שמירה על ’‏עין פשוטה’‏ בפעילות המלכות

הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית,‏ או מזרח גרמניה לשעבר,‏ הגיעה אך בקושי לגיל העמידה.‏ ארבעים ואחת שנות קיומה הגיעו לקצן ב־3 באוקטובר 1990,‏ כאשר שטחה,‏ בערך כגודלה של ליבריה או של מדינת טנסי בארצות־הברית,‏ אוחד עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה,‏ שהיתה ידועה כמערב גרמניה.‏

איחוד מחודש של שתי הגרמניות היה כרוך במספר רב של רפורמות.‏ מה שחצץ בין שתי המדינות,‏ לא היה רק גבול פיזי,‏ אלא חומה של אידיאולוגיות.‏ כיצד השפיע כל המתרחש על התושבים,‏ וכיצד השתנו חייהם של עדי־יהוה?‏

הוֵנְדֶה‏,‏ מהפכת נובמבר 1989 שאיפשרה את האיחוד מחדש,‏ פרצה בעקבות ארבעה עשורים של סוציאליזם נוקשה.‏ במרוצת תקופה זו,‏ הוטל חרם על פעילותם של עדי־יהוה,‏ והרדיפות נגדם היו לעתים עזות ביותר.‏a כאשר זכתה מזרח גרמניה בחופש,‏ אופוריה סחפה את האוכלוסיה כולה.‏ אולם,‏ ככל שפגה התרוממות הרוח,‏ הפכו רבים למבולבלים,‏ מאוכזבים ואף התפכחו מאשליותיהם.‏ מסתבר שהמשימה לאחד את שתי הגרמניות ליחידה חברתית,‏ פוליטית וכלכלית אחת,‏ רצופה בקשיים.‏

בהתאם לדיווח המיוחד ”‏162 יום של היסטוריה גרמנית”‏ בעיתון דֶר שְׁפִּיגֶל‏,‏ בעקבות האיחוד מחדש נפוצה החרדה מפני אבטלה,‏ אינפלציה ועלייה בדמי־שכירות.‏ ”‏האם הקיצבה שאקבל תספיק למחייתי?‏”‏ שאלו רבים במזרח גרמניה לשעבר.‏ מה באשר לדיור?‏ ”‏ברחבי מזרח גרמניה כולה,‏ בניינים ישנים נרקבים ומתפוררים,‏ רחובות שלמים הופכים בלתי ראויים למגורים”‏.‏ זיהום האוויר הגיע לממדים מחרידים.‏

בהתייצבם מול מבוכה חברתית וכלכלית כזו,‏ כיצד הסתדרו עדי־יהוה במזרח גרמניה לשעבר?‏

שמירה על עין ממוקדת ביעד הנכון

בין עדי־יהוה לא קיימים גבולות אידיאולוגיים.‏ אמונתם המושתתת על המקרא זהה,‏ בין אם במזרח ובין אם במערב.‏ בעוד סביבתם החברתית עוברת שינויים,‏ רוב העדים שומרים על איזון רוחני במקדם את מבטם ביעד העיקרי,‏ שירותם ליהוה.‏ מדוע הכרחי הדבר?‏

זאת משום ש”‏צורת הדברים בעולם משתנה במהירות”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏31‏,‏ הדרך‏)‏.‏ זקן־קהילה משיחי אחד מציין,‏ שלפני הונדה ההטפה תחת חרם דרשה אומץ־לב;‏ היא לימדה את העדים לסמוך על יהוה והכשירה אותם להשתמש בכתבי־הקודש.‏ ברם,‏ עתה ”‏עלינו להיות זהירים יותר שמא החומרנות ודאגות החיים יסיחו את דעתנו”‏.‏

לעתים קרובות,‏ חירות וקידמה נמדדות במונחים חומריים.‏ אנשים רבים באיזור זה חשים צורך לפצות את עצמם על פעילויות ותענוגות שבעבר נמנעו מהם.‏ עובדה זו מתבררת כאשר נוסעים לאורך הכבישים המרוצפים באבנים בערים ובכפרים של טוּרִינְגִיַה וסַקְסוֹנְיַה שבדרום.‏ יתכן שהכבישים דורשים תיקון ושהבתים צנועים,‏ אך מה רבות הן צלחות־האנטנה לקליטת שידורי טלוויזיה מלוויינים!‏ קל לאדם ללכת שולל אחר האמונה שביטחון ואושר נובעים מהשגת כל מה שהעין רואה.‏ איזו מלכודת מסוכנת!‏

בדרשת ההר,‏ דיבר ישוע על הסכנות שבמתן תשומת־לב מופרזת לדברים חומריים ולדאגות המחיה.‏ ”‏אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות”‏,‏ הזהיר.‏ ועוד הוסיף:‏ ”‏מנורת הגוף היא העין.‏ לפיכך אם עינך פשוטה כל גופך יאור”‏ ‏(‏מתי ו׳:‏19,‏ 22‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ למה התכוון בדבריו?‏ עין פשוטה היא עין ממוקדת המעבירה תמונות ברורות למוח.‏ עין רוחנית,‏ שהינה פשוטה,‏ שומרת על תמונה חדה של מלכות אלהים.‏ לפיכך,‏ החלטתו הנחושה של המשיחי לשמור על עין פשוטה,‏ הממוקדת בבירור במלכות אלהים,‏ ולייחס לדאגותיו חשיבות משנית בלבד,‏ עוזרת לו לשמור על איזון רוחני.‏

ניתן להמחיש זאת באמצעות חווייתו של זוג מצְוִיקַאוּ,‏ סקסוניה,‏ שגילה עניין במקרא בתקופת הונדה‏.‏ העסק שבבעלותם גזל מהם זמן רב,‏ ולמרות זאת הם הציבו עניינים רוחניים במקום הראשון בחייהם,‏ ונכחו בכל האסיפות המשיחיות.‏ ”‏מבחינת העסק שלנו,‏ איננו יכולים להרשות לעצמנו להשקיע זמן זה”‏,‏ הודו הם,‏ ”‏אך מבחינה רוחנית אנו זקוקים לכך”‏.‏ איזו החלטה נבונה!‏

כמו־כן,‏ תן דעתך לדוגמה של משפחה בפְּלַווּאֶן,‏ גם היא בסקסוניה.‏ הבעל היה שען רב־אומן בעל עסק משלו.‏ בעקבות הונדה‏,‏ חלה עלייה חדה בדמי־השכירות עבור החנות שברשותו.‏ מה היה עליו לעשות?‏ ”‏יעלה לי כסף רב להחזיק במקום,‏ ואילו אני למדתי את האמת על־מנת לחיות למענה”‏.‏ לפיכך,‏ העתיק הוא את חנותו לאיזור פחות יוקרתי,‏ עם דמי־שכירות נמוכים יותר.‏ אכן,‏ השען למד מהר מאוד את הצורך לשמור על עין פשוטה.‏

ברם,‏ אחדים למדו זאת מאוחר מדי.‏ זקן־קהילה משיחי,‏ אשר הסיק שכלכלת השוק החופשי שנפתחה בפניו מבטיחה ביותר,‏ פנה לעסקים.‏ משגיח נודד הפציר בו באדיבות שלא להתיר להתחייבויות העסקיות לדחוק הצידה את הרוחניות.‏ בכל זאת,‏ למרבה הצער,‏ זה אכן מה שקרה.‏ כעבור מספר חודשים התפטר האח מתפקידו כזקן־קהילה.‏ מאוחר יותר,‏ כתב:‏ ”‏בהתבסס על נסיוני האישי,‏ הייתי מייעץ לכל אח השואף לזכויות שירות לא להיכנס לעסקים כעצמאי”‏.‏ אין להסיק מכך שלהיות עצמאי הינו דבר פסול עבור משיחי.‏ אך,‏ בין אם אנו בעלי עסק עצמאי ובין אם לאו,‏ תשומת־לב מופרזת המוקדשת לדאגות כלכליות עלולה לעשותנו עבדים לממון אף מבלי שנחפוץ בכך.‏ ישוע הצביע על התוצאה:‏ ”‏אין איש יכול לעבוד שני אדונים;‏ שכן או ישנא אחד ויאהב את השני,‏ או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני”‏ (‏מתי ו׳:‏24‏)‏.‏ המשורר הגרמני גֵתֶה הצהיר:‏ ”‏אין אחד המשועבד ללא־תקנה יותר מאלה המאמינים בטעות כי הם בני־חורין”‏.‏

כאשר אנו נלכדים בסופה ממשית,‏ יתכן שיהיה צורך לצמצם את עינינו חלקית כדי למקדן או לסוכך עליהן בכפות־ידינו על־מנת לשמור על יעדנו בשדה־הראייה.‏ כאשר שוררת סביבנו מבוכה פוליטית,‏ כלכלית או חברתית,‏ דרוש ריכוז כדי לשמור שיעדנו הרוחני יהיה לנגד עינינו.‏ מה עושים מספר משיחיים כדי לשמור על עין פשוטה בפעילות המלכות?‏

פעילות המלכות מוגברת

בכל רחבי מזרח גרמניה לשעבר,‏ עדי־יהוה מקדישים זמן רב מתמיד להטפה.‏ בשנתיים האחרונות,‏ חלה עלייה של 21 אחוז בזמן שהוקדש לשירות־השדה.‏ הדבר הביא לגידול דרמטי של 34 אחוז בשיעורי־מקרא ביתיים.‏ בנוסף לכך,‏ המספר הנוכחי של החלוצים הרגילים גדול פי ארבעה ממספרם לפני שנתיים בלבד!‏ בעוד שאחרים דואגים ומתלוננים,‏ למעלה מ־000,‏23 משיחיים במזרח גרמניה לשעבר,‏ מתמודדים עם המצב בשומרם על עין פשוטה.‏ הדבר תרם לגידול המדהים בפעילות המלכות.‏ (‏השווה יהושע ו׳:‏ 15‏.‏)‏

משמעה של הפעילות המורחבת הוא שהשטח זוכה לתשומת־לב הולמת.‏ בדרום המדינה,‏ שבו מתגוררים מרבית העדים,‏ רבים מהמקומות נושאים שמות בעלי משמעות היסטורית.‏ אם הנך חובב כלי־שולחן מחרסינה,‏ תזהה בוודאי את העיר מַיְסֶן שבקרבת דְרֶזְדֶן,‏ כמקורם של חלק מכלי החרסינה העדינים ביותר בעולם.‏ מיסן היא עתה מקום מושבם של כ־130 מבשרי מלכות.‏ או קח לדוגמה את וַיְמַר,‏ ”‏בירתה הקלאסית של גרמניה”‏.‏ מצבת־הזיכרון לגתה־שילר במרכז העיר מעידה על קשריה המכובדים של וימר עם שני משוררים אלה,‏ ומהווה מקור גאווה לרבים מתושביה.‏ כיום יכולה וימר להתגאות בלמעלה מ־150 מבשרי הבשורה הטובה המתגוררים בה.‏

לעומת זאת,‏ בצפון המצב שונה לחלוטין.‏ שם מספר המבשרים מועט והמרחקים בין הקהילות גדולים יותר.‏ מספר המשרות באיזור מצומצם במיוחד.‏ רבים מהמועסקים נתונים ללחץ מתמיד לעבוד שעות נוספות על־מנת לשמור על משרותיהם.‏ אח המשרת כחלוץ בצפון,‏ מסביר:‏ ”‏תחת חרם נזקק כל אח להגנת יהוה בשירות־השדה,‏ אך לא היה כל קושי במציאת עבודה.‏ אך עתה המצב הפוך.‏ אנו חופשיים לבשר,‏ אך זקוקים להדרכתו של יהוה באשר לתעסוקה.‏ תמורה זו דורשת מאיתנו מידה רבה של הסתגלות”‏.‏

האם המבשרים שמחים על שיש באפשרותם לבשר לעתים קרובות יותר?‏ וולפגנג סבור כי ”‏הרבה יותר טוב עבור המבשר לעבוד באותו שטח שוב ושוב.‏ אנשים לומדים לבטוח בו ונעשים פתוחים יותר”‏.‏ יתרה מזו,‏ בעלי־בתים ”‏אינם נבוכים עוד לדבר על נושאים הקשורים לדת ליד הדלת,‏ אפילו כאשר עוברי אורח נמצאים בטווח שמיעה.‏ הדת אינה מהווה עוד נושא שאסור לדבר עליו”‏.‏ ראלף ומרטינה מסכימים.‏ ”‏אנו נהנים לבשר בשטח שלנו לעתים קרובות יותר.‏ מתאפשר לנו להכיר את האנשים באופן אישי,‏ וכמו־כן אנו נרגשים מהמגוון הרב של הספרות שעומד לרשותנו”‏.‏

הערכה לספרות שלנו

ראלף ומרטינה מעריכים בעיקר את הספר ?Life — How Did It Get Here? By Evolution or by Creation (‏החיים — כיצד נוצרו?‏ על־ידי אבולוציה או על־ידי בריאה?‏)‏ עבור רבים שאימצו את האתיאיזם במזרח גרמניה לשעבר,‏ הוכח ספר זה כאמצעי־עזר נפלא ללימוד המקרא.‏ בנוסף לכך,‏ הם קיוו לפרסום קצר יותר שמכיל חומר דומה.‏ ”‏כמה התרגשנו למראה החוברת ?Does God Really Care About Us (‏האמנם מגלה בנו אלהים עניין?‏)‏ שהוצגה בכינוס המחוזי בשם ’‏נושאי האור’‏ שנערך ב־1992 בדרזדן.‏ היה זה מענה לתפילותינו”‏.‏

רבים מקרב אלה שאינם עדי־יהוה למדו להעריך את פרסומי חברת המצפה.‏ ביולי 1992,‏ כתבה מרצה לחינוך חברתי כדי להביע ”‏הוקרה ותודות מקרב־לב”‏ על הפרסומים,‏ שבהם היא נעזרת להכנת הרצאות.‏ בינואר 1992,‏ קיבלה אשה מרוֹסְטוֹק עותק של הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות משני עדי־יהוה שהגיעו לביתה.‏ היא כתבה למשרד הסניף בגרמניה:‏ ”‏אני משתייכת לכנסיה הלותרנית.‏ אני רוחשת הערכה רבה לפעילותו של אירגון עדי־יהוה.‏ העדים מכריזים בהחלטיות,‏ שהאדם אינו יכול להתקיים עוד ללא הדרכתו של אלהים”‏.‏

מה מידת ההדרכה הרוחנית שהעניקו הכנסיות הנוצריות לחבריהן?‏ העיתון היוקרתי די צייט ציין בדצמבר 1991,‏ שבעוד שהכנסיה הלותרנית ”‏נהנתה זמן־מה מתהילה כאֵם המהפכה השקטה,‏ נראה כי סר חינה בעיני הציבור”‏.‏ אכן,‏ כשם שקונן נציג מטעם הכנסיה הלותרנית:‏ ”‏אנשים המירו חיים במסגרת השוק החופשי בחיים בגן־עדן”‏.‏ חבר כנסיה ממַגְדֶבּוּרְג כתב לסניף החברה בגרמניה לשם קבלת מידע.‏ מדוע עשה כן?‏ ”‏לאחר שנים שחייכתי בלגלוג וחוסר אמונה”‏,‏ כתב האיש,‏ ”‏עתה אני משוכנע לחלוטין,‏ שהעולם הנוכחי מתקרב לקצו ושיהא עלינו לעמוד בפני צרות רבות בעתיד הקרוב”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏

בנייה לשם התרחבות

לפני הונדה‏,‏ נאסר קיומם של אולמי מלכות במזרח גרמניה.‏ עתה יש בהם צורך דחוף;‏ עדיפות עליונה ניתנת לבנייתם.‏ זהו היבט נוסף של עבודת־אלהים האמיתית שחלה בו תמורה מדהימה.‏ חווייתו של אחד האחים ממחישה באיזו מהירות חל שינוי זה.‏

במרס 1990,‏ שעות אחדות בלבד לאחר שעדי־יהוה במזרח גרמניה זכו להכרה רשמית,‏ הוזמן אח לנאום בפני קבוצת עדים,‏ בהשתמשו לראשונה בחייו במיקרופון.‏ כעבור שנתיים וחצי,‏ הקהילה שאליה הוא שייך ערכה חנוכת־בית לאולם־מלכות חדש.‏ עד לשלהי שנת 1992,‏ נבנו שבעה אולמי־מלכות עבור 16 קהילות.‏ מעל ל־30 נוספים,‏ וכן אולם כינוסים יפה,‏ נמצאים כעת בשלבי תכנון.‏

עין ממוקדת במלכות אלהים

‏”‏זמן קצר לאחר הונדה‏”‏,‏ מציין זקן־קהילה משיחי,‏ ”‏אנשים רבים דחו את המקרא.‏ הם תלו את תקוותם בממשלה החדשה,‏ שהבטיחה תנאים טובים יותר סוף סוף”‏.‏ האם התגשמה תקוותם?‏ ”‏תוך שנתיים הם שינו את דעתם.‏ אנשים מסכימים עימנו עתה,‏ שלעולם לא יעלה בידן של ממשלות אנוש להשכין שלום וצדק”‏.‏

המונים שמחו על השקיעה של הסוציאליזם הנוקשה במזרח גרמניה,‏ אשר לפי מה שסברו,‏ בישרה על כניסת עידן הזהב של האידיאולוגיה המערבית.‏ אך הם התאכזבו.‏ אין זה משנה איזו ממשלה נמצאת בשלטון,‏ עדי־יהוה שומרים על עין פשוטה וממוקדת אך ורק במלכות אלהים,‏ הזוהרת ככוכב בשמים.‏ תקווה מעין זו לעולם לא תכזיב (‏רומים ה׳:‏5‏)‏.‏

‏(‏מקור המאמר‏:‏ 1993/‏12/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

עדי־יהוה בגרמניה מנצלים את חירותם כדי ליטול חלק פעיל יותר בפעילות המלכות