למה זקוקים בני־הנעורים מהוריהם?
כל מבוגר היה פעם בגיל ה”עשרה”. כל הורה לנער או לנערה, היה הוא עצמו פעם בגיל זה. משום כך, על המבוגרים להתייחס בהבנה לבעיותיהם ו־לתסכוליהם של בני־הנעורים. אולם, לעתים תכופות מדי אין ההורים זוכרים את הבעיות שהציקו להם בשנות ה”עשרה” שלהם, ואינם מגלים הבנה כלפי ילדיהם הם. סב אחד מעלה זכרונות ומספר:
”זכור לי, שבילדותי חשתי שהורי הטילו עלי תדירות מישמעת קשה מדי ולא־הוגנת. אמרתי לעצמי, שכאשר אגדל ואהיה אב לילדים, אתן להם עצות באהבה, אקשיב להם ואשוחח עימם.
”כשהיגעתי לאותו שלב בחיי, נוכחתי לדעת שהלחצים הכרוכים בגידול משפחה גדולים ועצומים. מאחר שעבדתי שעות ארוכות, לא שהיתי הרבה במחיצת ילדי. וכאשר נמצאתי עימם, הייתי חסר סבלנות וקצר־רוח.
”הילדים גדלו והשנים חלפו ביעף. כעת אני סב, וגישתי לעניינים השתנתה כליל מזו שהיתה לי כהורה. אני מוצא פנאי לשחק עם הנכדים וליהנות מחברתם. אני רוצה להגן עליהם בהימצאם בצרה, ואני סבור שהוריהם קשים מדי וחסרי הבנה. לא אחת אני חושב: אילו רק יכולנו, כהורים, לגלות את הסבלנות והאהבה שיש לסב או לסבתא”.
תכופות שוכחים ההורים, שילדם בן ה”עשרה” מתחיל לגבש לעצמו אישיות משלו, כפרט, עם צרכים משלו. הם מגלים חוסר הבנה, ובכך מתחילות הצרות. חוקר של בעיות נוער מציין, שהוא הציג לרבים מבני ה”עשרה” את השאלה: ”למה אתם מצפים מהוריכם יותר מכל?” כמעט רובם ככולם השיבו:
”אילו רק הבינו אותי”
נערה בת 15 הביעה מישאלה זו, ואמרה: ”נתברכתי בהורים טובים, אך הלוואי שהיו מבינים ששוב אינני ילדה קטנה. הם מתנהגים אלי כאילו הייתי עדיין בכיתה ג׳. אילו רק הבינו אותי וסמכו עלי.” היא היתה מעוניינת שהם ישנו כמה מדרישותיהם, מתוך התחשבות בגילה.
הצורך בחירות רבה יותר הוא חלק טבעי של תקופת ההתבגרות, עובדה שהורים רבים אינם מוכנים לקבלה. שהרי מקטנותו היה הילד תלוי בהם, והם נהנו מכך. כעת שינה בנם בן ה”עשרה” את צרכיו, מתלות מוחלטת לעצמאות גדולה יותר. שינוי זה בגישתו איננו שלילי. אין ספק, שכמה מבני־הנוער מתחילים לפתח בגיל צעיר, יחסית, השקפה מבוגרת למדי. דוגמה מקראית לכך מהווה המלך יאשיהו. בהיותו בן 15, ”והוא עודנו נער, החל לדרוש לאלהי דויד אביו.” בגיל 25 הוא נקט פעולה מוחצת נגד פולחן האלילים, שפרח בימי אביו. ליאשיהו הנער היה חופש פעולה לנהוג לפי ראות עיניו. האם היו השקפותיו ופעולותיו שליליות, רק משום שעדיין היה צעיר? התשובה לכך ברורה. (דברי־הימים ב׳. ל״ד:1–8) כמו־כן, מניעיו של הנער דוד, כאשר ביקש להילחם בגלית הפלישתי, היו טובים, אך נתקלו בחוסר הבנה מצד אחיו המבוגר ממנו. – שמואל א׳. י״ז:26–28.
עם זאת, מאחר שבן ה”עשרה” עדיין איננו בוגר, לא כל רצונותיו מבוגרים. דרוש לו זמן להשתעשע. על הוריו להבין, שטמון בו מרץ רב לעסוק בפעילויות שונות, בעוד שהם אולי מעוניינים במנוחה. בני־הנעורים זקוקים לחברה. אם ההורים לא ידאגו לחברה נאותה, יחפשו הצעירים חברה בעצמם, ואפשר שזו תהיה מן הסוג שאיננו לרצון ההורים.
רוב הנערים והנערות נהנים ממסיבות. אך, לנוכח ההתנהגות הפרועה השוררת בכמה מהן, יתכן שההורים לא ירשו לילדיהם ליטול בהן חלק. אולם, אם יאסרו עליהם כליל ללכת למסיבות, יגרום הדבר לילדים צער ועוגמת־נפש. (קולסים ג׳:21) לכן, אם יארגנו ההורים מיפגשים, יוכלו הם לבחון ברשימת האורחים ולהשגיח על פעולותיהם, ולמנוע בכך בעיות רבות. ואם יאפשרו לילדיהם להשתתף בתיכנון המסיבה, יצליח הדבר אפילו עוד יותר.
אם עשה בן ה”עשרה” מישגה ונקלע לצרות, הרי שזה הזמן מכל הזמנים לגלות כלפיו הבנה. טוב יעשו ההורים אם יהרהרו בנעוריהם הם וייזכרו במישגים שעשו הם, מפאת חוסר ניסיון בחיים. כיון שכך, ידחו הם ביתר קלות את הפיתוי להגיב בחומרה מופרזת ולהיות ביקורתיים מדי. אם הם מעוניינים שילדיהם בני ה”עשרה” ייוועצו בהם כשיסתבכו בצרות, עליהם לטפח בהם אימון על־ידי אופן תגובתם לעבירות קלות יחסית.
כאשר מדובר בטעות הנובעת מפזיזות, על ההורים לגלות טוב־לב והתחשבות. עליהם לעשות את הכל כדי להסביר לנער במה טעה וכיצד להימנע מטעות חוזרת בעתיד. אך, אל להורים לומר לו שהוא עצמו חסר־תקנה.
אולם, מה על ההורים לעשות, כאשר ילדם בן ה”עשרה” מעורר בעיות חמורות של חוסר מישמעת בבית־הספר, או מסתבך בצרות עם המשטרה, או עם בעיות סמים או אי־מוסריות? ההורים מקווים, כמובן, שהדרכה מוקדמת תמנע זאת. אך, נניח שהדבר בכל זאת קורה, מה אז? אם היה אי־פעם הנער זקוק לעזרה, הרי זה עתה.
בעיה מסוג זה גורמת להורים דאבון־לב רב. בדרך־כלל הם תוהים, ”במה שגינו?” הם מאיימים על הילד הסורר ומרשיעים אותו, דבר שרק מכעיס אותו ומקשיח את לבו. יש לזכור, שיהוה גילה הבנה והיה נכון לסלוח לעמו כאשר סטה מדרך הישר. הוא נטל את היוזמה לידיו ופנה אליהם כדי לנסות להושיט להם עזרה, אף כי חטאם היה קשה מנשוא. ”לכו נא וניווכחה”, אמר יהוה. ”אם יהיו חטאיכם [אדומים] כשנים, כשלג ילבינו.” – ישעיהו א׳:18.
עתיד הנער תלוי ביחסם של ההורים כלפיו בתקופת משבר זו. אל תאמר ואל תעשה דברים שיקשו עליו לשוב אליך. לעולם אל יאמרו ההורים נואש, כל עוד נמצאים ילדיהם תחת חסותם. עליהם לגלות סבלנות ולנהוג במידת הרחמים. עליהם לשקף את תכונותיו של יהוה בנדון. – שמות ל״ד:6, 7.
להתייחס אליו כפרט
אחד הצרכים החשובים ביותר של הנער (או הנערה) הוא, שיתייחסו אליו כאל פרט. כל נער בגיל ה”עשרה” מעוניין שיראו בו אישיות בפני עצמה, שונה מאחרים. הורים למדים לדעת, שאין שני ילדים זהים. ההדרכה ואמצעי המישמעת עשויים להצליח אצל ילד אחד, אך לא להועיל לשני. והדבר נכון במיוחד בהגיעם לשנות ה”עשרה”.
כיון שכך, מישגה הוא להשוות ילד אחד למישנהו. אם עורכים השוואה בין עבודתו של פרט מסוים לבין מלאכתו המעולה של חברו, לא יעודד אותו הדבר, אלא יפגע בו. נער בגיל ה”עשרה” מעוניין שיקבלוהו כמות שהוא, ולא יזכירו לו מה שביכולתו לעשות כפרט. הוא רוצה שהוריו יאהבוהו בזכות מה שהוא, ושיתייחסו אליו בחום אנושי. עם זאת, אין הוא מעוניין שידכאו את אישיותו, או שיתנהגו כלפיו לנצח כאל ילד.
להיעזר בקווים־מנחים יציבים
בני ה”עשרה” זקוקים, בנוסף לכך, להכוונה נאותה ולקווים־מנחים יציבים ועקיבים. בהקשר לכך, אמר לאחרונה סגן־אדמירל ג׳יימס קאלברט, מפקח האקדמיה הימית של ארה״ב ואב לשלושה ילדים, כפי שפורסם בחדשות דטרויט: ”אל להורים לצפות לכבוד כלשהו, אם אין הם מטילים מישמעת.” הוא המשיל את החינוך־למישמעת לקליפת־ביצה. ”כשהיא שלימה,” אמר, ”היא חזקה ויפה. אך ברגע שהיא נשברת או נסדקת, היא מתפרקת מיד. יתכן שאין הילדים תובעים בקול־רם שיטילו עליהם מישמעת, אך הם זקוקים לה בצורה נואשת. סמכותם הברורה של ההורים נוטעת בילדים הרגשת ביטחון.”
בני־הנוער זקוקים לביטחון שבהטלת מישמעת קבועה ויציבה. אפשר שבן ה”עשרה” לא יסכים בנקל שיש צורך בהגבלות או בכללים מסוימים, אך הוא ימהר להודות, שעל הכללים להיות קבועים. הוא מעוניין לדעת מה הוא רשאי לעשות, ומה לא. הוא יחוש תיסכול אם הכללים שינקטו ההורים ישתנו מדי יום ביומו, בהתאם ל”מצבי רוחם”.
ניתן להשוות את הכללים וההגבלות לגבולות. לנער, או לנערה, חשוב שהגבולות יהיו מוגדרים ומזוהים היטב. הם מעוניינים שיינתן להם חופש־פעולה ואימון במסגרת הגבולות הללו. אב הישווה זאת לאשר אירע כאשר הוא ומשפחתו שכרו בית:
”הבית היה בשטח מיוער. אחת השאלות הראשונות ששאלנו היתה, היכן נמצאים הגבולות. רצינו לדעת, מה רשאים אנו לעשות ברכוש? הדבר היה חיוני להנאתנו מן המקום. אתה יכול לתאר לעצמך את חוסר־הנוחיות והתיסכול שבעל־הבית היה גורם, אילו שינה את ההגבלות מדי שבוע, למשל. אותו העיקרון נכון לגבי ההגבלות שמטילים הורים על בני ה”עשרה”. על הכללים להיות קבועים והגיוניים. לאחר־מכן, הוכח שיש לך אימון בהם ותן להם חופש־פעולה במסגרת הגבולות הללו.”
אין צורך שהכללים יהיו נוקשים יתר על המידה. לעתים, ניתן לחרוג מן המקובל ולהיענות לבקשת הילדים, לרגל מאורע כלשהו, או בנסיבות מיוחדות.
עזור להם להציב לעצמם מטרות בחיים
בני־הנעורים זקוקים, כמו־כן, לעזרה להציב לעצמם מטרות בחיים, כגון בחירת מקצוע ורכישת ההשכלה הדרושה. לכל אדם חשובה ההרגשה, שהוא בעל־ערך ושמה שהוא עושה ראוי להערכה. חשוב שיוכל לכבד את עצמו כאדם.
הורים יתנו ביטוי לדאגתם לבנם, או לבתם, בני ה”עשרה”, בכך שיעזרו להם לבחור במקצוע המתאים. יש לקחת בחשבון את הכשרונות בהם ניחנו ומה קרוב ללבם. (השווה רומיים י״ב:6) יש לסייע לילד להעמיד לנגד עיניו מטרות בנות־השגה. שהרי לא כל אחד יכול להגיע לעמדה חשובה. אפשר להגשים שאיפות באורח מציאותי, על־ידי שמשיגים תחילה את המטרות הפשוטות יחסית, ורק לאחר־מכן קובעים מטרות נשגבות יותר.
הרי זו אחריותם של ההורים לאפשר לנער, או לנערה, להשיג את ההכשרה הדרושה כדי להתמודד עם החיים כמבוגרים. יש להדריך את הצעירים לרכוש מקצוע שיאפשר להם להתפרנס בכבוד. – טימותיוס א׳. ה׳:8; משלי ל״א:10, 19, 20.
כדי שבני־הנעורים יהיו מוכנים להתמודד עם בעיות החיים ולקבל על עצמם אחריות כאנשים בוגרים, הם זקוקים לתמיכת ההורים ולעידודם, כדי שלא יהפכו בסופו־של־דבר ל”טפילים”. לא אחת זקוקים הם לעזרה בשיעורי־הבית. לעתים הם עלולים לחשוב, שמוטב להם לחדול מן הלימודים. בשעות משבר כאלה יכולים ההורים להיות מקור עידוד, בהתייחסם בהבנה לתיסכולי הנער, או הנערה, ובשוחחם עימהם על הבעיה בגילוי־לב. אם יעזור ההורה מדי פעם בשיעורי־בית קשים, הוא ייטיב להבין את תיסכולי הילד בהכנת השיעורים ויוכל להשיא לו עצות מעשיות. לעתים, די בכך שהורה מבין יקדיש מזמנו כדי לשוחח על הבעיה, על־מנת שבן ה”עשרה” יקבל את העידוד הדרוש ויתגבר על המשבר.
להרגיש שזקוקים להם
יתכן שהצורך הגדול ביותר הוא, שבני־הנוער ירגישו שזקוקים להם. הם רוצים להיות בטוחים שוב ושוב באהבת הוריהם. כולנו משתוקקים לביטחון שמעניק רגש ההשתייכות. אם ההורים מודעים לצרכי ילדיהם בני ה”עשרה”, ומספקים אותם תוך הבנה, יגדל האושר בחוג המשפחה.