היזהר מלייחס מניעים מוטעים לזולת

‏”‏אמור לי,‏ מדוע לא אמרת לי שלשום ’‏שלום’‏ ברחוב?‏ מה יש לך נגדי?‏”‏

‏”‏אבל,‏ .‏.‏.‏ אינני זוכר שנפגשנו!‏”‏

‏”‏בלתי אפשרי!‏ הרי עברנו זה ליד זה והסתכלת לי ישר בעיניים,‏ ובכל זאת לא אמרת לי ’‏שלום’‏!‏ מה יש לך נגדי?‏”‏

האם ראית,‏ או התנסית אי־פעם בחווייה דומה למקרה אמיתי זה?‏ יתכן שהיית עד למקרה אפילו חמור יותר,‏ בו ייחסו אנשים מניעים מוטעים לזולתם.‏ חשדות לא־מבוססים ואי־אימון אינם לרצון אלהים.‏ הדבר מסתבר מן התוצאות ההרסניות שתכונות מעין אלה עלולות להביא.‏ עיין,‏ למשל,‏ במה שאירע לעם־ישראל בתקופת המקרא.‏

לאחר כיבוש הארץ המובטחת,‏ התיישבו שני שבטים וחצי בנחלות שהוקצו להם בעבר הירדן המזרחי.‏ שם הקימו מזבח,‏ לא כדי להקריב עליו עולות וזבחים,‏ אלא למען ישמש עד לכך שהם וצאצאיהם לא פנו עורף לעבודת יהוה.‏ אך,‏ שאר שבטי ישראל ייחסו להם מניע שלילי,‏ בחשדם בהם שבנו את המזבח לעבודת אלילים.‏ הם החליטו,‏ איפוא,‏ לעלות עליהם למלחמה.‏ למרבה השמחה,‏ ננקטו צעדים כדי לברר את אי־ההבנה,‏ והפעולה הצבאית שתוכננה נגדם בוטלה.‏ – יהושע פרק כ״ב‏.‏

דוד המלך שלח פעם את עבדיו כדי לנחם את חנון מלך עמון על מות אביו.‏ אך,‏ בני־עמון חשדו בדוד כי שלח את אנשיו כמרגלים,‏ ועשו להם מעשים משפילים.‏ הדבר גרם,‏ בסופו של דבר,‏ למלחמה,‏ והעמונים והארמים סבלו מפלה ניצחת.‏ אילו תוצאות הרות־אסון נבעו מכך שייחסו לדוד מניע מוטעה!‏ – שמואל ב׳.‏ פרק י׳‏‏.‏

כאשר מטילים ספק במניעים טהורים

גם בקהילה המשיחית הקדומה היו מקרים בהם ייחסו מניעים שליליים לאנשים.‏ כך אירע,‏ למשל,‏ לשליח פאולוס.‏ משום כך חש צורך לכתוב:‏ ”‏לו יהי כן:‏ אנכי לא הייתי לכם למעמסה.‏ בהיותי ’‏ערום’‏,‏ לכדתי אתכם ’‏בעורמה’‏.‏”‏ כמה מאחיו לאמונה בקורינתוס טענו,‏ שלא בצדק,‏ כי פאולוס לא פעל מתוך אהבה.‏ הם ייחסו לשליח הנאמן מניעים שליליים,‏ מוטעים.‏ – קורינתיים ב׳.‏ י״ב:‏16‏,‏ ג”‏צ.‏

מניעים שליליים יוחסו אפילו ליהוה אלהים.‏ השטן ומלאכי־החבלה שלו טוענים,‏ שאין אלהים שולט מתוך אהבה.‏ השטן גורס שיהוה מונע באנוכיות טובה מבני־האדם,‏ בכך שהוא קובע להם מיגבלות מוסריות.‏ יתר על כן:‏ השטן מחזיק בדעה,‏ שאלהים ”‏קונה”‏ לעצמו את צייתנות משרתיו.‏ (‏איוב ב׳:‏3–5‏)‏ בדומה לכך,‏ מפקפק השטן גם במניעיהם הטהורים של משרתי אלהים.‏ הוא מאשימם ו’‏מקטרג עליהם לפני אלהים יומם ולילה!‏’‏ (‏חזון־יוחנן י״ב:‏10‏)‏ למותר לציין,‏ שאנשים יראי־אלהים לעולם לא ירצו ללכת בעקבות השטן ולייחס,‏ שלא בצדק,‏ מניעים שליליים לזולתם.‏

הישמר מפני אי־הבנות

מה ניתן ליראי־אלהים ללמוד מן הדוגמאות המקראיות הללו?‏ ראשית,‏ שזה אפשרי להבין שלא כשורה את כוונותיהם ומניעיהם של אחרים.‏ כך עשו בני־עמון כששלח דוד את אנשיו כדי לנחם את המלך חנון.‏ כיום,‏ אדם עשוי להיות ביישן ונחבא אל הכלים.‏ אפשר שתהיה לו גם הבעת־פנים קשוחה.‏ אך,‏ אחרים עלולים להסיק בטעות שהוא אדיש,‏ בעל גאווה וחסר־רגש,‏ אף שהדבר עלול להיות רחוק מן האמת.‏

לעתים מאשימים אנשים,‏ שלא בצדק,‏ את זולתם בעצלנות.‏ אך,‏ יתכן שהאדם שאותו הם חושבים לעצלן,‏ עושה בעצם את מיטב יכולתו.‏ אפשר שעקב חולשה גופנית,‏ או בעיה בריאותית כלשהי,‏ אין הוא מסוגל לבצע יותר או לעבוד בזריזות.‏ מוטב,‏ איפוא,‏ להכיר בכך שלא כל האנשים יצרנים ויעילים במידה שווה,‏ וזאת מסיבות רבות.‏

קורה שמייחסים מניעים מוטעים לאנשים המנסים,‏ בעצם,‏ לגלות התחשבות בזולת.‏ למשל,‏ במשרד מסוים נוהגים הפקידים להשיב בתורנות לטלפון,‏ אפילו לאחר שעות העבודה הרגילות.‏ אין הם יושבים,‏ בהכרח,‏ ליד הטלפון וממתינים לשיחה,‏ אלא עשויים להמשיך בעבודתם בחדר הסמוך.‏ יום אחד עמד באקראי פקיד אחראי,‏ שלא היה בתורנות,‏ ליד הטלפון בדיוק כשזה צילצל.‏ הוא הרים את השפופרת מתוך התחשבות בעובד התורן שהיה בחדר הסמוך,‏ כדי שלא להפריעו בעבודתו.‏ למרבה הצער,‏ ייחס העובד התורן לאיש מניע שלילי,‏ במקום להודות לו על התחשבותו ועזרתו.‏ עניין פעוט?‏ כן,‏ אך הוא מדגים את הצורך להיזהר שלא לטעות בהערכת כוונותיהם ומניעיהם של אחרים.‏

לתת לאחרים ליהנות מן הספק

לאור התוצאות המעציבות של ייחוס מניעים מוטעים לזולת,‏ מן הראוי להימנע מכך.‏ מוטב לתת לאחרים ליהנות מן הספק.‏ הדבר תואם את העיקרון המקראי האומר,‏ שהאהבה ”‏תאמין בכל”‏.‏ (‏קורינתיים א׳.‏ י״ג:‏7‏)‏ לדבוק בעיקרון זה משמעו,‏ לתת אימון בחברינו לאמונה במקרים של אי־וודאות,‏ במקום למהר לחשוד בהם.‏

אם ניטיב להכיר את רעינו,‏ עשוי הדבר לעזור לנו להימנע מלייחס להם מניעים מוטעים.‏ לשם כך יש צורך לעתים בחודשים,‏ ואפילו בשנים.‏ אך,‏ במקרים רבים,‏ ככל שניטיב להכיר אותם מקרוב,‏ כן תפחת הסכנה שנייחס להם מניע שלילי.‏

כאשר מפקפקים במניעינו הטובים

אך,‏ מה אם מייחסים לנו מניעים מוטעים?‏ כיצד עלינו להגיב?‏ מוטב שלא להיפגע מכך,‏ ככתוב בקהלת ז׳:‏9‏:‏ ”‏אל תבהל ברוחך לכעוס.‏”‏ במהלך הזמן עשוי אותו אדם להכירך טוב יותר ולתקן את דעתו עליך.‏ לאחר שיכיר בטעותו,‏ הוא יאהב אותך יותר,‏ במיוחד אם לא היגבת בכעס.‏ אין ספק,‏ שיראי אלהים מעוניינים לנהוג כדוגמת יהוה אלהים,‏ השולט ברוחו על אף ההאשמות נגדו.‏ יתר על כן:‏ יהוה מכיר את מניעינו,‏ והוא ינחם אותנו.‏ נפיק שמחה מכך שנמשיך ’‏לבטוח ביהוה ולעשות טוב’‏.‏ אם ירצה אלהים לטהר את שמנו בעניין כלשהו,‏ הוא יעשה כן במועד המתאים.‏ – תהלים ל״ז:‏3–8;‏ משלי כ״א:‏2;‏ כ״ד:‏12‏.‏

מצב קשה במיוחד מתעורר,‏ כאשר אדם זוכה לתוכחה מפי אדם שיש לו דעה מוטעית עליו.‏ כל מה שיטען להגנת עצמו,‏ עלול להיראות כהצדקה עצמית.‏ לאמיתו של דבר,‏ התוכחה איננה מוצדקת,‏ משום שהמוכיח לא לקח בחשבון את כל העובדות.‏ בכל זאת,‏ כמה מייעצים בעלי כוונות טובות עלולים לחשוד במניעיך,‏ אם תנסה להסביר את העובדות כהווייתן.‏ לכן,‏ אם העניין הוא פעוט־ערך,‏ אפשר שתעדיף שלא לומר דבר שיתקן את דעתו,‏ בתנאי שלשתיקתך לא יהיו תוצאות מזיקות.‏ אך,‏ לא תמיד כדאי לשתוק כאשר מניעיך לא הובנו כשורה.‏ יהא זה מישגה מוסרי שלא לתקן שקר.‏ יש מקרים שיהא זה נאות להסביר את עמדתך או השקפתך בקור־רוח,‏ כדי שמצפונך יהיה שקט,‏ בידעך שלפחות עשית את המאמץ הדרוש כדי להבהיר את העניינים,‏ במקום להודות מתוך חולשה בהאשמות כוזבות.‏ גם המייעץ עשוי להפיק תועלת מכך,‏ על־ידי שילמד מן המקרה כיצד לתת עצה מאוזנת.‏

משל גרמני אומר,‏ ”‏די לך שתשקר פעם אחת,‏ כדי ששוב לא יאמינו לך,‏ אפילו אם תאמר את האמת.‏”‏ אך,‏ אל לכך לקרות בקרב יראי־האלהים.‏ אם עושה אדם מישגה,‏ שאחרים יודעים עליו,‏ והתפתחות מאוחרת יותר מזכירה לכמה אנשים את המישגה,‏ האין לחשוד באופן טבעי באותו אדם ששגה?‏ לא בהכרח,‏ משום שהאהבה איננה ממהרת לחרוץ משפט.‏ אם חושדים בנו במעשה מסוים,‏ על לא עוול בכפנו,‏ רק משום שעשינו מעשה דומה בעבר,‏ האם לא יכאב לנו על חוסר האימון מצד הזולת?‏ ברור שכן,‏ משום שרוח־אלהים עזרה לרבים לחולל שינויים עצומים לטובה בהתנהגותם.‏ כמו־כן,‏ יש לזכור כי האהבה ”‏לא תחשוב רעה”‏.‏ – קורינתיים א׳.‏ ו׳:‏9–11;‏ י״ג:‏4,‏ 5‏.‏

הצורך בזהירות ובאיזון

בהשתדלנו לנהוג בהתאם לעיקרון שלא לייחס מניע מוטעה לזולת,‏ ולהתנהג בשיקול־דעת כשחושדים בכוונותינו,‏ עלינו לזכור שיש צורך בזהירות.‏ למשל,‏ במישטר הרודף את עובדי־אלהים,‏ עלולים אנשי־שררה מסוימים לנהוג בעורמה כדי לגרום לנרדפים למסור מידע על אחיהם לאמונה.‏ האם יכול אדם,‏ במקרים מעין אלה,‏ להאמין לכל הצהרה או הבטחה מצד הרודפים?‏ למצב מסוג זה מתייחס העיקרון המקראי:‏ ”‏פתי יאמין לכל דבר,‏ וערום יבין לאשורו,‏”‏ כלומר,‏ הפיקח ישקול בתבונה את צעדיו.‏ – משלי י״ד:‏15‏.‏

על יראי־האלהים לתת אימון באחיהם לעבודת אלהים,‏ כל עוד אין הוכחה חותכת לאי־נאמנתם טוב נעשה אם נזכור את המלים הבאות,‏ שמכוח– השכינה:‏ ”‏מי אתה כי תשפוט את עבדו של אחר?‏’‏ ”‏אחד הוא המחוקק ושופט,‏ הוא אשר יכול להושיע ולאבד.‏ ומי אתה כי תשפוט את עמיתך?‏”‏ – רומיים י״ד:‏4;‏ יעקב ד׳:‏12‏.‏

הזוכר אתה את המקרה שהוזכר בהתחלה?‏ אשה ייחסה מניע שלילי למכר,‏ שלא בירך אותה לשלום בשיחתם לאחר התקרית הסתבר,‏ שהגבר היה שקוע במחשבות ולא זיהה את האשה.‏ זו היתה הסיבה היחידה שלא בירכה לשלום.‏ טוב עשתה האשה על ששוחחה עם האיש על הרושם שקיבלה,‏ ולא שמרה לו טינה בלא לגלות לו את חשדותיה.‏ אך,‏ מוטב היה אילו הניחה מלכתחילה שהאיש פשוט לא הבחין בה.‏

אכן,‏ יש לשמור על איזון בהערכת כוונותיהם של אחרים.‏ למרבה השמחה,‏ תבוא העת בה איש על־פני האדמה לא יחשוד בדבריו ובמעשיו של רעהו.‏ כך יהיה המצב בעולם החדש,‏ שתחת שלטון מלכות אלהים.‏ הכל יביעו אהבה זה לזה ויבחינו בתכונותיו הטובות של הזולת.‏ לא עוד יהיו גורמים לפגיעות,‏ לדאבון־לב,‏ למרירות או לאכזבה אך,‏ עד לעת ההיא,‏ עלינו להיזהר שלא לייחס מניעים מוטעים לזולת.‏