ישוע — חייו ושליחותו
עצות נוספות מפי ישוע
בעודו שוהה בבית בכפר־נחום, דן ישוע עם תלמידיו בנושא אחר, מלבד השאלה שהתעוררה בין השליחים באשר למיהו הגדול ביניהם. הם שאלו את ישוע על מקרה אשר אירע, כפי הנראה, בשובם לכפר־נחום, כשישוע לא היה ביניהם. השליח יוחנן סיפר לו: ”ראינו איש מגרש שדים בשמך ומנענו בעדו, כי אינו הולך אחרינו”.
יוחנן התייחס לשליחים כקבוצה בעלת זכויות יחודיות בתור מרפאים. הוא הסיק, איפוא, שמאחר שאיש זה לא השתייך אליהם, לא היה רשאי לבצע נסים.
אולם, ישוע יעץ להם: ”אל תמנעו בעדו, כי אין איש אשר יעשה גבורה בשמי ומיד יוכל לדבר עלי רעות; כי מי שאינו נגדנו הוא בעדנו. כל המשקה אתכם כוס מים משום היותכם של המשיח, אמן אני אומר לכם שלא יאבד שכרו”.
לא היה צורך שאותו אדם ילך פיסית אחרי ישוע במסעי־ההטפה שלו כדי להיות לצידו. הקהילה המשיחית טרם נוסדה, ולכן העובדה שאדם זה לא השתייך לקבוצת השליחים לא ציינה בהכרח שהיה שייך לקהילה אחרת. אותו אדם אכן גילה אמונה בשם ישוע, ובזכות זה הצליח לגרש שדים. מעשיו תאמו את מה שישוע אמר באשר למעשים הראויים לגמול. ישוע ציין, בעצם, שאותו איש אכן נועד לזכות בגמול.
אך, יתכן שדבריהם ומעשיהם של השליחים היוו מיכשול לאיש זה. אם כן, הדבר היה חמור מאוד! ישוע העיר: ”וכל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים, מוטב לו שתונח אבן־ריחיים סביב צווארו ויושלך לים”.
ישוע ציין שעל תלמידיו לבער מחייהם כל דבר העלול להכשילם — אפילו אם הוא יקר להם כמו יד, רגל או עין. מוטב לוותר על הדבר היקר הזה ולהיכנס למלכות אלהים, מאשר להמשיך להחזיק בו ולהיות מושלך לגיא־הינום (אתר בירושלים ששימש כמזבלה, שם נשרפה אשפת העיר), אשר סימל השמדה נצחית.
בנוסף לכך, הזהיר ישוע: ”היזהרו שלא תבוזו לאחד הקטנים האלה. הריני אומר לכם כי המלאכים שלהם בשמים רואים תמיד את פני אבי שבשמים”. או אז, המחיש עד כמה יקרים אותם ”קטנים” במשל על אדם שהיו לו מאה כבשים, אך אבד לו אחד מהם. אותו אדם, הסביר ישוע, יעזוב את ה־99 ויחפש אחר האובד, וכשימצא אותו ישמח עליו יותר מאשר על ה־99. ”כך”, סיכם ישוע, ”אין רצון מלפני אביכם שבשמים שיאבד אחד מן הקטנים האלה”.
יתכן שישוע חשב על הוויכוח שנתגלע בדרך בין השליחים, ולכן האיץ בהם: ”יהא מלח בקרבכם והייו בשלום זה עם זה”. מאכלים תפלים נעשים טעימים יותר כשמוסיפים להם מלח. אם כן, מלח סמלי הופך את דברינו למקובלים יותר על שומעינו. ’מלח’ מהסוג הזה יעזור לנו לשמור על יחסי־שלום עם הזולת.
אולם, עקב אי־שלימות אנושית, לעתים מתעוררים חילוקי־דעות רציניים. ישוע סיפק הנחיות גם בנוגע ליישוב בעיות כאלה. ”אם יחטא [לך] אחיך”, אמר, ”לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע לך, קנית לך את אחיך”. אם לא ישמע, יעץ ישוע: ”קח איתך עוד אחד או שניים, כדי שעל־פי שניים או שלושה עדים יקום כל דבר”.
רק בתור צעד אחרון, אמר ישוע: ”הגד לקהילה”, כלומר למשגיחים האחראים בקהילה, הרשאים להגיע להחלטה שיפוטית בנדון. אם החוטא לא ינהג בתואם עם החלטתם, סיים ישוע, ”שיהיה לך כגוי ומוכס”.
בכל החלטה שיפוטית, חיוני שהמשגיחים ידבקו בנאמנות בהוראות דברו הכתוב של יהוה. אם כן, כאשר יקבעו שאדם הינו אשם וראוי לעונש, החלטתם ’תהיה אסורה כבר בשמים’. וכאשר ’יתירו על הארץ’, כלומר, יחליטו שאותו אדם הינו חף־מפשע, הדבר ’יהיה מותר כבר בשמים’. בנוגע להחלטות שיפוטיות כאלה, אמר ישוע: ”במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם”. מתי י״ח:6–20; מרקוס ט׳:38–50; לוקס ט׳:49, 50.
(מקור המאמר: 1988/2/15)
◆ מדוע בימי ישוע לא היה נחוץ להצטרף אליו במסעיו?
◆ עד כמה הדבר חמור אם נכשיל את אחד הקטנים, וכיצד המחיש ישוע את ערכם של הקטנים האלה?
◆ מה גרם לישוע, כפי הנראה, להאיץ בשליחים ש’יהא מלח בקרבם’?
◆ מה משמעות הדבר ’לאסור’ ו’להתיר’ בדיונים משפטיים משיחיים?