תרגום המקרא הראשון בפורטוגזית — סיפור של התמדה

‏”‏המתמיד יצליח”‏.‏ סיסמה זו מופיעה על עמוד השער של חוברת דתית מן המאה ה־17,‏ פרי עטו של ז’‏וֹאַאוֹ פריירה דה אַלְמֵידָה.‏ קשה להעלות על הדעת סיסמה קולעת יותר לתיאור האיש אשר הקדיש את חייו לתרגום המקרא לפורטוגזית ולהוצאתו לאור.‏

אלמידה נולד ב־​1628 בטוֹרֶה דֶה טַבַרֵס,‏ כפר בצפון פורטוגל.‏ לאחר שהתייתם מהוריו בילדותו,‏ גוּדל בליסבון בירת פורטוגל על־​ידי דודו,‏ שהיה חבר במסדר דתי.‏ המסורת מספרת כי כהכנה לכמורה,‏ זכה אלמידה לחינוך מעולה,‏ דבר שסייע לו לפתח את כשרונו המיוחד לשפות בגיל צעיר.‏

עם זאת,‏ אין זה סביר שאלמידה היה רותם את כישוריו לתרגום המקרא,‏ אילו נותר בפורטוגל.‏ בשעה שהרפורמציה הציפה את צפון אירופה ומרכזה בספרי מקרא בשפות המדוברות,‏ נותרה פורטוגל תחת ידה החזקה של האינקוויזיציה הקתולית.‏ די היה באחזקת ספר מקרא בשפה מדוברת כדי להילקח אל בתי הדין של האינקוויזיציה.‏a

בשנות העשרה המוקדמות לחייו עבר אלמידה להולנד,‏ אולי מתוך השאיפה להשתחרר מאווירת הדיכוי הזאת.‏ כעבור זמן קצר,‏ בהיותו בן 14 בלבד,‏ החל במסע אל אסיה דרך בַּטַביה (‏כיום גַ’‏קַרְטָה)‏ שבאינדונזיה.‏ בטביה הייתה אז המרכז המנהלי של חברת הודו המזרחית ההולנדית בדרום מזרח אסיה.‏

מתרגם בגיל העשרה

לקראת סיום מסעו אל אסיה,‏ אירע דבר שהיווה נקודת מפנה בחייו של אלמידה.‏ במסע ההפלגה בין בַּטַביה ומַלַקָה שבמערב מלזיה,‏ נתקל במקרה בחוברת פרוטסטנטית בספרדית שכותרתה חילוקי הדעות בנצרות (‏Diferencias de la Cristiandad)‏. בנוסף להתקפות על תורות כזב,‏ הכילה החוברת הצהרה שהרשימה במיוחד את אלמידה הצעיר:‏ ”‏השימוש בשפה לא־​ידועה בכנסייה,‏ גם אם לתפארת אלוהים,‏ אינו מועיל במאומה למאזין שאינו מבין את הנאמר”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏9‏)‏.‏

עבור אלמידה המסקנה הייתה ברורה:‏ המפתח להסרת המסווה מעל טעויות דתיות הוא להפוך את המקרא מובן לכול.‏ בהגיעו למלקה,‏ עזב את הכנסייה הקתולית והצטרף לכנסייה הרפורמית ההולנדית ומייד החל לתרגם חלקים מספרי הבשורה מספרדית לפורטוגזית ואחר כך חילק אותם ל”‏אלה שהראו רצון אמיתי לדעת את האמת”‏.‏b

מקץ שנתיים היה אלמידה ערוך ומוכן למשימה שאפתנית יותר — תרגום כל כתבי־​הקודש המשיחיים מהוולגטה הלטינית.‏ את המלאכה הזו השלים בתוך פחות משנה,‏ הישג מדהים לנער בן 16!‏ באומץ לב,‏ שלח עותק של תרגומו אל המושל הכללי ההולנדי בבטביה,‏ כדי להוציאו לאור.‏ הכנסייה הרפורמית בבטביה ככל הנראה העבירה את כתב ידו לאמסטרדם,‏ אך הכומר הקשיש שאליו נמסר כתב היד מת,‏ ועבודתו של אלמידה נעלמה.‏

כשהתבקש בשנת 1651 להכין עותק של תרגומו עבור הכנסייה הרפורמית בצֵילון (‏כיום סרי לנקה)‏,‏ התחוור לאלמידה שהמקור נעלם מגנזכי הכנסייה.‏ מבלי לומר נואש,‏ הוא איתר איכשהו עותק נוסף — אולי טיוטה מוקדמת — ובשנה שלאחר מכן השלים נוסח מתוקן של ספרי הבשורה ושל ספר מעשי השליחים.‏ מועצת הכנסייהc בבטביה נתנה לו בתמורה 30 גילדן.‏ היה זה ”‏שכר עלוב על המשימה האדירה שביצע”‏,‏ כתב אחד מעמיתיו של אלמידה.‏

אף שלא זכה להכרה מצד מועצת הכנסייה,‏ המשיך אלמידה במלאכתו ובשנת 1654 הגיש נוסח מתוקן של הברית החדשה כולה.‏ שוב הועלתה האפשרות להוציא לאור את תרגומו,‏ אך שום דבר ממשי לא נעשה בנידון מלבד הכנת מספר עותקים כתובים ביד שהיו בשימוש בכמה כנסיות.‏

מורשע על־ידי האינקוויזיציה

בעשר השנים שלאחר מכן,‏ היה אלמידה עסוק בפעילותו ככומר וכמיסיונר בשירות הכנסייה הרפורמית.‏ הוא הוסמך לכמורה ב־​1656,‏ ושירת תחילה בצילון,‏ שם כמעט נרמס על־​ידי פיל.‏ אחר כך עבר להודו והיה לאחד המיסיונרים הפרוטסטנטים הראשונים שכף רגלם דרכה בארץ זו.‏

אלמידה היה קתולי שהפך לפרוטסטנטי ושירת עבור מעצמה זרה.‏ משום כך,‏ בחלק ניכר מן היישובים של דוברי פורטוגזית שבהם ביקר,‏ ראו בו כופר ובוגד.‏ התקפותיו הישירות בגנות השחיתות המוסרית בקרב הכמורה ופעולותיו לחשיפת תורות כנסייה מוטעות,‏ תרמו אף הן להתנגשויות תכופות בינו לבין מיסיונרים קתולים.‏ סכסוכים אלה הגיעו לשיאם ב־​1661,‏ שעה שבית הדין של האינקוויזיציה בגואה שבהודו דן את אלמידה למוות באשמת כפירה.‏ בהיעדרו,‏ העלו בובה באש.‏ המושל הכללי ההולנדי,‏ שאולי נבהל מסגנונו הווכחני של אלמידה,‏ החזיר אותו זמן קצר לאחר מכן אל בַּטַביה.‏

אלמידה היה מיסיונר נלהב,‏ אך הוא מעולם לא שכח את הצורך בתרגום מקרא בפורטוגזית.‏ נזקי הבורות ביחס למקרא — בורות שבלטה מאוד בקרב הכמורה ובקרב ציבור המאמינים — חיזקו את נחישותו לתרגם את המקרא.‏ במבוא לעלון דתי משנת 1668,‏ הודיע אלמידה לקוראיו:‏ ”‏אני תקווה.‏.‏.‏ שבמהרה אעניק לכם את המקרא כולו בשפתכם,‏ המתנה הגדולה מכול והאוצר היקר מכול שאי פעם קיבלתם”‏.‏

אלמידה מול ועדת העריכה

בשנת 1676 מסר אלמידה טיוטה סופית של הברית החדשה אל מועצת הכנסייה בבַּטַביה לצורך עריכה.‏ כבר בהתחלה היו יחסים מתוחים בינו כמתרגם לבין העורכים.‏ הביוגרף ל.‏ סְוולֵנְחְרֵייבְּל מסביר שעמיתיו של אלמידה,‏ שדיברו הולנדית,‏ כנראה התקשו לעמוד על דקויות מסוימות במובן הטקסט ובסגנונו.‏ היו גם חילוקי דעות ביחס לשפה עצמה.‏ האם יש לתרגם את המקרא לפורטוגזית המקומית או לפורטוגזית גבוהה יותר שרבים יתקשו להבין?‏ להיטותו של אלמידה להביא לגמר המלאכה,‏ הולידה אינספור חיכוכים.‏

המלאכה התקדמה בצעדי צב,‏ ככל הנראה בשל אי־​הסכמות או חוסר עניין מצד העורכים.‏ כעבור ארבע שנים,‏ עדיין התווכחו ביניהם העורכים על הפרקים הראשונים של ספר לוקס.‏ כולו מתוסכל מן העיכוב,‏ שלח אלמידה ללא ידיעת העורכים עותק של כתב ידו אל הולנד כדי להוציאו לאור.‏

חרף מאמצי מועצת הכנסייה למנוע את צאתה לאור,‏ הובאה הברית החדשה לדפוס באמסטרדם בשנת 1681,‏ והעותקים הראשונים הגיעו כעבור שנה לבטביה.‏ שווה בנפשך עד כמה התאכזב אלמידה כשהתברר לו כי העורכים בהולנד עשו שינויים בתרגום!‏ אלמידה ציין כי מאחר שלא ידעו פורטוגזית,‏ שרבבו העורכים ”‏מונחים מסורבלים וסותרים המערפלים את משמעות כתבי־​הקודש”‏.‏

גם הרשויות ההולנדיות לא היו מרוצות,‏ והורו להשמיד את כל המהדורה.‏ אלא שאלמידה שיכנע את הרשויות להותיר מספר עותקים והבטיח שהטעויות החמורות ביותר יתוקנו ביד.‏ העותקים האלה יהיו בשימוש עד להשלמת הנוסח המתוקן.‏

העורכים בבטביה התכנסו מחדש כדי להמשיך בעבודתם על כתבי־​הקודש המשיחיים,‏ והחלו בעריכת ספרים מתוך התנ״ך עם השלמתם בידי אלמידה.‏ מחשש שמא תפקע סבלנותו של המתרגם,‏ החליטה מועצת הכנסייה לשמור את הדפים החתומים של העותק הסופי בכספת הכנסייה.‏ למותר לציין שאלמידה יצא נגד החלטתם.‏

בשלב זה,‏ עשרות שנות עבודה מאומצת וקשיי החיים באקלים הטרופי,‏ כבר עשו את שלהם.‏ בשנת 1689,‏ לנוכח בריאותו המידרדרת,‏ פרש אלמידה מפעילותו בכנסייה כדי להתמסר לתרגום התנ״ך.‏ למרבה הצער,‏ הוא נפטר ב־​1691 בשעה שעבד על הפרק האחרון של יחזקאל.‏

המהדורה השנייה של הברית החדשה,‏ שנשלמה זמן קצר לפני מותו,‏ הובאה לדפוס ב־​1693.‏ אלא שגם הפעם,‏ דומה כי עבודתו הושחתה בידי עורכים בלתי כשירים.‏ בספרו המקרא בפורטוגל (‏A Biblia em Portugal)‏, ג.‏ ל.‏ סנטוס פריירה אומר:‏ ”‏העורכים.‏.‏.‏ הכניסו שינויים משמעותיים ביצירתו המעולה של אלמידה ובזאת קלקלו והשחיתו את היופי שעוד נותר מן המקור,‏ יופי אשר חמק מעיניהם של עורכי המהדורה הראשונה”‏.‏

השלמת המקרא בפורטוגזית

עם מותו של אלמידה,‏ נמוג הכוח המניע שדחף לעריכתו ולהוצאתו לאור של המקרא בפורטוגזית.‏ הייתה זו ”‏החברה לעידוד ידע על הנצרות”‏,‏ חברה שבסיסה בלונדון,‏ אשר מימנה ב־​1711 את המהדורה השלישית של הברית החדשה של אלמידה,‏ לבקשת מיסיונרים דנים שפעלו בטרנְקובָּר שבדרום הודו.‏

חברה זו החליטה להקים בית דפוס בטרנְקובָּר.‏ אלא שבדרך להודו,‏ הספינה שהעבירה חומרי דפוס וכן משלוח של ספרי מקרא בפורטוגזית נפלה לידיהם של שודדי ים צרפתים ובסופו של דבר ננטשה בנמל ריו דה ז’‏נֵירו שבברזיל.‏ סנטוס פריירה כותב:‏ ”‏מסיבה תמוהה ובנסיבות שנראו לרבים כנס,‏ הארגזים שהכילו את חומרי הדפוס נמצאו שלמים וללא פגע בתחתית בטן הספינה,‏ והמשיכו את מסעם באותה ספינה אל טרנְקובָּר”‏.‏ המיסיונרים הדנים ערכו בקפידה את יתר ספרי המקרא שתרגם אלמידה והוציאו אותם לאור.‏ הכרך הסופי של המקרא בפורטוגזית ראה אור ב־​1751,‏ כמעט 110 שנה לאחר שאלמידה פצח בקריירה שלו כמתרגם מקרא.‏

מורשת בת קיימא

מגיל צעיר עמד אלמידה על הצורך במקרא בפורטגוזית כדי שפשוטי העם יבינו את האמת בשפתם הם.‏ חרף התנגדות הכנסייה הקתולית,‏ אדישות בני גילו,‏ אינסוף בעיות עריכה,‏ ובריאותו המידרדרת,‏ חתר במשך כל חייו למימוש מטרה זו ולא הרפה.‏ בסופו של דבר,‏ התמדתו נשאה פרי.‏

יישובים רבים של דוברי פורטוגזית,‏ שבהם הטיף אלמידה,‏ הצטמצמו ונמחקו מן המפה,‏ אך תרגום המקרא שלו נשמר עד עצם היום הזה.‏ במהלך המאה ה־19 חילקו החברה הבריטית לכתבי־​הקודש והחברה האמריקאית לכתבי־​הקודש אלפי עותקים של תרגום אלמידה בפורטוגל ובערי החוף של ברזיל.‏ תודות לכך,‏ ספרי מקרא המתורגמים מן הנוסח המקורי שלו הם עד היום מבין ספרי המקרא הפופולריים והנפוצים ביותר בקרב דוברי הפורטוגזית.‏

אין ספק שרבים חבים תודה למתרגמי מקרא קדומים דוגמת אלמידה.‏ אך עלינו להיות אף יותר אסירי תודה ליהוה,‏ האל המְתקשר עם ברואיו,‏ ”‏החפץ שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הרי הוא זה אשר משמר את דברו ומעמיד אותו לרשותנו,‏ כך שנוכל להפיק ממנו תועלת.‏ הבה נוקיר ונלמד בכל עת את ”‏האוצר היקר מכול”‏ שנתן לנו אבינו השמימי.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 21]‏

שם אלוהים

אחת הדוגמאות הבולטות לאמינותו של אלמידה כמתרגם היא הופעת שם יהוה בתרגומו.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

‏(‏Igreja dos Paulistas)‏ Cortesia da Biblioteca da Igreja de Santa Catarina

‏[‏מפה בעמוד 18]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

האוקיינוס האטלנטי

פורטוגל

ליסבון

טוֹרֶה דֶה טַבַרֵס

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

בטביה במאה ה־17

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך 1724 ,Oud en Nieuw Oost-Indiën, Franciscus Valentijn

‏[‏תמונה בעמודים 18,‏ 19]‏

עמוד השער של הברית החדשה הראשונה בפורטוגזית,‏ שיצאה לאור ב־1681

‏[‏שלמי תודה]‏

באדיבות Portugal ,‏Biblioteca Nacional