‏”‏עד הערב תמות”‏

מאת כתב המצפה בדרום־אפריקה

‏”‏האם אתה מודע לכך שאתה גוסס,‏ ושעד הערב תמות”‏?‏ שאל הרופא.‏

חלוש עקב אובדן דם רב,‏ השיב וינדהַם קוּק,‏ בן ה־15,‏ שאף אם הדבר יעלה בחייו,‏ הוא נחוש בדעתו לציית לצו המקראי ’‏להימנע מן הדם’‏.‏ — מעשי־השליחים ט״ו:‏20‏.‏

‏”‏האם היית מכוון אקדח לראשך ויורה בעצמך?‏”‏ הטיח הרופא בחריפות.‏

‏”‏לא הייתי עושה זאת”‏,‏ הסביר וינדהם.‏ ”‏סירובי לקבל עירוי־דם אינו מעשה התאבדות כלל.‏ אני פשוט מציית לחוק אלהים”‏.‏ וינדהם סבל מנפיחות ורידי הוושט,‏ דבר הגורם לעתים לדימום פנימי.‏ וכסיבוך נוסף,‏ היה הוא חולה המופיליה חלקית.‏

משבר מתעורר

כמובן,‏ הוריו של וינדהם היו מודאגים מאוד כאשר,‏ ביום שלישי,‏ 28 בנובמבר 1989,‏ החל שוב לדמם,‏ לאחר שבע שנים ללא הפרעות.‏ וינדהם אושפז מיד.‏ לאחר שעבר אנדוסקופיה (‏בדיקה פנימית של הוושט)‏,‏ ירדה רמת ההמוגלובין שלו ל־6.‏6 גרם ל־100 סמ”‏ק.‏ (‏רמת ההמוגלובין התקינה נעה בין 14 ל־15 גרם ל־100 סמ”‏ק.‏)‏ באותו לילה שנתו של וינדהם היתה טרופה,‏ והכל חששו לו.‏

בצהרי יום רביעי,‏ ירדה ספירת דמו ל־3.‏4 גרם,‏ והוא המשיך לדמם.‏ הדבר הביא לשיחה הראשונה מני רבות עם הצוות הרפואי של בית־החולים באשר לסיבת סירובו של וינדהם לקבל עירוי־דם.‏ כריס,‏ אביו של וינדהם,‏ מסביר:‏ ”‏הסברנו לכל באריכות,‏ בהתבססנו על כתבי־הקודש.‏ כמו־כן,‏ הבהרנו שאין אנו מתנגדים לעזרתם הרפואית או מזלזלים בחיים עצמם.‏ במשבר כזה,‏ נזקקנו נואשות למומחיותם הרפואית.‏ התנגדנו רק לשימוש בדם כאמצעי רפואי”‏.‏

בשעה 00:‏2 אחה״צ היה צורך להחדיר דרך גרונו צינורית שניתן לנפחה כך שתלחץ על הוורידים התפוחים ואזי יצטמצם הדימום.‏ הצינורית אמורה להגיע גם עד לחלל הקיבה כדי לשאוב ממנה את הדם שהצטבר בעקבות הדימום הפנימי.‏ בשלב זה,‏ כשהוריו של וינדהם נעדרו מהמקום,‏ הציעה לו אחת האחיות:‏ ”‏מספר מנות דם היו מצילות את חייך.‏ הוריך ואנשי הקהילה שלך לעולם לא יידעו”‏.‏

‏”‏אך,‏ ישוע עצמו נטל דם יחד עם תלמידיו”‏,‏ טען הרופא.‏ ”‏המשיח אמר,‏ ’‏זהו דמי.‏.‏.‏ שתו אותו’‏.‏ אתה מתיימר להיות משיחי וחפץ לחקות את דוגמת המשיח,‏ לכן מדוע שלא תקבל דם?‏”‏

וינדהם הסביר שהתלמידים שתו מן הכוס שהגיש להם ישוע,‏ וזו הכילה יין אשר אך סימל את דמו של ישוע,‏ ולא היה בה דם ממשי.‏ עמדתו חסרת־הפשרות של וינדהם עשתה רושם כה רב עד כי נכתבה בתיקו האישי הערה שבגיל 15,‏ בהכרה מלאה ובצלילות־דעת מוחלטת,‏ סירב בכל תוקף לקבל עירוי־דם.‏ עמדה איתנה זו הוכיחה את יעילותה ביום שלמחרת.‏

כאשר זרחה השמש,‏ יום חמישי,‏ נראה היה כי מצבו של וינדהם התייצב קימעה.‏ אולם,‏ ההקלה לא ארכה זמן רב.‏ הוא החל לדמם שוב.‏ עד השעה 00.‏9 בבוקר,‏ ירדה ספירת־דמו ל־0.‏3.‏ מצבו נעשה קריטי.‏ הרופא הראשי,‏ מנהל מחלקת הכירורגיה,‏ שאל אם תואיל משפחתו של וינדהם לעזוב את החדר משום שהוא חפץ לשוחח עימו ביחידות.‏

‏”‏לא היה זה קל לעזבו”‏,‏ סיפרה אמו,‏ ג׳ודי.‏ ”‏חששנו שבהיותו כה חלש,‏ עלול כושר־התנגדותו להתרופף.‏ אך,‏ הוא הקדיש את חייו ליהוה ונטבל ששה חודשים קודם לכן,‏ ומשום כך היתה לו מלוא הזכות להגן על עמדתו”‏.‏

‏”‏כל שיכולנו לעשות עתה”‏,‏ נזכר אביו,‏ ”‏היה להפציר ביהוה שיעזור לוינדהם לשמור על נאמנותו.‏ למדנו את משמעותה האמיתית של המלה ’‏תחנונים’‏”‏.‏ וינדהם הצעיר ציין שהדבר שעזר לו היה זכירת הכתוב בהתגלות ב׳:‏10‏.‏ ”‏המלים ’‏הייה נאמן עד מוות ואתן לך עטרת החיים’‏,‏ שבו ועלו במחשבותי ללא הרף”‏,‏ אמר.‏

צו בית־משפט?‏

לבסוף,‏ הודיע הרופא שהוא יפנה לבית־המשפט כדי להשיג צו שיתיר מתן עירוי־דם.‏ מאחר שוינדהם היה קטין,‏ הניחו הכל שהבקשה תתקבל.‏ התפילות למען וינדהם הלכו וגברו.‏ ”‏למעשה,‏ כל הקהילה עברה את החווייה הקשה ביחד עם משפחת קוק”‏,‏ הסביר נוויל,‏ המשגיח היושב־ראש של הקהילה.‏ ”‏כאשר מצבו של וינדהם השתפר,‏ כל הקהילה נשמה לרווחה.‏ כאשר הידרדר,‏ כולם בקהילה עצרו את נשימתם והתפללו לטוב”‏.‏

‏”‏במרוצת הזמן בו המתנו לתגובה מבית־המשפט”‏,‏ נזכרת ג׳ודי,‏ ”‏רוב חברי מועצת־הזקנים של הקהילה הגיעו וישבו עימנו באולם ההמתנה.‏ מה רב היה העידוד שהפקנו מהם!‏ בעודו ממשיך לדמם ועם ספירת־דם של 9.‏2,‏ נראה היה כי לא נותר לוינדהם כל סיכוי”‏.‏

כעבור שעה,‏ הגיעה התשובה שציינה שבית־המשפט דחה את הבקשה למתן צו שיתיר עירוי־דם.‏ ”‏נאמר לנו”‏,‏ הסביר כריס,‏ ”‏שהסיבה לדחיית הבקשה היתה שוינדהם היה בהכרה מלאה וצלול בדעתו.‏ הוא היה מודע לתוצאות החלטתו,‏ והחליט החלטה שקולה המבוססת על אמונתו המקראית”‏.‏

התייצבות מול מוות

אולם,‏ מצבו של וינדהם לא השתפר.‏ למעשה,‏ ביום ה׳ בצהריים,‏ הודיעו לכריס וג׳ודי:‏ ”‏לבנכם נותרו מספר שעות בלבד לחיות.‏ אם אתם מעוניינים שזקני־הקהילה וקרובי־משפחתכם יראו אותו בטרם ימות,‏ מוטב שתקראו להם מיד”‏.‏ יונתן,‏ אחיו בן ה־9 של וינדהם,‏ הובא לראותו.‏

בשעה 30:‏1 בצהריים,‏ הסיר הצוות את הצינורית מגרונו של וינדהם כדי שיוכל למות בכבוד.‏ במשך השעות הבאות,‏ היו חייו של וינדהם מוטלים על כף־המאזניים.‏ מצבו היה אמנם קריטי,‏ אך נותר יציב כשחום גבוה יוקד בכל גופו.‏ הוא החזיק מעמד במשך אותו לילה.‏

אזי,‏ במהלך סוף־השבוע,‏ התחיל מצבו להשתפר.‏ ביום ב׳,‏ הוחלט לשלחו הביתה,‏ משום שלא נותר עוד לעשות דבר עבורו בבית־החולים.‏ עם הגעתו הביתה,‏ קיבלו העניינים תפנית המבשרת רעות.‏ כריס נזכר:‏ ”‏נשאנו את וינדהם הביתה והכנסנו אותו למיטה.‏ כעבור כ־45 דקות התעורר,‏ והחל שוב לדמם קשות.‏ היינו הרוסים!‏ התפללנו לאלהים שיעזור לנו להתמודד עם המצב בדרך הנכונה”‏.‏

תוך 30 דקות הוחזר וינדהם לאותו בית־חולים,‏ לאותו חדר ולאותו רופא מטפל.‏ ספירת־הדם שלו ירדה ל־5.‏2.‏ בהגיע הערב הזדקק וינדהם לחמצן משום שהתקשה לנשום.‏ המאבק על חייו נמשך גם למחרת היום,‏ כאשר קיבלנו לפתע ביקור מעודד ביותר.‏ ”‏משגיח־המחוז שלנו,‏ סארֶל,‏ ואשתו מריאן,‏ באו לבקר את וינדהם”‏,‏ סיפרה ג׳ודי.‏ ”‏סארל עמד לצד מיטתו של וינדהם,‏ ובאחזו בידו,‏ התפלל תפילה מקרב־לב ליהוה.‏ חשנו מחוזקים לאחר ביקורו”‏.‏

במשך כל תקופת המשבר העניקה הקהילה המשיחית סיוע מעשי.‏ הקהילה קיימה לוח־תורנויות של אחים שהביאו מזון לא רק לבני משפחת קוק אלא גם לכל העדים האחרים ששהו עימם בבית־החולים.‏ צעירים ניקו את הבית,‏ האכילו את הכלב,‏ הדליקו אורות,‏ וכן הלאה.‏ הם עשו את כל הדברים הפעוטים שלמשפחה לא היה זמן לחשוב עליהם.‏ לעולם אין להמעיט בערכם של תמיכה ועידוד מעמיתים משיחיים בעתים כגון אלה.‏

הרופאים החליטו שוב שמלבד מתן דם,‏ לא היה ביכולתם לעזור לוינדהם.‏ לכן,‏ בהיותו עדיין מחובר למכונת־הנשמה ועם ספירת־דם מתחת ל־0.‏2,‏ הוא נשלח הביתה.‏

החלמה

התרופה אריתרופואיטין,‏ צורה סינטתית של הורמון הממריץ את מח־העצמות לייצר תאי־דם אדומים במהירות מוגברת,‏ הומלצה על־מנת להעלות את ספירת־דמו של וינדהם.‏a תרופה זו אינה רשומה בדרום־אפריקה,‏ אולם ניתן אישור מיוחד לשימושה,‏ והיא הוזרקה על־ידי רופא המשפחה.‏ תוך שלושה שבועות עלתה ספירת־הדם של וינדהם ל־2.‏6,‏ ולאחר ששה שבועות הגיעה ל־5.‏11.‏ כעבור חודשיים נוספים,‏ וינדהם התחזק עד כי היה מסוגל להצטרף אל שאר בני־המשפחה בחודש של פעילות הטפה כחלוץ־עוזר.‏

אחת ההשלכות החיוביות של מגעו של וינדהם עם המוות,‏ היתה השפעה טובה על צעירים אחרים בקהילה.‏ ג׳ודי מספרת:‏ ”‏אני סבורה שנתחוור להם שקיימת האפשרות שיהא גם עליהם לנקוט עמדה דומה,‏ וזאת ללא התראה מראש.‏ הם ביקרו בבית־החולים,‏ היו מעורבים בכל מה שעבר עלינו,‏ ואני בטוחה שהמסר שקלטו היה:‏ ’‏האם אני מתייחס לאמת המקראית ברצינות?‏’‏”‏

מאז פרשה זו,‏ התגבר וינדהם בהצלחה על שני מקרי דימום נוספים.‏ וינדהם מודע לכך שהוא עלול לסבול מנסיגה נוספת בכל עת.‏ אך יהא אשר יהא,‏ וינדהם קוק מצפה בדריכות לזמן בו יגמול לו יהוה בבריאות מושלמת בגן־עדן שייכון עלי־אדמות.‏ בינתיים,‏ וינדהם נחוש בדעתו להמשיך לחיות את חייו בתואם עם הערכים המקראיים.‏b — פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13,‏ 14;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ עורו‏!‏ ל־1991/‏8/‏22)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

וינדהם והוריו