שמירה על אחדות בין זקני־קהילה ומשרתים־עוזרים
זמן קצר לאחר חג־השבועות של שנת 33 לספירה, התעורר מצב־חירום בקהילה המשיחית שנוסדה זה לא כבר. נקבע סידור על־מנת לסייע לאלמנות נזקקות. אולם, לאחר זמן מה ”החלו היהודים דוברי היוונית להתלונן על דוברי העברית על שהזניחו את אלמנותיהם בחלוקת הסעד היומית” (מעשי־השליחים ו׳:1).
התלונות הגיעו לאוזני השליחים. לכן, ”קראו שנים־עשר השליחים את המון התלמידים ואמרו: ’לא רצוי שאנחנו נעזוב את דבר־אלהים ונשרת בשולחנות. לכן, אחים, בחרו מביניכם שבעה אנשים בעלי שם טוב, מלאי רוח וחוכמה, ונפקיד אותם על העניין הזה’” (מעשי־השליחים ו׳:2, 3).
הדבר ממחיש עיקרון ארגוני חשוב בקהילה המשיחית. מספר גברים אחראים דואגים לעניינים השוטפים, בעוד שאחרים דואגים לעניינים רוחניים בעלי משקל רב יותר. אין בסידור זה משום תקדים. בעם־ישראל הקדום, מונו אהרון וצאצאיו לשרת ככוהנים כדי להקריב קורבנות לאלהים. אולם, יהוה הורה ללוויים לסייע בידם ’לשמור את כל כלי אוהל מועד’ (במדבר ג׳:5–10). בדומה לכך, המשגיחים כיום נעזרים במשרתים־עוזרים.
תפקידם של זקני־קהילה ומשרתים־עוזרים
כתבי־הקודש מציבים דרישות קפדניות הן לזקני־קהילה והן למשרתים־עוזרים (טימותיאוס א׳. ג׳:1–10, 12, 13; טיטוס א׳:6–9). הם אינם מתחרים ביניהם אלא עובדים להשגת אותה מטרה — בניית הקהילה. (השווה אפסים ד׳:11–13.) עם זאת, קיימים מספר הבדלים בעבודה שהם מבצעים בקהילה. בפטרוס א׳. ה׳: 2 נאמר למשגיחים: ”רעו את עדר אלהים הנמצא עימכם והשגיחו עליו לא מתוך כפייה כי אם ברצון, כרצוי לאלהים; לא בחמדת בצע כי אם בנפש חפצה”. עליהם לתת דין־וחשבון לאלהים על האופן שבו הם נוהגים בפיקדון קדוש זה (עברים י״ג:17).
מה באשר למשרתים־עוזרים? המקרא אינו דורש שיהיו בעלי כישורי הוראה. תפקידיהם שונים במידת־מה מאלה של זקני־הקהילה. במאה הראשונה לספירה, היו בוודאי נושאים נחוצים רבים בעלי אופי חומרי, יומיומי או טכני. יתכן שהללו כללו רכישת חומרים להעתקת כתבי־הקודש או אף ביצוע ההעתקה עצמה.
כיום, משרתים־עוזרים ממשיכים למלא מגוון של תפקידים חשובים בקהילה, כגון טיפול בחשבונות הקהילה ובמפות לשטחי השירות, בחלוקת הספרות לאחים ובתחזוקת אולם־המלכות. משרתים־עוזרים אחדים שלהם הכישרון לכך עשויים אף לשמש לעתים בתפקידי הוראה, כמו ניהול שיעורי־ספר קהילתיים, מתן נאומים באסיפות־ השירות והרצאות פומביות.
כאשר זקני־קהילה ומשרתים־עוזרים עובדים יחדיו בשיתוף־ פעולה, צורכי הקהילה — הן הרוחניים והן הארגוניים — זוכים לטיפול בצורה מאוזנת. חברי הקהילה יהיו אז שמחים, חזקים ופוריים מבחינה רוחנית. זכור את שכתב פאולוס למשוחים באפסוס: ”ועל־ידיו כל הגוף מורכב ומתחבר באמצעות כל קשר מסייע, בהתאם לפעולה המיועדת לכל איבר ואיבר, כדי שיגדל הגוף וייבנה באהבה” (אפסים ד׳:16).
על זקני־קהילה ומשרתים־עוזרים להתאמץ לפתח אותה רוח של אחדות, דהיינו הסכמה הדדית, תיאום, שיתוף־פעולה והרמוניה. אולם, אחדות מעין זו אינה דבר מובן מאליו. יש לטפחה ולשמור עליה בקפידה.
דברים שזקני־קהילה יכולים לעשות
צעד חשוב הוא להכיר בכך שהיחס של זקן־קהילה כלפי משרת־עוזר, אינו דומה לזה שבין אדון לעבד או בין מעביד לעובד. במקום שבו שוררת הרמוניה אמיתית, יראו זקני־קהילה במשרתים־עוזרים עמיתים לשירות אלהים. (השווה קורינתים א׳. ג׳:6–9.) ”הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו”, נאמר ברומים י״ב:10. לפיכך, זקני־קהילה נמנעים מלהתייחס למשרתים־עוזרים מתוך גישה מתנשאת או משפילה. הם מעודדים יוזמה בריאה, במקום לדכאה. התנהגות המשקפת כבוד כלפי המשרתים־העוזרים מדרבנת אותם לעשות את מיטבם ועוזרת להם ליהנות מעבודתם בקהילה.
כמו־כן, על זקני־קהילה לזכור שתפקידם לרעות את עדר האלהים שהופקד בידיהם כולל את האחים המשמשים כמשרתים־עוזרים. אמת, מצפים מאחים אחראים אלה שיהיו משיחיים מבוגרים מבחינה רוחנית. עם זאת, בדומה ליתר חברי העדר, הם זקוקים מפעם לפעם לתשומת־לב אישית. על זקני־הקהילה לגלות עניין כן בהתפתחותם הרוחנית.
לדוגמה, כאשר פאולוס פגש את טימותיאוס הצעיר, הוא הבחין מייד בפוטנציאל הטמון בו ו”איתו רצה שאול לצאת לדרך” (מעשי־השליחים ט״ז:3). טימותיאוס שימש שותף למסעותיו של פאולוס, בקבלו עקב כך הכשרה יקרת־ערך. ואכן, כעבור שנים יכול היה פאולוס לכתוב למשיחיים שבקורינתוס: ”שלחתי אליכם את טימותיאוס בני האהוב והנאמן באדון. הוא יזכיר לכם את דרכי במשיח” (קורינתים א׳. ד׳:17).
זקני־קהילה, האם אתם ממצים את יכולתם של המשרתים־העוזרים שבקהילתכם? האם אתם מסייעים להם להתקדם בהעניקכם להם הכשרה אישית במתן נאומים ובמחקר בכתבי־הקודש? האם הזמנתם אחדים שהם בעלי כישורים מתאימים להתלוות אליכם לביקורי רעייה? האם אתם נוטלים עימם חלק בשירות־השדה? במשלו של ישוע על כיכרי הכסף, אמר האדון לעבדיו הנאמנים: ”יפה, עבד טוב ונאמן!” (מתי כ״ה:23) בדומה לכך, האם אתם נדיבים במתן מחמאות ושבחים למשרתים־עוזרים הממלאים בענווה את תפקידיהם כיאות? (השווה משלי ג׳:27.) אם לא, האם יחושו שעבודתם אינה זוכה להערכה?
כמו־כן, תקשורת הינה חיונית ליצירת הרמוניה ביחסי העבודה. (השווה משלי ט״ו:22.) אין להטיל עליהם מטלות או ליטול אותן באופן שרירותי או לא מתוכנן. על זקני־הקהילה לשוחח תוך תפילה כיצד ניתן לנצל את כישוריו של האח בדרך הטובה ביותר לתועלת הקהילה. (השווה מתי כ״ה:15.) כאשר מוטל עליו תפקיד כלשהו, יש לתדרך את האח במדויק בנוגע למה שנדרש ממנו. ”באין תחבולות [הדרכות מיומנות]”, מזהיר משלי י״א:14, ”יפול עם”.
אין די לומר לאח לקחת לידיו את הטיפול בחשבונות, בחוברות או במחלקת הספרות ממשרת־עוזר אחר. לעתים, משרת־עוזר שזה לא כבר מונה, מקבל לידיו אוסף תיקים לא מדויק ולא שלם. כמה מייאש הדבר! ”אבל ייעשה נא הכל באופן ראוי ובסדר”, מורה הכתוב בקורינתים א׳. י״ד:40. על זקני־קהילה ליטול יוזמה להכשיר אחים, ללמדם את הנהלים הקהילתיים ולהציב בעצמם דוגמה בקיום אותם נהלים. לדוגמה, על זקני־קהילה לדאוג שמדי שלושה חודשים תיערך ביקורת על ניהול חשבונות הקהילה. הזנחת סידור חשוב זה עלולה להוביל לבעיות ולערער את יחס הכבוד שרוחשים המשרתים־העוזרים להדרכות ארגוניות.
אולם, מה אם נראה שאח מתרשל במילוי תפקיד מסוים? במקום להסירו לאלתר מתפקידו, על זקני־קהילה לשוחח עימו על העניין. יתכן שהבעיה נעוצה בחוסר הכשרה מספקת. אם האח מתקשה במילוי תפקיד זה, יתכן שיצליח בתפקיד אחר.
כמו־כן, זקני־קהילה יכולים לעודד אחדות באמצעות גילוי ענווה. הכתוב בפיליפים ב׳:3 מעודד משיחיים: ”ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות־רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו”. לפיכך, על זקן־קהילה לנסות לשתף פעולה אם הסדרן מפנה אותו לשבת במקום מסוים באולם, ולא לחשוב שמשום שהוא זקן־קהילה לא נדרש ממנו לציית. יתכן שהסדרן פשוט פועל על־פי הצעה לשבת בחלקים שונים של האולם, אף־על־פי שעליו לזכור שאין זה כלל נוקשה שעל הכל למלא אחריו.a זקן־קהילה יימנע מלבטל שלא לצורך החלטות בעניינים שעליהם ממונה משרת־עוזר.
משרתים־עוזרים פועלים למען אחדות
”כן גם המשרתים־העוזרים צריכים להיות אנשים רציניים”, ציין השליח פאולוס (טימותיאוס א׳. ג׳:8, ע״ח). השקפתם הרצינית בנוגע לתפקידיהם — כחלק משירותם המקודש — תורמת רבות למניעת היווצרותם של מתחים. אם אתה משרת־עוזר, האם אתה ממלא את התחייבויותיך בהתלהבות? (רומים י״ב:7, 8) האם אתה מסור במילוי תפקידיך במיומנות? האם אתה אמין וניתן לסמוך עליך? האם אתה מגלה נכונות כאשר מדובר בתפקידים שונים? משרת־עוזר באחת מארצות אפריקה ממלא שלושה תפקידים שונים בקהילה. מהי גישתו? ”ובכן, הדבר דורש עבודה קשה יותר”, הוא מציין, ”ולא מתים מעבודה קשה”. אכן, אלה הנותנים מעצמם לזולת נהנים מאושר רב (מעשי־השליחים כ׳:35).
אף אתה יכול לעשות רבות כדי לעודד הרמוניה, וזאת על־ידי שיתוף־פעולה מלא עם זקני־הקהילה. ”שימעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם”, מציין הכתוב בעברים י״ג:17, ”כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון; נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם”. אמת, זקני־הקהילה אינם אנשים מושלמים, וייתכן שקל מאוד למצוא בהם דופי. אולם, גישה ביקורתית יוצרת אי־אמון. היא עלולה לפגום בשמחתך ולהשפיע לרעה על אחרים בקהילה. לפיכך, השליח פטרוס העניק את העצה שלהלן: ”כמו־כן, הצעירים, היכנעו לפני הזקנים. ואולם חיגרו כולכם נמיכות־רוח איש כלפי רעהו... השפילו עצמכם תחת יד אלהים החזקה, למען ירומם אתכם בעתו” (פטרוס א׳. ה׳:5, 6).
עצה זו הולמת בעיקר אם אתה חש שמתעלמים ממך בנושא הענקת זכויות שירות. יתכן שאתה ”שואף להיות מנהיג בקהילה”, אך לא זכית לכל מינוי (טימותיאוס א׳. ג׳:1). נמיכות־רוח יכולה לסייע לך ’לייחל’, דהיינו להמתין בציפייה (איכה ג׳:24). במקום לחוש תרעומת כלפי זקני־הקהילה — דבר שבוודאי יערער את שיתוף־הפעולה ביניכם — שאל אותם אם ישנם תחומים שבהם תוכל להשתפר. אין ספק שנכונותך הכנה לקבל עצות וליישמן תהווה הוכחה גלויה להתקדמותך הרוחנית.
ענווה אלוהית וצניעות יכולות לסייע למשרת־עוזר שניחן בכישורים מיוחדים או ביתרונות בתחום ההשכלה והחברה לשמור על איזון. מה מפתה עלול להיות עבורו, לנסות להאפיל על זקני־הקהילה או להסב את תשומת־הלב לכישוריו האישיים! משלי י״א:2 מזכיר לנו: ”ואת צנועים חוכמה”. אח צנוע מכיר במגבלותיו. הוא מוכן לעבוד ברקע מבלי להתבלט ולהשתמש בכישוריו כדי לתמוך בזקני־הקהילה. כמו־כן, צניעות תעזור לו להבין שגם אם ידיעותיו רבות מבחינת העולם, יתכן שהוא עדיין לוקה בחסר בתחומים החשובים של חוכמה רוחנית וכושר־הבחנה — תכונות שייתכן שזקני־הקהילה מצטיינים בהן (קורינתים א׳. א׳:26 עד ב׳:13; פיליפים א׳:9).
ללא ספק, זקני־קהילה ומשרתים־עוזרים ממלאים תפקידים חיוניים. יחד הם יכולים לעשות רבות על־מנת לבנות את כל חברי הקהילה. אולם, כדי לעשות כן, עליהם לעבוד יחדיו בהרמוניה, ”בכל ענווה ונמיכות רוח, ובאורך אפיים. סיבלו איש את רעהו באהבה. שיקדו לשמור את אחדות הרוח בקשר של שלום” (אפסים ד׳:2, 3).
(מקור המאמר: 1994/8/15)
[הערת שוליים]
[תמונה בעמוד 30]
זקני־קהילה אינם רואים במשרתים־עוזרים ככפופים להם, אלא כעמיתים לשירות אלהים