יצירת ”בריאה חדשה”!
המלך שלמה החכם הצהיר פעם: ”אין כל חדש תחת השמש”. (קהלת א׳:9) הדבר נכון לגבי העולם הפיסי בו אנו חיים, אך מה באשר לתחום הנרחב של בריאתו הרוחנית של יהוה? מישהו גדול מהמלך שלמה, אשר היה בעצם האדם הגדול ביותר שחי אי־פעם, נעשה, בתחום זה, לבריאה חדשה מיוחדת־במינה. כיצד אירע הדבר?
בשנת 29 לספירה, אותו אדם מושלם, ישוע, בא אל יוחנן כדי להיטבל בנהר־הירדן. כתבי־הקודש מוסרים: ”ישוע נטבל ועלה מיד מן המים. אותה עת נפתחו השמים והוא ראה את רוח־אלהים יורדת כיונה ובאה עליו. והנה קול מן השמים אומר: ’זה בני אהובי אשר בו חפצתי’”. (מתי ג׳:16, 17) בדרך זו, היה ישוע הראשון מאותה ”בריאה חדשה”, אשר נמשח לעשות את רצון אלהים. מאוחר יותר, עקב מותו כקרבן־כופר, נתמנה ישוע כמתווך הברית החדשה שכרת אלהים עם קבוצה נבחרת של אנשים. כל אחד מאלה נעשה ”בריאה חדשה”, ילוד רוח־אלהים לתקווה שמימית, עם התוחלת לשלוט יחד עם ישוע המשיח במלכותו השמימית. — קורינתים ב׳. ה׳:17; טימותיוס א׳. ב׳:5, 6; עברים ט׳:15.
במהלך הדורות, אותם משיחיים משוחים, ילודי־הרוח, קובצו כדי להתאחד עם המשיח בתור הקהילה המשיחית האמיתית, שהיא כשלעצמה ”בריאה חדשה”. אלהים בחר בהם מתוך עולם זה למטרה חשובה, כשם שציין השליח פטרוס: ”אבל אתם עַם נבחר, ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא”. (פטרוס א׳. ב׳:9) בדומה לישוע המשיח, ראשית הבריאה החדשה של אלהים, חובתה העיקרית של ”בריאה חדשה” זו היא להכריז את הבשורה הטובה. (לוקס ד׳:18, 19) כיחידים, על חבריה אשר מספרם הכולל הוא 000,144, ”ללבוש את האדם החדש [את האישיות החדשה, ע״ח] הנברא כדמות אלהים בצדקה וקדושה של אמת”. (אפסים ד׳:24; ההתגלות י״ד:1, 3) הדבר דורש מהם לטפח את ”פרי הרוח”, כפי שמתואר בגלטיים ה׳:22, 23, ולשאת בנאמנות באחריות המופקדת בידיהם בבית אלהים. — קורינתים א׳. ד׳:2; ט׳:16.
מה באשר לאותה ”בריאה חדשה” בימינו? בשנת 1914 לספירה, בתואם עם לוח־הזמנים המקראי, התגשמו המלים המופיעות בהתגלות י״א:15: ”היתה ממלכת תבל לממלכתו של אדוננו [יהוה] ושל משיחו והוא ימלוך לעולמי־עולמים”. הפעולה הראשונה שביצע ישוע בתור המלך החדש היתה השלכת השטן ושדיו מן השמים אל תחום כדור־הארץ. הדבר הביא ”אוי לארץ ולים”, שהתבטא במלחמת־העולם הראשונה והאסונות שנילוו אליה. — ההתגלות י״ב:9, 12, 17.
הדבר גם שימש מסר לשארית המשוחה, חברי ’הבריאה החדשה’ שעדיין נותרו עלי־אדמות, שעליה להשתתף בהגשמת נבואת ישוע: ”ובשורה זו של המלכות [המיוסדת] תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי־כן יבוא הקץ”. מהו אותו ”קץ”? ישוע הוסיף והסביר: ”כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה. ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם”. — מתי כ״ד:3–14, 21, 22.
רוח יהוה הניעה את המשיחיים המשוחים של ’הבריאה החדשה’ לערוך את מבצע־ההטפה הנרחב ביותר אשר נעשה אי־פעם עלי־אדמות. מקבוצה זעירה בת כמה אלפים בשנת 1919, גדל מספר מבשרי־המלכות הנלהבים לכ־000,50 באמצע שנות ה־30. כשם שנחזה מראש, ”בכל הארץ יצא קוום [קולם], ובקצה תבל מִליהם!” — רומיים י׳:18; ראה תהלים י״ט:5.
האם חברי שארית ’הבריאה החדשה’ נועדו להיות היחידים אשר ייאספו וייוושעו? הנבואה מציינת שמלאכי אלהים נצטוו לאחוז בארבע רוחות הסערה של ”הצרה הגדולה” עד אשר תושלם מלאכת האיסוף, לא רק של בני־ישראל משוחי־הרוח בעלי התקווה השמימית, אלא גם של אחרים, המתוארים כ”המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”. ומה צופה להם העתיד? הרי, הם אלה שיבואו ”מן הצרה הגדולה” כדי ליהנות מחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות! — ההתגלות ז׳:1–4, 9, 14.
למרבה השמחה, ”המון רב” זה אשר נאסף מקרב כ־229 ארצות, מונה עתה קרוב ל־000,500,4 עדים פעילים. רבים אחרים מצטרפים אליהם, כשם שמעידה הנוכחות שהגיעה ל־171,431,11 בערב־הזיכרון שנערך ב־17 באפריל 1992. מתוך כל אותם מיליונים, רק 683,8 הצהירו על השתייכותם לשארית ’הבריאה החדשה’ שנותרה עלי־אדמות בנטלם מן הסמלים. חברי אותה קבוצה זעירה לעולם לא היו יכולים לבצע לבדם את פעילות ההטפה הנרחבת בת־זמננו. מיליוני חברי ’ההמון הרב’ עובדים עימם ”שכם אחד” בהשלמת העבודה. (צפניה ג׳:9) יתר על כן, חברים מוכשרים מבין ’ההמון הרב’ נושאים בתפקידים מנהליים ואחראיים לצד המשוחים המרכיבים את הגוף המנהל של ”עם־ישראל” הרוחני, בדומה לנתינים הנוכרים שעבדו יחד עם הכהנים בשיקום חומות ירושלים. — נחמיה ג׳:22–26.
בריאת ”שמים חדשים” ו”ארץ חדשה”
איזו שמחה מתלווה לאיסוף זה! הדבר מגשים את דבריו הנבואיים של יהוה: ”כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה; ולא תיזכרנה הראשונות, ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא. כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש. וגלתי בירושלים וששתי בעמי; ולא יישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה”. (ישעיהו ס״ה:17–19) אותם ”שמים חדשים”, שבורא יהוה, בסופו־של־דבר, יהיו מורכבים מהמשיח ישוע ו־000,144 המוקמים לתחייה כחברי ’הבריאה החדשה’ אשר ניקנו מבין בני־האדם במהלך 900,1 השנים שחלפו. ממשלה זו מפוארת בהרבה מכל ממשלה ארצית אשר שלטה בעיר ירושלים, אפילו מזו ששלטה בימי שלמה. זוהי ”ירושלים החדשה”, העיר השמימית, המתוארת בכל הדרה ויופיה הבוהק בספר ההתגלות פרק כ״א.
”ירושלים החדשה” היא ”כלת השה”, המורכבת מ־000,144 תלמידיו המשוחים, אשר הצטרפו ל’חתן’ בשמים לאחר מותם ותחייתם הרוחנית. היא מתוארת בהתגלות כ״א:1–4 כ”יורדת מן השמים מאת האלהים”, כלומר, יהוה משתמש בה כדי להרעיף ברכות על האנושות עלי־אדמות. בדרך זו, תתגשם הנבואה הבאה: ”הנה מישכן האלהים עם בני־אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”.
עד כמה אסירי־תודה יכולים אנו להיות על כך שאלהים ברא ”שמים חדשים” אלה! שלא בדומה לשלטונות הארעיים המושחתים אשר דיכאו את האנושות במשך שנים כה רבות, ממשלה זו שמינה אלהים תעמוד לעד. ’הבריאה החדשה’ וצאצאיה הרוחניים, ’ההמון הרב’, עולצים בהבטחתו הנוספת של אלהים: ”’כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני’, נאום יהוה, ’כן יעמוד זרעכם ושמכם’”. — ישעיהו ס״ו:22.
ראשוני ”הארץ החדשה”, כלומר, החברה האנושית החדשה, הם אותם צאצאים יראי־אלהים של ’הבריאה החדשה’ משוחת־הרוח. השינאה, הפשע, האלימות, השחיתות ואי־המוסריות בחברה האנושית הנוכחית, ממחישים את הצורך בשינוי מוחלט וביצירת חברה אנושית חדשה, שתפעל תחת הדרכת ”שמים חדשים” שיטיבו עימה. זוהי מטרתו המוצהרת של אלהים. כשם שהוא ברא ”שמים חדשים”, כן הוא גם בורא ”ארץ חדשה”, באספו את ’ההמון הרב’ לשמש גרעין לחברת עולם חדש שוחרת־שלום. חברה זו לבדה תישרד מן ”הצרה הגדולה”. — ההתגלות ז׳:14.
מה צפוי לנו בעקבות ”הצרה הגדולה”? בדברו אל תלמידיו, הראשונים להרכיב את ”השמים החדשים” אשר ישלטו על ”הארץ החדשה”, הבטיח ישוע: ”אמן. אומר אני לכם, אתם ההולכים אחרי, כאשר תתחדש הבריאה ובן־האדם יישב על כסא כבודו, תשבו גם אתם על שנים־עשר כסאות”. (מתי י״ט:28) אם כן, יחד עם ישוע, ישפטו כל ה־000,144 של ”ירושלים החדשה”, את האנושות. אזי, האנוכיות והשינאה תפננה את מקומן לאהבה שתהווה את הבסיס עליו תיבנה החברה האנושית. בעיות על רקע של הבדלים שבטיים, גזעיים ולאומיים תיעקרנה מן השורש. בהדרגה, תשיב תחיית־המתים את יקירינו לחיים. מיליארדים של בני־אנוש ייהפכו למשפחה מאוחדת אחת, שתרומם לקראת חיי־נצח עלי ארץ בתנאים של גן־עדן.
לא תהא זו ’אוּטופיה’ או ’שַנגרי־לָה’ דמיונית, אלא תהא זו בריאה תמידית — ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”. (פטרוס ב׳. ג׳:13) אין ספק שזוהי תקווה נפלאה, הבטחה נהדרת מפי זה אשר אמר: ”הנני עושה הכל חדש”, ואשר הוסיף הצהרה מחזקת־אמונה: ”כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם”. — ההתגלות כ״א:5.
(מקור המאמרים: 1993/1/1)