מטמונים מתוך גלי אשפה מצריים

האם היית מצפה למצוא כתבי־יד יקרים של כתבי־הקודש בתוך גלי אשפה?‏ זה בדיוק מה שאירע בחולות מצרים,‏ בשלהי המאה שעברה.‏ כיצד?‏

החל משנת 1778 ועד סוף המאה ה־19,‏ נתגלו במקרה מספר כתבי־יד מגומא (‏פפירוס)‏ במצרים.‏ ברם,‏ חיפושים שיטתיים נערכו רק לפני כמאה שנה.‏ אותה עת,‏ פלחים מקומיים החלו למצוא זרם לא־מבוטל של מיסמכים עתיקים,‏ ולכן הכירה הקרן הבריטית לחפירות במצרים בצורך לשגר לאיזור משלחת בטרם יהא זה מאוחר מדי.‏ היא בחרה בשני בוגרי אוניברסיטת אוקספורד,‏ את ברנרד פ.‏ גרֶנפֶל ואת ארתור ס.‏ הַנט,‏ שקיבלו היתר לערוך חיפושים דרומה מהאיזור החקלאי במחוז פָאיוּם (‏הנראה בעמוד הקודם)‏.‏

אתר בשם בֶהנֶסַה נראה מבטיח בעיני גרנפל בשל שמו היווני הקדום,‏ אוֹקסִירִינקוּס.‏ במאות הרביעית והחמישית לספירה,‏ היתה אוקסירינקוס עיירה חשובה בתור מרכז של הנצרות המצרית.‏ בזמנו,‏ מנזרים קדומים רבים היו ממוקמים באיזור זה,‏ וחורבותיה של העיירה כיסו איזור נרחב.‏ גרנפל קיווה שימצא בהן קטעים מספרוּת נוצרית,‏ אך חיפושיו בבתי־הקברות ובהריסות הבתים היו לשווא.‏ רק גלי האשפה של העיירה נותרו,‏ וגובהם הגיעו עד ל־10 מטרים.‏ לחפור בתוך גלי־אשפה כדי לחפש קטעי פפירוס,‏ היה כמוה כהודאה בתבוסה.‏ בכל זאת,‏ החליטו החוקרים לחפור גם בהם.‏

מטמונים חבויים

בינואר 1897,‏ נחפרה תעלה נסיונית,‏ ובתוך שעות ספורות נתגלו כתבי פפירוס עתיקים.‏ ביניהם היו מכתבים,‏ חוזים ומיסמכים רשמיים.‏ במהלך הדורות,‏ התכסו הם בחול שנישא ברוחות העזות,‏ ובזכות האקלים היבש נשמרו במשך אלפיים שנה בקירוב.‏

כעבור שלושה חודשים בלבד,‏ חשפו החפירות באוקסירינקוס כשני טונות של כתבי פפירוס.‏ עשרים־וחמש תיבות גדולות מלאות כתבי־יד נשלחו לאנגליה.‏ במשך עשר השנים הבאות,‏ שבו שני חוקרים אמיצים אלה למצרים מדי חורף,‏ על־מנת להרחיב את האוסף שלהם.‏

באחד המקרים,‏ בעת חפירות בבית־קברות בעיר טֶבטוּניס,‏ נחשפו מוּמיות של תנינים.‏ מתוך תיסכול,‏ ניפץ אחד הפועלים אחת מהן,‏ ולתדהמתו גילה שהתנין היה עטוף בגליונות של פפירוס.‏ הם מצאו,‏ כמו־כן,‏ שתנינים אחרים נעטפו גם הם בצורה זו,‏ ובאחדים מצאו אפילו גלילי פפירוס תחובים בגרונם.‏ עוד נתגלו קטעים מספרות קלאסית,‏ יחד עם הכרזות וחוזים מלכותיים,‏ מעורבבים בחשבונות עסקיים ומכתבים אישיים.‏

מה היה ערכם של מיסמכים אלה?‏ חשיבותם נעוצה היתה בכך שרובם נכתבו בידי אנשים־מן־השורה,‏ בשפה היוונית ה’‏קיני’‏,‏ שהיתה השפה הרווחת אותה עת.‏ מאחר שרבות מהמלים במיסמכים אלה מופיעות גם בכתבי־הקודש המשיחיים (‏הנקראים בפי רבים ”‏הברית החדשה”‏)‏,‏ התברר לפתע שהשפה שבה נכתבו כתבי־הקודש איננה יוונית מסיגנון מקראי מיוחד,‏ כפי שסברו חוקרים רבים,‏ אלא היתה שפה יומיומית שגורה.‏ לכן,‏ עריכת השוואות באופן השימוש במלים במצבים שונים בחיי היומיום,‏ הבהירה את משמעותן בכתבי־הקודש המשיחיים.‏

כתבי־יד של כתבי־הקודש

כמו־כן,‏ נתגלו קטעים מכתבי־הקודש,‏ שלעתים קרובות נכתבו בכתיב גס וחופשי,‏ ללא עיטורים ועל חומר בעל איכות ירודה,‏ כתבי־יד שלא היו אלא עותקים אישיים של כתבי־הקודש שהיו שייכים לאנשים־מן־השורה.‏ הבה נבחן כמה מהם.‏

הַנט גילה עותק של פרק א׳ של ספר מתי,‏ פסוקים 1 עד 9,‏ 12,‏ ו־‏14 עד 20‏,‏ שנכתבו במאה השלישית לספירה באותיות רֵישיות.‏ הוא כוּנה כתב־יד ¹P,‏ כלומר,‏ הפריט הראשון בקטלוג של כתבי־יד עשויי פפירוס שנתגלו במקומות שונים,‏ המונים עתה קרוב למאה כתבי־יד,‏ או קטעים מהם,‏ מתוך כתבי־הקודש המשיחיים.‏ איזו תועלת הפיקו החוקרים מאותם פסוקים ספורים שמצא הַנט?‏ סגנון הכתיב הֵבהיר שהם נכתבו במאה השלישית לספירה,‏ והשוואה בין תוכן כתב־היד לבין הנוסח החדש דאז שנערך על־ידי ווסטקוֹט והוֹרט,‏ הראה שהם היו זהים.‏ פריט ¹P נמצא עתה במוזיאון של אוניברסיטת פילדלפיה,‏ פנסילבניה,‏ ארה״ב.‏

על־גבי גיליון פפירוס השייך ל’‏קוֹדֶקְס’‏ אחד,‏ או ספר,‏ מופיעים בעמוד השמאלי של הגיליון פסוקים מיוחנן פרק א׳‏‏,‏ ובעמוד הימני פסוקים מיוחנן פרק כ׳‏‏.‏ שיחזור החלקים החסרים מרמז על כך שבמקור היו 25 גליונות לספר יוחנן כולו,‏ ושכבר מההתחלה הם כללו את פרק כ״א.‏ מיסמך זה ממוּספר כפריט ⁵P,‏ ותאריך כתיבתו נקבע למאה השלישית לספירה.‏ הוא נמצא עתה בספרייה הבריטית בלונדון,‏ אנגליה.‏

קטע שהכיל את רומיים א׳:‏1–7 כתוּב באותיות כה גדולות וגסות עד כי מספר חוקרים סבורים שייתכן שנכתב כתרגיל של תלמיד בית־ספר.‏ קטע זה ממוספר עתה כ־‏¹⁰P,‏ ונקבע שנכתב במאה הרביעית לספירה.‏

מימצא אחד נרחב יותר מכיל כשליש מהאיגרת אל העברים.‏ הוא הועתק על־גבי מגילה,‏ כשבצידה הקדמי כתבים קלאסיים מאת ההיסטוריון הרומי ליווי.‏ מדוע חומר כה שונה מופיע בשני צידי המגילה?‏ באותם ימים,‏ עקב המחסור בחומרי־כתיבה ועלוּתם,‏ לא ביזבזו דפי פפירוס ישנים.‏ הוא רשום עתה ככתב־יד מספר ¹³P,‏ תוּארך במאה השלישית או הרביעית לספירה.‏

גיליון פפירוס נוסף מכיל פסוקים מרומיים פרקים ח׳‏ ו־‏ט׳‏‏,‏ כתובים באותיות קטנות,‏ שייכים היו לספר באורך 10 ס״מ ורוחב 5 ס״מ.‏ נראה,‏ איפוא,‏ שבמאה השלישית היו קיימות מהדורות־כיס של כתבי־הקודש.‏ הוא נקרא ²⁷P ונוסחו זהה,‏ לרוב,‏ לזה של ’‏קודקס ואתיקנוס’‏ המוּכר.‏

קטעים מארבעה דפים מקודקס שהכיל את תרגום השבעים בשפה היוונית של המקרא,‏ מכילים פסוקים מששה פרקים שונים בספר בראשית.‏ קודקס זה חשוב מפני שהוא נכתב במאה השנייה או השלישית לספירה,‏ וכמו־כן מפני שפרקים אלה חסרים ב’‏קודקס ואתיקנוס’‏ ופגומים ב’‏קודקס סיניאטיקוס’‏.‏ הם מכונים ⁶⁵⁶P,‏ ונמצאים עתה בספריית בוֹדליאן,‏ אוקספורד,‏ אנגליה.‏

נוסחם של כל הקטעים הללו זהה לזה של כתבי־יד מוקדמים אחרים שבידינו כיום,‏ להוציא הבדלים זעירים אחדים.‏ הם מאשרים שבמועד מוקדם זה היו עותקים של כתבי־הקודש בהישג־ידם של אנשים־מן־השורה,‏ באיזור נידח במצרים.‏ כמו־כן,‏ הם מחזקים את אמונתנו במהימנותו ודיוקו של דבר־אלהים.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 92/‏2/‏15)‏

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

קטעי פפירוס מפָאיוּם המכילים פסוקים מיוחנן פרק א׳‏

‏[‏שלמי תודה]‏

ברשות הספרייה הבריטית

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

‏.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive