הגן על ילדיך בעזרת חוכמת אלוהים
מדי יום ביומו מצוי גופנו במלחמה. עליו להילחם בהמוני חיידקים, טפילים ונגיפים. למרבה השמחה, רובנו קיבלנו בתורשה מערכת חיסונית המגנה עלינו מפני ההתקפות הללו ומצילה אותנו לבל ניפול קורבן למחלות מידבקות רבות.
בדומה לכך, המשיחיים נדרשים להילחם בחשיבה ובערכים העומדים בסתירה למקרא וכן בלחצים העלולים למוטט את בריאותנו הרוחנית (קורינתים ב׳. י״א:3). כדי לעמוד בפני ההתקפות היומיומיות הללו על מוחנו ועל לבנו, עלינו לפתח אמצעי הגנה רוחניים.
אמצעים אלה חיוניים במיוחד לילדינו, מכיוון שהם לא נולדו עם מערכת הגנה רוחנית היכולה לעמוד בפני רוח העולם (אפסים ב׳:2). חיוני שההורים יעזרו לילדיהם עם השנים לפתח מערכת הגנה עצמאית משלהם. במה תלויים אמצעי הגנה אלה? המקרא מסביר: ”יהוה ייתן חוכמה... ודרך חסידיו ישמור” (משלי ב׳:6, 8). חוכמה אלוהית יכולה לשמור את דרכם של הצעירים, שאם לא כן הם עלולים למצוא את עצמם מתרועעים בחברה מזיקה, נכנעים ללחץ חברתי או נמשכים לבידור לא־בריא. כיצד יכולים ההורים לפעול על־פי הדרכת יהוה ולהטמיע בילדיהם חוכמה אלוהית?
לחפש התרועעות בונה
צעירים, מטבע הדברים, אוהבים לשהות במחיצת בני גילם. אולם התרועעות אך ורק עם חסרי ניסיון אחרים אינה מצמיחה חוכמה אלוהית. ”איוולת קשורה בלב נער”, הזהיר משלי (משלי כ״ב:15). אם כן, כיצד עוזרים מספר הורים לילדיהם ליישם את החוכמה האלוהית בנושא החברתי?
אב ששמו דוןa סיפר: ”הבנים שלנו בילו זמן רב עם בני גילם — אבל רוב הזמן זה היה בבית שלנו, בנוכחותנו. ביתנו תמיד היה פתוח ומלא בצעירים. הם אכלו איתנו ונהנו מההרגשה שהם רצויים. השלמנו בשמחה עם הרעש וההמולה ששררו בבית, והכול על מנת לספק לילדינו סביבה מוגנת שבה יוכלו לבלות בנעימים”.
לבראיין ולמרי שלושה ילדים מוצלחים אך הם מודים בגלוי שלא תמיד היה קל לחנך אותם. הם מספרים: ”בקהילה שלנו היו מעט צעירים בשנות העשרה המאוחרות שלהם שאיתם הייתה בתנו ג׳יין יכולה להתרועע. בכל אופן, היא התחברה עם סוזן, שהייתה נערה חברותית ומלאת חיים. הוריה היו יותר ליבראליים מאיתנו. לסוזן הירשו לחזור הביתה בשעות מאוחרות יותר, ללבוש חצאיות קצרות יותר, להאזין למוסיקה מפוקפקת ולצפות בסרטים לא־הולמים. במשך תקופה ארוכה היה לג׳יין קשה להבין את השקפתנו. בעיניה, ההורים של סוזן היו יותר מבינים, בעוד שאנו הצטיירנו כמחמירים מדי. רק כאשר סוזן הסתבכה בצרות, הבינה ג׳יין שעמדתנו הנחושה נועדה להגן עליה. אנחנו שמחים מאוד שלא הגמשנו את עמדתנו לגבי מה שהאמנו שהוא הטוב ביותר עבור בתנו”.
צעירים רבים כדוגמת ג׳יין לומדים כי מן החוכמה לבקש את הדרכת הוריהם בנושא ההתרועעות החברתית. ”אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין”, מציין משלי (משלי ט״ו:31). החוכמה האלוהית תוביל את הצעירים לחפש חברים שיבנו אותם.
להתמודד עם הלחץ להידמות לאחרים
לחץ חברתי קשור קשר הדוק להתרועעות חברתית. אין יום שהלחץ להידמות לאחרים אינו תוקף את מערכת ההגנה של ילדינו. כיוון שצעירים בדרך כלל רוצים להיות מקובלים בקרב בני גילם, לחץ חברתי עלול לדחוק בהם לעצב את חשיבתם לפי מה שמקובל בעולם (משלי כ״ט:25).
המקרא מזכיר לנו כי ”העולם עובר עם תאוותיו” (יוחנן א׳. ב׳:17). לכן, אל להורים להרשות לילדיהם להיות מושפעים יתר על המידה מצורות החשיבה שמכתיב העולם. כיצד יעלה בידם לעזור לילדיהם לאמץ חשיבה משיחית?
”הבת שלי תמיד רצתה לאמץ את סגנון הלבוש של בנות אחרות”, מספר ריצ׳ארד. ”לכן הסברנו לה בסבלנות את היתרונות והחסרונות של כל בקשה ובקשה שהפנתה אלינו. אפילו כשהיה מדובר בסגנונות אופנה שהיו מקובלים עלינו, נהגנו לפי העצה ששמענו לפני כמה שנים: ’האיש הנבון אינו הראשון ללבוש את צו האופנה האחרון ואינו האחרון לפשוט אותו’”.
אֵם בשם פאולין נלחמה בלחץ החברתי בדרך אחרת. היא נזכרת: ”התעניינתי בעיסוקיהם של ילדיי ונהגתי לגשת לחדרם ולשוחח איתם. השיחות הארוכות איפשרו לי לעצב את חשיבתם ולעזור להם לבחון את הנושאים מזוויות ראייה אחרות”.
הלחץ החברתי לא ייעלם, ולכן רוב הסיכויים שההורים ינהלו מאבק מתמיד כדי ’למוטט תחבולות עולמיות’ ולעזור לילדיהם ’להכניע את מחשבתם לשם ציות למשיח’ (קורינתים ב׳. י׳:5). ’התמדה בתפילה’ תחזק את ההורים והילדים כאחד ובזכותה יצלח בידם להשלים את המשימה החיונית הזו (רומים י״ב:12; תהלים ס״ה:3).
הבידור — גורם משיכה רב עוצמה
גורם שלישי עימו מתקשים ההורים להתמודד הוא הבידור. ילדים קטנים אוהבים מטבעם לשחק. גם ילדים מתבגרים רבים משתוקקים להתבדר (טימותיאוס ב׳. ב׳:22). ואולם, כאשר צורך זה אינו בא על סיפוקו בדרך נבונה, הוא עלול להחליש את מערכת ההגנה הרוחנית שלהם. הסכנה באה לידי ביטוי בעיקר בשתי דרכים.
ראשית, חלק ניכר מהבידור משקף את ערכי המוסר הבזויים של העולם (אפסים ד׳:17–19). אך הוא תמיד מוצג באופן מלהיב ומושך. יש בכך סכנה ממשית לצעירים שאולי אינם יכולים להבחין במלכודות.
שנית, הזמן המוקדש לבידור עלול להוליד בעיות. יש שעבורם בילויים והנאות הופכים לעיקר העיקרים בחיים וגוזלים מהם יותר מדי זמן וכוחות. משלי מזהיר כי ”אָכוֹל דבש הרבות לא טוב” (משלי כ״ה:27). ואל הנמשל — בידור מוגזם יפחית את התיאבון לדברים רוחניים ויוביל לעצלות שכלית (משלי כ״א:17; כ״ד:30–34). מיצוי העולם ימנע מהצעירים ’להשיג את החיים האמיתיים’ — חיי נצח בעולם החדש שיכונן אלוהים (טימותיאוס א׳. ו׳:12, 19). כיצד מתמודדים ההורים עם הבעיה?
מארי כרמן, אם לשלוש בנות, אמרה: ”רצינו שהבנות שלנו ייהנו מבידור בריא ושיבלו בנעימים. לכן נהגנו לצאת יחד כמשפחה. הן גם התרועעו עם ידידים מהקהילה. בכל מקרה שמרנו על איזון. השווינו את זה לקינוח שאוכלים בסיום הארוחה — ערב לחיך אך לא המנה העיקרית. הבנות למדו לבצע מטלות בבית, בבית־הספר ובקהילה”.
גם דון ורות לא השאירו את נושא הבידור ליד המקרה. ”עשינו לנו להרגל לייחד את יום שבת כ’יום משפחה’”, הם הסבירו. ”בבוקר יצאנו לשירות השדה, אחר הצהריים הלכנו לשחות ובערב נהנינו מארוחה חגיגית”.
מדברי ההורים האלה עולה עד כמה חשוב לגלות איזון — מחד לספק בידור בריא ומאידך להציבו במקום הולם בחיי המשיחי (קהלת ג׳:4; פיליפים ד׳:5).
בטח ביהוה
כמובן, דרושות שנים רבות עד שמפתחים הגנה רוחנית. אין שום תרופת פלא שתקנה חוכמה אלוהית ושתדרבן את הילדים לבטוח באביהם שבשמים. על ההורים ’לגדל אותם במוסר יהוה ובתוכחתו’ (אפסים ו׳:4). ’לגדל אותם בתוכחתו’ משמעו לעזור להם לראות דברים מבעד לעיניו של אלוהים. הורים, כיצד תשיגו זאת?
המפתח להצלחה טמון בניהול תוכנית משפחתית קבועה לשיעורי מקרא. במהלך השיעורים נפקחות עיני הילדים והם ’מביטים על נפלאות תורת אלוהים’ (תהלים קי״ט:18). דייגו התייחס לשיעור המשפחתי ברצינות רבה וכך עזר לילדיו לקרוב ליהוה. ”התכוננתי ביסודיות לשיעורים”, הוא ציין. ”עשיתי מחקרים בפרסומים מקראיים ולמדתי להפיח רוח חיים בדמויות המקראיות. עודדתי את הילדים להזדהות עם דמויות נאמנות. זו הייתה עבורם תזכורת חיה מהו הרצוי בעיני יהוה”.
ילדים יכולים ללמוד גם בהזדמנויות בלתי רשמיות. משה האיץ בהורים לדבר על תזכורות יהוה ’בשבתם בביתם ובלכתם בדרך ובשוכבם ובקומם’ (דברים ו׳:7). אב אחד סיפר: ”לבני דרוש זמן כדי להיפתח ולהביע את רגשותיו. כאשר אנו מטיילים או עושים עבודה מסוימת ביחד הוא פורק לבסוף את אשר על לבו. הזדמנויות אלה מזמנות לנו שיחות טובות המועילות לשנינו”.
התפילות שנושאים ההורים מותירות אף הן רושם עמוק בילדיהם. הילדים שומעים את הוריהם פונים בענווה לאלוהים ומבקשים ממנו עזרה ומחילה, והדבר מניע אותם ”להאמין שהוא קיים” (עברים י״א:6). הורים רבים שהצליחו בגידול ילדיהם מדגישים את חשיבותן של התפילות המשפחתיות, וביניהן תפילות הנוגעות לענייני בית־הספר ולנושאים אחרים המטרידים את ילדיהם. אב אחד ציין שאשתו תמיד מתפללת עם הילדים לפני שהם יוצאים לבית־הספר (תהלים ס״ב:9; קי״ב:7).
”אל נא ירפו ידינו מעשות טוב”
כל ההורים טועים ואולי אף מצטערים על הדרך שבה טיפלו במקרים מסוימים. למרות זאת, המקרא מאיץ בנו להמשיך לנסות ולא ’להרפות ידינו מעשות טוב’ (גלטים ו׳:9).
הורים יכולים לחוש רפיון ידיים — בייחוד בתקופות שהם פשוט אינם מצליחים להבין את ילדיהם. קל יותר לומר שהדור הצעיר הוא דור שונה ובעייתי. אבל לאמיתו של דבר, לילדים היום יש אותן חולשות שהיו לדורות הקודמים והם מתמודדים עם פיתויים דומים, אם כי הלחץ לחטוא חזק יותר. אב אחד סיפר שלאחר שתיקן את בנו ריכך את דבריו ואמר לו: ”הלב שלך פשוט רוצה לעשות מה שהלב שלי רצה לעשות כשהייתי בגילך”. אולי ההורים אינם ידענים גדולים בענייני מחשבים, אבל הם יודעים הכול על נטיות הבשר הלא־מושלם (מתי כ״ו:41; קורינתים ב׳. ב׳:11).
יש ילדים שאינם מתלהבים במיוחד לקבל את הדרכת הוריהם, ואפילו יוצאים נגד המשמעת שהם מקבלים. אך יש להדגיש שנית עד כמה חשוב להתאזר בסבלנות. חרף הסתייגות ראשונית או פרקי זמן של מרדנות, בסופו של דבר ילדים רבים מגיבים בחיוב (משלי כ״ב:6; כ״ג:22–25). מתיו, צעיר משיחי המשרת באחד ממשרדי הסניף של עדי־יהוה, מספר: ”בנעוריי חשתי שההגבלות שהטילו עליי הוריי לא היו צודקות. חשבתי לעצמי שאם ההורים של חבריי מרשים להם לעשות דבר מה, אז למה הוריי לא מרשים לי לעשות את אותו דבר? ממש כעסתי כשהם הענישו אותי לפעמים ואסרו עליי לשוט בקנו — דבר שמאוד אהבתי. אך בדיעבד אני מבין שהמשמעת שהטילו עליי הייתה יעילה והכרחית כאחד. אני אסיר תודה על כך שהם נתנו לי הדרכה מתאימה בזמן המתאים”.
אין ספק — גם אם ילדינו צריכים להימצא לעתים באווירה רוחנית לא־בריאה, עדיין ביכולתם לגדול להיות משיחיים למופת. כפי שהמקרא מבטיחנו, חוכמה אלוהית יש בה כדי להעניק להם הגנה רוחנית. ”כי תבוא חוכמה בלבך ודעת לנפשך יִנעם. מזימה [כושר חשיבה] תשמור עליך, תבונה תנצרכה. להצילך מדרך רע” (משלי ב׳:10–12).
אין זה קל לשאת תינוק ברחם תשעה חודשים. ועשרים השנים הבאות נושאות בכנפיהן כאב ושמחה גם יחד. הורים משיחיים אוהבים את ילדיהם, ולכן נאבקים בכל כוחם על מנת להגן עליהם באמצעות חוכמת אלוהים. הם חשים כלפי ילדיהם כפי שחש השליח הקשיש יוחנן כלפי ילדיו הרוחניים: ”אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדיי מתהלכים באמת” (יוחנן ג׳. 4).
[הערת שוליים]
a מספר שמות במאמר בדויים.
[תמונה בעמוד 24]
”ביתנו תמיד היה פתוח ומלא בצעירים”
[תמונה בעמוד 25]
התעניין בעיסוקים של ילדיך
[תמונות בעמוד 26]
”התכוננתי ביסודיות לשיעורים”