ילדינו – נחלה מיהוה
על ילדים להורים נשואים־כדין נאמר בתהלים, בהשראת אלהים: ”הנה נחלת יהוה בנים; ברוך פרי הבטן.” (תהלים קכ״ז:3) ”נחלה”, משמעה, נכס ומתת מאלהים. כשמקבלים מתנה יקרת־ערך, שומרים עליה בדרך־כלל מכל יקר. אם המתנה דורשת השגחה וטיפול, מספקים לה את כל הדרוש. המטפל אתה בילדיך כאילו היו נחלה מיהוה, הבורא?
מאחר שלכל הורה ולכל ילד אישיות משלו, הרי זה בלתי אפשרי לקבוע חוקים מדוקדקים כסגולה לגידולו של כל ילד בכל משפחה. אך, הבה נדון במספר קווי־יסוד שתמיד הוכיחו את יעילותם.
הידברות ותיקשורת
יועץ במעון לילדים עזובים מציין, כיצד מנסה סגל העובדים במוסד לעזור להם: ”ראשית, אנו מקשיבים לילד. אנו מנסים לעמוד על אופי המשבר שלו ולהבין מהי הרגשתו.” הדבר ידוע כ”הידברות”, או תיקשורת, והוא מתחיל בהאזנה. גם משפחתך עשויה להפיק תועלת מכך.
היש לך תיקשורת טובה עם ילדיך, על בסיס קבוע? אין הכוונה לשיחה קלה, או ”מאולצת”, על מזג־האוויר או על נושא שטחי אחר. הידברות יעילה באמת, תהיה ”מלב אל לב”. עליה לנבוע מאהבה ומרגשות כנים בין ההורה לילד. אם תאזין היטב לילדך, תהיה מעודכן תמיד בנוגע לצרכיו הנפשיים והרוחניים.
הורים המעוניינים ב”תיקשורת” תקינה עם ילדיהם, זקוקים למנה גדושה של סבלנות ועבודה קשה. מאחר שכל האנושות ירשה את החטא מן הזוג הראשון, נוטים כולנו להתרכז בעצמנו יותר מבאחרים. על ההורים להילחם בנטייה זו ולטפח התעניינות בנושאים המושכים את לב הילדים.
”תוכחה ומוסר”
הוכחה חשובה לאהבת ההורים לילדיהם, כתובה במשלי י״ג:24; ”חושך שבטו, שונא בנו; ואוהבו, שיחרו מוסר.” עיקרון נוסף מציין: ”שבט ותוכחת יתן חכמה, ונער משולח מביש אמו.” – משלי כ״ט:15.
ה”מוסר” הנזכר כאן איננו בהכרח עונש גופני, אם כי יש בכך צורך מדי פעם. אין די בכך שהילדים יידעו מה מותר ומה אסור; עליהם להבין גם מדוע כך הדבר. במלים אחרות, כדי להטיל מישמעת בצורה מועילה, חיוני לתת עצה לעניין, שהילדים יקבלוה.
לשם כך, יש להיענות לצוו המקראי האומר: ”ואתם, האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו.” (אפסיים ו׳:4) על הילדים ללמוד מה הן דרכי הבורא, מה רצוי בעיניו ומה שנוא עליו. כדי להעניק חינוך מעין זה, על ההורים להכיר את המקרא היטב.
בהקשר לכך, יש ללמוד ממה שציווה משה על בני־ישראל, ועל ההורים בפרט: ”והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, ושיננתם לבניך, ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.” (דברים ו׳:6–9) ביחס לפסוקים אלה ציינו פרשני המקרא, קייל ודליץ’:
”כדי שאהבת האלהים תהיה נכונה ואמיתית, יש לחרוט את מצוות אלהים על הלב, להרהר ולדבר בהן תמיד. ’על לבבך,’ משמעו, שמצוות אלהים יהיו עניין שבלב, ולא רק בזיכרון. ... [השווה דברים י״א:18.] ההורים נצטוו לאכוף אותן על הילדים, לדבר עליהן בבית ובלכתם בדרך, בשכבם לישון לעת ערב ובהקיצם בבוקר, כלומר, בכל מקום ובכל שעה: היה עליהם לקשרן לאות על ידיהם ולשים אותן לטוטפות בין עיניהם. ... מלים אלה נאמרו בלשון סמלית, ללמדך שיש לשמור את מצוות אלהים ולא לסטות מהן.”
ובכן, כדי לטפל בילדיך כאילו היו נחלה מיהוה, עליך לשמור על ”תיקשורת” קבועה עימם. כמו־כן, עליך ללמדם ולשנן להם את דרכי אלהים, כמתואר בכתבי־הקודש. אך, האם אתה סבור שהנך זקוק לעזרה על־מנת לתת להם ”תוכחה ומוסר”, בהתאם לדבר־אלהים? אם אמנם כן, הרינו לעודדך לקרוא בעיון את המאמרים הבאים, הדנים בעקרונות המקראיים הקשורים בכך.