מצבם של בני־ישראל הרוחניים בעולם הזה,‏ לבין מצב האנושות במרוצת אלף השנים?‏

¹² מכך שבני־ישראל,‏ בשעה שמשה הובילם במדבר סיני,‏ סימלו את עם־ישראל הרוחני בסדר־הדברים הזה.‏ העולם הזה נושא בכנפיו מוות מבחינה רוחנית.‏ לכן,‏ עתה העת בה ניזונים בני־ישראל הרוחניים מן ה”‏מן”‏ השמימי האמיתי,‏ היינו,‏ המשיח שהקריב עצמו כקרבן.‏ במרוצת אלף שנות שלטון המשיח,‏ לא תחיה האנושות המוקצת־לתחייה בתנאי מדבר,‏ כמו בסיני.‏ החזרת גן־העדן אל רחבי כדור־הארץ כבר תהיה בשלבי ביצוע.‏ יהוה לא ’‏ימשוך’‏ אז את האנושות אל ישוע כשם שהוא עושה עתה לגבי בני־ישראל הרוחניים,‏ בתור מורה.‏ (‏יוחנן ו׳:‏44‏)‏ יהוה יכתיר את ישוע המשיח למלך על האנושות,‏ ומלכו יקרא למתים לצאת מקברותיהם.‏

13.‏ כיצד יש להבין את המונח ”‏בשר”‏,‏ כאשר הכוונה היא ל”‏מן”‏ האמיתי?‏

¹³ לחם עשוי קמח־חיטה הינו מאכל חסר־דם,‏ ממש כשם שהיה המן.‏ ישוע אמר ש”‏לחם החיים”‏,‏ המן האמיתי,‏ היה בשרו שנתן ”‏בעד חייו של העולם”‏.‏ במקביל למן,‏ יש להבין כאן את המונח ’‏בשר’‏,‏ כבשר שנתרוקן מדמו.‏ מה שנתן יהוה לבני־ישראל לשתות במדבר היו מים,‏ לא דם.‏

14.‏ מדוע הבינו מאזיניו של ישוע שדבריו מתייחסים ל”‏בשר”‏ שדמו נשפך כדין,‏ אפילו בשר בן־אדם?‏

¹⁴ היהודים שהאזינו לישוע הבינו את הדברים כך,‏ משום שכאשר רטנו על מה שאמר,‏ שאלו:‏ ”‏איך יכול זה לתת לנו את בשרו לאכול?‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏52‏)‏ הם הכירו,‏ ללא ספק,‏ את חוקי אלהים בנושא הדם.‏ כאשר הירשה אלהים,‏ לאחר המבול בימי נוח,‏ לבני־האדם לאכול בשר,‏ לא נתן להם גם את הדם כמשקה וגם את בשר בעלי־החיים כמזון מוצק.‏ הוא נתן להם לשתות מים ואלכול בשר,‏ שדמו נשפך ארצה.‏ את הדם נטל לעצמו כנותן־החיים לכל היצורים העשויים בשר־ודם.‏ (‏בראשית ט׳:‏1–4‏)‏ בתורת משה היה העונש על הפרת חוק אלהים בנוגע לדם בעלי־החיים,‏ עונש מוות.‏ (‏ויקרא י״ז:‏10–12;‏ דברים י״ב:‏16,‏ 22–27‏)‏ אכילת בשר־אדם היתה נתעבת בעיני היהודים שהאזינו לישוע,‏ אפילו אם דמו רוקן כייאות.‏ הם לא רצו להיהפך לאוכלי־אדם.‏ – מלכים ב׳.‏ ו׳:‏26 – 31‏.‏a

15,‏ 16.‏ (‏א)‏ באיזה אופן נועדה להיעשות אכילת בשר ישוע?‏ (‏ב)‏ כיצד הדגיש ישוע נקודה זאת עוד יותר,‏ בהתאם ליוחנן ו׳:‏53–59‏?‏

¹⁵ ישוע רצה שמאזיניו היהודים יבינו שאכילת בשרו תיעשה באופן סמלי.‏ לכן,‏ כדי להדגיש להם נקודה זאת,‏ אמר להם לאחר־מכן משהו שנועד להיות נתעב אפילו יותר,‏ אם יובן מילולית.‏ וכן אמר:‏

¹⁶ ”‏אמר להם ישוע:‏ ’‏אמן אמן אני אומר לכם,‏ אם לא תאכלו את בשר בן־האדם ולא תשתו את דמו,‏ אין לכם חיים בקרבכם.‏ האוכל [‏מכם,‏ מאזיני]‏ את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי־עולם ואני אקים אותו ביום האחרון,‏ כי בשרי הוא מאכל אמיתי ודמי הוא משקה אמיתי.‏ האוכל את בשרי ושותה את דמי שוכן בי ואני בו.‏ כמו שהאב החי שלח אותי ואני חי בגלל האב,‏ גם האוכל אותי אף הוא יחיה בגללי.‏ זהו הלחם אשר ירד מן השמים;‏ לא כמו שאכלו האבות [‏את המן במדבר]‏ ומתו.‏ האוכל את הלחם הזה יחיה לעולם.‏’‏ את הדברים האלה אמר בבית־כנסת כאשר לימד בכפר־נחום.‏”‏ – יוחנן ו׳:‏53–59‏.‏

17.‏ (‏א)‏ מה היתה השפעת דברי ישוע בבית־הכנסת היהודי,‏ אפילו על רבים מתלמידיו?‏ (‏ב)‏ לכן,‏ אל מי הופנו דברי ישוע ביוחנן ו׳:‏53‏,‏ ומה נועדו הם להיעשות?‏

¹⁷ ברור,‏ איפוא,‏ שישוע היפנה את דבריו אל מאזינים יהודים,‏ שהיו כפופים לתורת משה.‏ ביניהם היו תלמידים רבים שלו.‏ יש לשער את הרושם שהשאירו דבריו,‏ בדברו לא רק על אכילת בשרו,‏ אלא גם על שתיית דמו.‏ ”‏רבים מתלמידיו ששמעו זאת אמרו:‏ קשה הדבר הזה;‏ מי יכול לשמוע אותו?‏’‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏60‏)‏ אנו למדים מכך,‏ שלא כל תלמידי ישוע הזדעזעו למישמע דבריו.‏ מלבד אלה שהזדעזעו,‏ היו שם תלמידים נוספים,‏ כולל שנים־עשר השליחים.‏ (‏יוחנן ו׳:‏61–66‏)‏ מכך שדברי ישוע ביוחנן ו׳:‏53 הופנו בעיקר אל תלמידיו,‏ ובהרחבה,‏ לאלה שנועדו להיעשות תלמידיו לפני ”‏היום האחרון”‏.‏ הללו נעשים יהודים רוחניים,‏ בני־ישראל רוחניים.‏ – רומיים ב׳:‏28,‏ 29‏.‏

18,‏ 19.‏ (‏א)‏ למי היה שייך דם הקרבן,‏ ולכן,‏ למה היתה הכוונה בסעודה המורכבת מדמו ומבשרו של ישוע?‏ (‏ב)‏ כיצד התייחס ישוע לסעודה הזאת,‏ בזכות אמונתו של שר־מאה נכרי ובשל תגובתו של יהודי ששמע את דברי ישוע בסעודה?‏

¹⁸ היהודים בזמנו ידעו,‏ שעל־פי תורת משה שייכים הדם והחלב (‏השומן)‏ של כל קרבן ליהוה.‏ (‏ויקרא ג׳:‏16,‏ 17‏)‏ כאשר עלה המשיח השמיימה והופיע לפני יהוה,‏ הציע את ”‏דמו”‏,‏ או את ערך דמו,‏ בתור כופר־נפש.‏ (‏עברים ט׳:‏12–14;‏ יוחנן ו׳:‏61,‏ 62‏)‏ מאחר שהדם היה שייך ליהוה,‏ הרי ששתייתו ואכילת בשרו של המשיח מהווים סעודה עם יהוה.‏ כך יחלוק אלהים את דם ”‏השה”‏ שלו,‏ ישוע המשיח,‏ עם תלמידי ”‏השה”‏.‏ ישוע התייחס לסעודה כזו עם יהוה,‏ שאותו סימל ”‏אברהם”‏,‏ כאשר ניבא כי מאמינים רבים מבין הגויים (‏כמו ”‏שר המאה”‏ הנכרי)‏ יבואו מכל רחבי העולם ”‏ויסבו עם אברהם [‏יהוה]‏,‏ יצחק [‏ישוע המשיח]‏ ויעקב [‏הקהילה המשיחית של ילודי־הרוח]‏ במלכות השמים.‏”‏ – מתי ח”‏:‏5–12.‏

¹⁹ פעם,‏ בדברו על סעודה בעלת ערך רב בזכות מוזמניה,‏ הסביר ישוע מדוע היתה לה חשיבות,‏ באמרו:‏ ”‏כי ישולם לך בתחיית הצדיקים.‏”‏ הדבר הזכיר לאדם את הזכות להשתתף בסעודה עם יהוה אלהים,‏ משום שבהמשך נאמר:‏ ”‏אחד מן המסובים ששמע את הדברים האלה אמר אליו:‏ ’‏אשרי האוכל לחם במלכות האלהים.‏’‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏12–15‏)‏ בתגובה לכך המשיל ישוע משל על ”‏סעודה גדולה”‏ שערך איש אחד.‏ הוא הראה בכך,‏ שלא הכול יזכו להתשתתף בסעודה עם אלהים במלכותו.‏ – לוקס י״ד:‏16–24‏.‏

‏”‏חיים בקרבכם”‏

20.‏ איזה סוג של חיים יהיו לאלה שיזכו ב’‏חיים בקרבם’‏ על־ידי אכילת בשר המשיח ושתיית דמו,‏ והיכן ומתי ישתמשו בכך לתועלת אחרים?‏

²⁰ ביוחנן ו׳:‏53 אמר ישוע:‏ ”‏אם לא תאכלו את בשר בן־האדם ולא תשתו את דמו,‏ אין לכם חיים בקרבכם.‏”‏ מאחר שמופיע כאן ביטוי דומה לזה שביוחנן ה׳:‏26‏,‏ התכוון ישוע ל”‏חיים”‏ בעלי מהות מסוימת,‏ כשהמשיך ואמר:‏ ”‏האוכל את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי־עולם ואני אקים אותו ביום האחרון.‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏54‏)‏ מי שישיג חיי־עולם אלה ייהנה מהם,‏ לא על הארץ,‏ אלא במלכות השמים עם המשיח.‏ הוא יזכה בהם על־ידי שהמשיח יקים אותו ”‏ביום האחרון”‏.‏ אלה שיהיו להם ’‏חיים בקרבם’‏ יחד עם המשיח במשים,‏ יוכלו להעניק לאחרים את התועלת שבקרבן־האנוש של המשיח.‏ הם יעשו כן,‏ כשאר פדויי האנושות ייקראו לצאת מקברי־הזיכרון שלהם ”‏ביום האחרון”‏.‏ – יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏.‏

21,‏ 22.‏ (‏א)‏ באיזה מובן היו בשרו ודמו של ישוע ”‏מאכל אמיתי”‏ לאוכלים?‏ (‏ב)‏ אילו יחסים עימו יש לאוכלים ואיזו תלות בו?‏

²¹ אם נהרהר באיכותם של ”‏חיי־עולם”‏ בשמים,‏ נבין מדוע אמר ישוע:‏ ”‏כי בשרי הוא מאכל אמיתי ודמי הוא משקה אמיתי.‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏55‏)‏ לאחר הערה זאת דיבר על היחסים המיוחדים שיהיו לתלמידיו המצייתים,‏ בהוסיפו:‏ ”‏האוכל את בשרי ושותה את דמי שוכן בי ואני בו.‏ כמו שהאב החי שלח אותי ואני חי בגלל האב,‏ גם האוכל אותי יחיה בגללי.‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏56,‏ 57‏)‏ הוא ציין בכך שתלמידיו יישארו מאודחים עימו והוא עימם.‏ מאוחר יותר הביע רעיון דומה בעזרת משל:‏

²² ”‏עימדו בי ואני בכם.‏ כמו שהשרגי אינו יכול לעשות פרי מאליו אם לא יעמוד בגפן,‏ כך גם אתם אם לא תעמדו בי.‏ אני הגפן;‏ אתם השריגים.‏ עומד בי ואני בו עושה הרבה פרי,‏ שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר.‏”‏ – יוחנן ט״ו:‏4,‏ 5‏.‏

23.‏ מדוע,‏ אם כן,‏ לא הצליח יהודה איש־קריות לזכות ב’‏חיים בקרבו’‏?‏

²³ אף כי יהודה איש־קריות נשאר בחברתו של ישוע המשיח יותר משנה נוספת,‏ הוא לא נשאר מאוחד עם אדוניו.‏ לפיכך,‏ לא החל הוא לסעוד את גופו המוקרב של ישוע ולשתות באופן סמלי את דמו,‏ מאז חג־השבועות של ה־33 לספירה ואילך.‏ הוא לא השיג ’‏חיים ברבו’‏.‏ – יוחנן ו׳:‏66–71‏.‏

24.‏ (‏א)‏ כיצד היה המשיח ה”‏לחם”‏ שירד מן המשים?‏ (‏ב)‏ כיצד חי ישוע בזכות האב,‏ וכיצד חיים אלה האוכלים ממנו,‏ בזכותו?‏

²⁴ אך,‏ ישוע הזכיר ליהודה ולשאר מאזיניו באותו בית־כנסת שבכפר־נחום,‏ כיצד אכלו אבותיהם את המן כדי להתקיים במדבר.‏ בסיכום דבריו,‏ אמר:‏ ”‏זהו הלחם אשר ירד מן השמים.‏ .‏ .‏ .‏ האוכל את הלחם הזה יחיה לעולם.‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏58‏)‏ בשמים היה הוא ”‏הדבר”‏,‏ אך במועד שקבע אלהים הוא נעשה ”‏בשר”‏.‏ (‏יוחנן א׳:‏14‏)‏ לכן,‏ כבן־אלהים מושלם,‏ בשר־ודם,‏ היה הוא ”‏הלחם החי היורד מן השמים”‏,‏ המן האמיתי.‏ בשרו,‏ אשר שימש ”‏מן”‏ סמלי לבני־ישראל הרוחניים,‏b ניתן גם ”‏בעד חייו של העולם”‏.‏ (‏יוחנן ו׳:‏51‏)‏ כיום חי ישוע המשיח שוב בשמים,‏ כבן–אלמוות,‏ בזכות אביו השמימי,‏ כיון ש”‏האב החי”‏ הקימו מן המתים לחיי רוח.‏ במקביל לכך,‏ התלמיד ”‏האוכל”‏ את המן האמיתי (‏”‏בשרו”‏ של המשיח)‏ לפני בוא ה”‏יום האחרון”‏,‏ הרי שהוא ”‏יחיה בגללי”‏,‏ אמר ישוע,‏ משום שישוע החי יקים אותו ”‏ביום האחרון”‏.‏ – יוחנן ו׳:‏54,‏ 57,‏ 58‏.‏

25.‏ (‏א)‏ האם אלה האוכלים מקרבן המשיח על הארץ ימשיכו לעשות כן בשמים?‏ (‏ב)‏ באיזו מישרה קדושה ישמשו הם,‏ ותוך איזו תועלת לאנושות?‏

²⁵ מאחר שלבני־ישראל הרוחניים,‏ שיוקמו לתחיה בשמים,‏ יהיו אז ’‏חיים בקרבם’‏,‏ לא יזדקקו עוד לאכול את בשר המשיח ולשתות את דמו.‏ (‏יוחנן ו׳:‏53‏)‏ תהיה להם הזכות לשרת כ”‏כהנים לאלהים ולמשיח”‏ כך יולכו להעביר לאנושות את התועלת שבקרבן־הכופר של המשיח.‏ (‏חזון־יוחנן כ׳:‏6‏)‏ מאחר שיזכו ל”‏חיי עולם”‏ בשמים,‏ לא יהא צורך ביורשים למישרת הכהונה שלהם.‏ כמו ישוע המשיח,‏ הכהן הגדול,‏ יוכלו הם לשרת ככהני־מישנה תמידיים לכל אורך אלף השנים.‏ כך יטלו הם חלק עם המשיח בקידום האנושות לקראת שלימות אנושית על הארץ.‏

האמצעים האלוהיים להשגת חיים מושלמים

26.‏ מאימתי הולך ונוצר ’‏ההמון הרב’‏,‏ ובאיזה צורך חשים הם בנוגע לדם ”‏השה”‏?‏

²⁶ כפי שידוע לנו,‏ הולך ונוצר בימינו,‏ מאז אמצע שנות השלושים,‏ ”‏המון רב”‏ של ’‏הצאן האחרות’‏ של המשיח.‏ (‏חזון־יוחנן ז׳:‏9,‏ 10;‏ יוחנן י׳:‏16‏)‏ גם הם יפיקו תועלת מכהונה זאת בת אלף השנים.‏ בחזון שניתן לשליח יוחנן על ”‏ההמון הרב”‏ צוין,‏ שגם להם תהיה הערכה לדמו השפוך של ”‏השה”‏,‏ ישוע המשיח.‏ הם רואים בו אמצעי טיהור,‏ משום שליוחנן נאמר:‏ ”‏אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה.‏ הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם הזה.‏”‏ (‏חזון־יוחנן ז׳:‏14‏)‏ היטב ידוע להם,‏ שלא יוכלו לשרת את אלהים בהיכלו הקדוש ולזכות בשביעות־רצונו אם יישארו לבושים בלבוש מזוהם.‏ – השווה זכריה ג׳:‏3–10‏.‏

27.‏ לאילו שירותים יזדקקו הם במרוצת אלף השנים,‏ למרות שלא יצטרכו לקום לתחייה?‏

²⁷ ’‏ההמון הרב’‏ חבים לאלהים ולמשיחו,‏ לא תחייה מקברי־הזיכרון,‏ אלא ”‏ישועה”‏ מן ”‏הצרה הגדולה”‏.‏ הם יינצלו מן ”‏הצרה הגדולה”‏ וייוותרו בחיים.‏ אין להם,‏ איפוא,‏ צורך ב’‏תקומה ביום האחרון’‏,‏ שלא כמו האנשים שמדובר עליהם ביוחנן ו׳:‏54‏.‏ עם זאת,‏ הם יזדקקו לתועלת שבשירותי הכהן הגדול,‏ ישוע המשיח,‏ ו־000,‏144 כהני־המישנה שלו במרוצת אלף השנים.‏

28.‏ איזו ”‏שעה”‏ קריבה והולכת לגבי המתים הפדויים,‏ ואיזו הזדמנות תוצב בפניהם?‏

²⁸ הנה קריבה ובאה ”‏שעה”‏ נפלאה.‏ זאת ה”‏שעה”‏ בה יקרא המשיח,‏ כשופט־חבר של יהוה,‏ ל’‏כל שוכני קברי־הזיכרון’‏ לצאת כפדוייו.‏ כולם ייהפכו לנתינים הארציים של מלכותו השמימית,‏ בין אם הדבר לרוחם ובין אם לאו.‏ לכולם תינתן ההזדמנות להשיג חיי־אנוש מושלמים על אדמת גן־עדן.‏ – יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏.‏

29.‏ מה יאכלו וישתו אז ’‏ההמון הרב’‏ והאנושות המוקמת־לתחייה,‏ ואיזו הזדמנות יוצאת־דופן תינתן ל’‏המון הרב’‏?‏

²⁹ מה,‏ אם כן,‏ ישתו אז נתיני המשיח?‏ מה יאכלו הם?‏ השליח יוחנן ראה בחזון ”‏נהר מים חיים”‏ זורם מתחת לכס יהוה אלהים ולכס המשיח.‏ על גדות ה”‏נהר”‏ מזה ומזה צמח ”‏עץ החיים”‏,‏ הנותן את פריו מדי חודש בחודשו.‏ עלי העץ נועדו לריפוי העמים.‏ הללו יספקו מאכל ומשקה ל’‏המון הרב’‏ ולמתים שיוקמו לתחייה.‏ (‏חזון־יוחנן כ״ב:‏1–3‏)‏ האנשים הצייתנים ומלאי־ההערכה,‏ שינצלו במלואו את החסד הזה של יהוה אלהים,‏ שבאמצעות ישוע המשיח,‏ יהפכו את תחייתם ל”‏תקומה של חיים”‏.‏ ל’‏המון הרב’‏ שלא יצטרכו לקום לתחייה,‏ שלא כמו ’‏הצאן האחרות’‏ של המשיח,‏ תהיה ההזדמנות להמשיך לחיות,‏ בלא למות לעולם ובלא לשוב אל העפר.‏

‏[‏הערת שוליים]‏