עד כמה חשוב הניקיון?‏

הניקיון לובש פנים שונות מאדם לאדם.‏ לדוגמה,‏ כאשר אֵם אומרת לילד שלה לרחוץ את ידיו ואת פניו,‏ הוא אולי חושב שדי בכך שירטיב מעט את אצבעותיו ואת שפתיו.‏ אבל זה לא יספק את אמו.‏ היא לוקחת אותו בחזרה לחדר האמבטיה ורוחצת את ידיו ואת פניו בהרבה מים וסבון,‏ חרף מחאות נמרצות מצדו!‏

כמובן,‏ הסטנדרטים לניקיון אינם זהים ברחבי העולם ואנשים מתחנכים על־פי תפיסות שונות בנושא.‏ היו זמנים שסביבה נקייה ומסודרת בבתי־ספר בארצות רבות סייעה לתלמידים לטפח הרגלי ניקיון טובים.‏ אך בימינו,‏ בחצרות בכמה בתי־ספר יש כל כך הרבה אשפה וגרוטאות,‏ עד כי הן נראות יותר כמו מזבלות מאשר מקומות משחק או התעמלות.‏ ומה באשר לכיתות הלימוד?‏ דארן,‏ איש תחזוקה בבית־ספר תיכון באוסטרליה,‏ ציין:‏ ”‏עכשיו רואים את הזוהמה גם בכיתה”‏.‏ יש תלמידים המפרשים את ההוראה ”‏תרים את זה”‏ או ”‏תנקה את זה”‏ כעונש.‏ הבעיה היא שכמה מורים אכן משתמשים בניקיון כאמצעי ענישה.‏

מאידך גיסא,‏ המבוגרים לא תמיד מציבים דוגמה טובה בניקיון,‏ הן בחיי היומיום והן בעולם העסקים.‏ למשל,‏ מקומות ציבוריים רבים מוזנחים ואינם אסתטיים.‏ יש מפעלי תעשייה המזהמים את הסביבה.‏ אך הזיהום אינו תולדה של מפעלי תעשייה ועסקים חסרי פנים;‏ אנשים גורמים לו.‏ תאוות הבצע היא ככל הנראה הגורם העיקרי לבעיית הזיהום העולמית והרעות החולות שבצדה,‏ אבל הבעיה נובעת בחלקה מהרגלי ניקיון לקויים.‏ מושל כללי לשעבר של קהיליית אוסטרליה תמך במסקנה זו כשאמר:‏ ”‏כל הסוגיות בעניין בריאות הציבור מצטמצמות לאדם האחד,‏ לאשה האחת,‏ לילד האחד”‏.‏

ולמרות זאת,‏ יש הסבורים שניקיון הוא עניין אישי ואינו מעניינו של אף אחד אחר.‏ האוּמנם?‏

לניקיון חשיבות עליונה כשמדובר במזוננו — מזון שאנו קונים בשוק או אוכלים במסעדה או בארוחה אצל ידיד.‏ אנו מצפים שמי שמכינים או מגישים את האוכל שלנו יקפידו על רמה גבוהה של ניקיון.‏ ידיים מלוכלכות — שלהם או שלנו ‏— עלולות לגרום למחלות רבות.‏ ומה באשר לבתי־חולים,‏ המקומות שבהם אנו מצפים לרמה הגבוהה ביותר של ניקיון?‏ כתב העת הרפואי של ניו־אינגלנד (‏The New England Journal of Medicine)‏ מדווח כי זיהומים המתגלים אצל החולים נגרמים ככל הנראה מכך שיש רופאים ואחיות שאינם רוחצים ידיים,‏ והטיפול בזיהומים אלה עולה 10 מיליארד דולר בשנה.‏ אנו מצפים בצדק שאיש לא יסכן את בריאותנו בהרגליו המלוכלכים.‏

זיהום מקורות המים שלנו,‏ בזדון או שלא במתכוון,‏ גם הוא עניין חמור מאוד.‏ ועד כמה תרגיש בטוח לטייל יחף על חוף הים למראה מזרקים שהשאירו נרקומנים ואחרים?‏ ואולי יותר חשובה לנו אישית השאלה:‏ האם ביתנו נקי?‏

סוּאֶלן הוֹי שואלת בספרה רודפים אחר הלכלוך (‏Chasing Dirt)‏:‏ ”‏האם אנחנו נקיים כבעבר?‏”‏ ומשיבה:‏ ”‏נראה שלא”‏.‏ היא מציינת שערכים חברתיים משתנים הם הגורם העיקרי לכך.‏ אנשים הנמצאים פחות זמן בבית פשוט משלמים למישהו אחר שינקה עבורם.‏ והתוצאה היא ששמירה על סביבה נקייה כבר אינה בבחינת עדיפות אישית.‏ איש אחד אמר:‏ ”‏אני לא מנקה את המקלחת — אני מנקה את עצמי.‏ גם אם הבית שלי מלוכלך,‏ לפחות אני נקי”‏.‏

אך הניקיון אינו מסתכם אך ורק במראה החיצוני.‏ הוא עיקרון מקיף לניהול חיים בריאים.‏ כרוכה בו גם גישה שכלית ונפשית הקשורה למוסר ולעבודת אלוהים.‏ נבחן כעת את ההיבטים הללו.‏