שאלות של קוראים
האם לנחש שדיבר עם חוה היו רגליים?
על־פי הכתוב בבראשית ג׳:14, דיבר יהוה אלוהים אל הנחש אשר התעה את חוה בגן עדן, ואמר לו: ”כי עשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה, על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך”. המקרא אינו אומר מפורשות כי לבעל חיים זה, אשר באמצעותו פותתה חוה, היו רגליים ושמאוחר יותר איבד אותן. יש שאולי הקישו מבראשית ג׳:14 כי לפני הקללה הזו היו לנחשים גפיים, אך זה לאו דווקא נכון. מדוע לא?
בעיקר מפני שיהוה הרשיע את האחראי האמיתי למעשה, את השטן — היצור הרוחני הסמוי מן העין אשר ניצל לרעה בעל חיים נחות זה. המקרא מתאר את השטן כ”אבי השקר” וכ”נחש הקדמוני”. ככל הנראה, שני הביטויים הללו מצביעים על כך שהשטן השתמש בבעל חיים, בנחש, שיהיה לו לפה על מנת לגרום לחוה להפר את צו אלוהים (יוחנן ח׳:44; ההתגלות כ׳:2).
אלוהים ברא את הנחשים, וקרוב לוודאי שאדם נתן להם את שמם עוד לפני שהשטן התעה את חוה. הנחש שדיבר עם חוה לא ניחן בתבונה ולכן לא הייתה כל סיבה להאשימו. הנחש לא היה מודע לכך שהשטן מנצל אותו, ולא יכול היה להבין את העונש שגזר אלוהים על כל אחד מהצדדים שמרדו בו.
מדוע, אם כן, אמר אלוהים שהנחש יושפל פיזית? בסביבתו הטבעית, הנחש זוחל על גחונו ושולף את לשונו כביכול כדי ללחך עפר. התנהגות זו מסמלת היטב את המצב השפל שבו נמצא השטן. בעבר היה לו מעמד נעלה כאחד ממלאכי אלוהים, אך הוא הורד למעמד השפל ביותר הקרוי במקרא תחתיות ארץ (פטרוס ב׳. ב׳:4).
כמו כן, כפי שנחש ממשי מסוגל לפצוע בן אדם בעקבו, השטן במצבו הבזוי עתיד היה ’לשוף את עקבו’ של ’זרע’ אלוהים (בראשית ג׳:15). החלק העיקרי של אותו זרע היה ישוע המשיח, אשר נפגע זמנית מעושי דברו של השטן. אבל המשיח ושותפיו משוחי־הרוח המוקמים לתחייה, ימחצו בסופו של דבר את ראשו הסמלי של הנחש לצמיתות (רומים ט״ז:20). לפיכך, אלוהים הפנה את הקללה לנחש הממשי, והדבר המחיש כיאות את השפלתו ואת השמדתו הסופית של ”הנחש הקדמוני” הסמוי מן העין, השטן.