בוראנו האדיר ופעליו
כמה אדירים! המפלים הרועמים של איגואצוּ או ניאגרה, הקניונים הענקיים באריזונה או בהוואי, הפיורדים המרהיבים שבנורווגיה או בניו־זילנד — אילו ביטויי הערצה מעוררים פלאי־טבע אלה! הייתכן שהם רק תוצר מקרי של ’אמא טבע’? לא ולא! הם הרבה מעבר לכך! אלה הם פעליו עוצרי־הנשימה של הבורא האדיר, של אב רוחני אוהב, עליו כתב שלמה המלך החכם: ”את הכל עשה יפה בעיתו. גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף”. (קהלת ג׳:11) אכן, האדם יצטרך זמן אינסופי, נצחי, כדי לחקור את כל הפעלים הנפלאים בהם מילא בוראנו את היקום.
מה אדיר בוראנו! וכמה שמחים אנו על כי האל הכל־יכול ”דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן אשר שם ליורש כל ובידו גם עשה שמים וארץ”. (עברים א׳:2) בן שמימי זה, הלא הוא ישוע המשיח, העריך את פלאי הבריאה של אביו. הוא התייחס אליהם תדירות כאשר הסביר את מטרת אביו וכאשר פנה לשומעיו בדברי־עידוד. (מתי ו׳:28–30; יוחנן ד׳:35, 36) ”באמונה” הבינו רבים כי כל נפלאות הבריאה ”הוּכנו בדבר אלהים”. (עברים י״א:3) על חיינו היומיומיים לשקף אמונה מסוג זה. — יעקב ב׳:14, 26.
אדירים באמת הם מעשי הבריאה של אלהינו. הם משקפים להפליא את חכמתו, כוחו, צדקתו ואהבתו. לדוגמה, את כדור־הארץ, היטה בשיפוע וקבע לו מסלול המקיף את השמש, כדי שיציר־כפיו בעתיד, האדם, יוכל ליהנות מחילופי העונות. אלהים הצהיר: ”עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה, לא ישבותו”. (בראשית ח׳:22) יתר על כן, אלהים בנדיבותו צייד את כדור־הארץ במינרלים יקרי־ערך. הוא סיפק במיוחד מים בשפע, אשר מאוחר יותר הפכו מרכיב חיוני בכלכלת כל צורות החיים הארציות.
בסידרה של ששה ’ימי בריאה’, כל אחד מהם בן אלפי שנים, המשיכה ”רוח אלהים” להכשיר את כדור־הארץ לקראת העת בה יאוּכלס באדם. האור שבאמצעותו אנו רואים, האוויר שאנו נושמים, היבשה עליה אנו חיים, הצמחייה, מחזור היום והלילה, דגת הים, עופות השמים, בעלי־החיים למיניהם — כולם נוצרו לפי הסדר בידי הבורא האדיר, לתועלתו ולהנאתו של האדם. (בראשית א׳:2–25) כולנו יכולים, ללא היסוס, להצטרף למחבר התהלים בקריאה: ”מה רבו מעשיך, יהוה! כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קניינך”. — תהלים ק״ד:24.
האדם, יצירת המופת של אלהים
בהתקרב ”יום” הבריאה הששי לקיצו, יצר אלהים את האדם ואת שותפתו לחיים, האשה. איזה שיא מופתי לבריאה הארצית, נפלא בהרבה מכל הבריאה הגשמית שקדמה להופעתם! תהלים קט״ו:16 מודיע לנו: ”השמים שמים ליהוה, והארץ נתן לבני־אדם”. לפיכך, יהוה עיצב אותנו, בני־האדם, כך שנוכל הן ליהנות ממלאכת הבריאה שלו על הארץ והן להפיק ממנה תועלת. עד כמה עלינו להיות אסירי־תודה על עינינו — המורכבות והמשוכללות מהמצלמה החדשנית ביותר — היכולות לקלוט את העולם הססגוני הסובב אותנו! יש לנו אוזניים — העולות על כל מערכת אלקטרונית מעשה־ידי־אדם — המסייעות לנו ליהנות משיחות, ממוסיקה ערבה ומציוּץ הציפורים. ניחנּו גם במנגנון־דיבור, הכולל את הלשון הגמישה והכשרונית. בלוטות הטעם בהן מצוידת הלשון, יחד עם חוש הריח, מספקים לנו גם את היכולת להתענג על אין־ספור טעמים של מיני מאכלים. ועד כמה מעריכים אנו את מגעה של יד אוהבת! בדומה למשורר, אנו מודים לבוראנו: ”אודך על כי נוראות נפליתי [נעשיתי בצורה המעוררת יראה]. נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד”. — תהלים קל״ט:14.
חסדו של בוראנו
מחבר התהלים כתב: ”הודו ליהוה, כי טוב...; לעושה נפלאות גדולות לבדו; כי לעולם חסדו”. (תהלים קל״ו:1–4) אותה תכונה, חסד, מניעה אותו עתה לבצע דברים נאדרים בהרבה מפלאי הבריאה המתוארים לעיל. אפילו לאחר שחדל לברוא במישור הגשמי, ממשיך יהוה לברוא במישור רוחני. זאת הוא עושה כתשובה לאתגר מרושע שהוּטח בפניו. הכיצד?
הגבר והאשה הראשונים הונחו בגן־עדן רב־תפארת. אולם, מלאך בוגדני, השטן, נטל לעצמו מעמד של אל, והשפיע על הזוג האנושי למרוד ביהוה. בצדק, גזר עליהם אלהים דין מוות, והתוצאה היתה שצאצאיהם, כל הגזע האנושי, באו לעולם במצב של חטא, נדונים למוות. (תהלים נ״א:7) הפרשה המקראית של איוב מבהירה שהשטן קרא תיגר על אלהים, בטענו כי אין איש אשר ישמור על נאמנותו לנוכח מבחן. אך, איוב הוכיח שהשטן אינו אלא שקרן וכוזב, וכמוהו משרתים נאמנים רבים אחרים של אלהים הן בתקופת המקרא, והן בימינו אנו. (איוב א׳:7–12; ב׳:2–5, 9, 10; כ״ז:5) בתור אדם מושלם, הפגין ישוע המשיח נאמנות ללא רבב. — פטרוס א׳. ב׳:21–23.
לפיכך, יכול היה ישוע לומר: ”כי שר העולם הזה הנה הוא בא ובי אין לו מאומה”. (יוחנן י״ד:30) אך, עד לעצם ימינו אנו ”העולם כולו נתון ביד הרשע”. (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח) לאחר שעירער על צדקת ריבונותו של יהוה, ניתנו לשטן כ־000,6 שנה להוכיח אם שלטונו על האנושות יכול להצליח. איזה כישלון חרוץ נחל, כפי שמעידים התנאים ההולכים ומחמירים בעולם! אלהינו האוהב, יהוה, יסלק במהרה חברה אנושית מושחתת זו, וינהיג את ריבונותו הצודקת בכל רחבי העולם. איזו הקלה משמחת תהא זו לבני־אנוש הכמהים לשלטון של שלום וצדק! — תהלים ל״ז:9–11; פ״ג:18, 19.
אולם, אין זה הכל! חסד אלהים ירחיק לכת עוד יותר, בהתאם לדברי ישוע ביוחנן ג׳:16: ”כי כה אהב אלהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי־עולם”. התהליך שיוביל את האנושות חזרה לחיי־נצח עלי־אדמות דורש בריאת דברים חדשים. מה הם אותם דברים? כיצד יועילו לאנושות הנאנחת? המאמר הבא יבהיר.