”עידן החמדנות”
אם האדם מתקשה לחסל את ההצטננות הפשוטה, מה הם הסיכויים שיחסל את המחלה המסובכת יותר של החמדנות?
נראה שאין צורך ללמוד את האנוכיות והחמדנות — הן טמונות באדם מילדותו. די שתביט בשני פעוטות בשעת משחק בצעצועיהם, ותבחין בכך.
חמדנות אנושית של האדם כפרט, היא די נפוצה ודי שלילית. אך, כאשר הדבר מגיע לחמדנות לאומית או בינלאומית, מושפעים מיליונים לרעה. קח כדוגמה את סחר הסמים הבינלאומי. כתב־עת בשפה הספרדית מציין, שזהו העסק הנרחב ביותר בהיקפו בעולם — שלוש מאות מיליארד דולר לשנה. מיליוני חיי־אדם נהרסים, ואין־ספור מתים בטרם־עת, בשל צריכת סמים. מהו שורש הבעייה של ההתפשטות המחרידה של הסחר בסמים? ללא ספק, תאוות החמדנות.
כתב־העת World Press Review (וורלד פרֶס רוויו) הצביע על מניע זה של חמדנות. הוא ציטט את 16 Cambio (קמביאו 16), כתב־העת של מדריד, בספרד שטען ש”רק 10 עד 20 אחוזים מכלל הרווחים של מכירת הסמים, מגיעים לארצות המייצרות. רשת־הסחר משקיעה 10 אחוזים נוספים במעבדות, במכוניות ובנשק. ... היתרה נשארת בארצות הצורכות, או מופקדת בחשבונות־בנק במדינות המהוות מקלטי־מס במערכת הבנקאות העולמית.”
הדבר מפריך את ההשקפה שמצוקה כלכלית היא הסיבה לחמדנות, שחמדנות הינה מאפיין של העניים או המקופחים. ברור שחמדנות היא חולשה אנושית נפוצה, ונוגעת לקשת רחבה של החברה, כולל אלה שאינם שרויים במחסור כלל. אחד המאפיינים המוזרים של החמדנות הוא, שהיא חודרת עמוקות ובחשאי — אפילו אנשים שבדרך־כלל הינם שמחים בחלקם בחיים, יגלו חמדנות אם באופן בלתי־צפוי תינתן להם ההזדמנות לכך.
מֶג גרינפילד, עיתונאית ובעלת־טור, קובלת: ”אתה פותח עיתון בכל יום שהוא, וקורא על חברי־מושבעים, חוקרים ותובעים מיוחדים, ופסקי־הדין המוטלים בספק, על הונאות, תרמיות ומקרים של שאפתנות־יתר, והתמונה מייאשת למדי. אפילו עם נניח שחלק מההאשמות איננו מוצדק ואחרות מוגזמות, ברור לי שאנשים ביצעו מעשים פסולים והצליחו להתחמק מהעונש המגיע להם, שוב ושוב. ... הרחקנו לכת עד כאן: ואפילו חלק ניכר ממעשינו, שלכאורה נובעים מאהבה לזולת, משקפים בעצם רדיפת הנאה או חמדנות.”
עד כמה נפוצה היא?
החמדנות אינה תופעה חדשה בקרב האנושות, אך ללא ספק הסלימה לאחרונה בשל לחצי החיים של המאה ה־20. כה נרחבת הפכה החמדנות עד כי מאמר־מערכת בכתב־העת The Christian Century (המאה הנוצרית) כינה את עשור ה־1980, בשם מתאים שלדעתו, לאחר הכינויים ”עידן הדאגה” לשנות ה־1950 או ”עידן ה’אני’” לשנות ה־1970. הוא התייחס לשנות ה־1980 כאל ”עידן החמדנות”!
היום, החמדנות גלויה בכל שטח בו אנשים באים במגע זה עם זה — במקומות עבודה, בבתי־ספר ובחברה ככלל. היא החדירה את השפעתה המשחיתה אל תוך המסחר, הפוליטיקה, ואפילו אל תוך הדתות העיקריות.
לעתים קרובות, מובילה החמדנות לשחיתות ולהונאה לא־חוקיות. למשל, העיתון האוסטרלי The Canberra Times (הטיימס של קנברה) ייחס לאוסטרליה את הכבוד המפוקפק בתור המובילה בעולם בהונאה בביטוח־רכב. נראה שכתב־העת האוסטרלי Law Society Journal (ביטאון איגוד המשפטנים) תמך בכך, בציינו: ”תביעות והצהרות מזויפות המוגשות על־ידי אנשים מבוטחים, עולות לחברות הביטוח, ובעקיפין לאנשים המבוטחים, מיליוני דולרים מדי שנה.” אותו כתב־עת הוסיף ש”זוהי בעייה הולכת ומחמירה, במיוחד בתחום הביטוחים לכיסוי הצתות, גזל בנמלים, רכב ותכולת בתים.”
אם כן, קל להבין מדוע רבים לועגים לרעיון שביום מן הימים תחוסל החמדנות. הם סבורים שהחמדנות תהיה תמיד חלק מחיינו, ושעולם ללא חמדנות אינו אלא חלום בלתי־אפשרי.
החמדנות אכן תחוסל
על סמך מה ניתנת הצהרה זו הנשמעת כבלתי־אפשרית? היא מבוססת על העובדה שאורח־חיים ללא חמדנות כבר הושג. בעוד שהישג זה איננו עדיין בדרגת שלמות, הוא אכן מגלה מה שניתן להשיג עקב דחף והדרכה נאותים. המאמר הבא יבהיר עד כמה מציאותית התוחלת להשגת עולם ללא חמדנות.